קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיבוב ברך ביציאה מהרכב: 1. ענייננו בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1976, לטענתו בתאונת דרכים מיום 13.12.06 (להלן: "האירוע" או "התאונה"). 2. הנתבעת מכחישה את נסיבות האירוע, את חבותה ואת נזקי התובע. נסיבות האירוע ושאלת האחריות: 3. מטעם התובע העיד הוא בעצמו, ומטעם הנתבעת לא הובאו עדויות, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. 4. התובע, אח במקצועו, העיד כי הגיע למקום עבודתו בבית אבות בקיבוץ גבת ביום האירוע, החנה את הרכב בחניית המקום, יצא מהאוטו ותוך כדי ירידה מהרכב הסתובבה לו הברך ונפל על הרצפה, הרגיש כאבים חזקים והתחיל לצרוח, מישהו עבר במקום, הגיע ועזר לו לקום ולשבת ברכב, אותו אדם שעזר לתובע, הלך לבית האבות וקרא לעזרה. מנהלת בית האבות ואחת המטפלות הגיעו למקום, הזמינו אמבולנס, אחת מהן התלוותה לתובע לבית החולים העמק בעפולה, עשו לו צילומים ושוחרר לביתו. 5. עדותו של התובע לא נסתרה או הופרכה ע"י הנתבעת, הוא עשה עליי רושם מהימן ואמין, והתרשמתי כי האירוע הוא אירוע אמיתי, וכי אירע בהתאם לגרסתו של התובע, היינו התובע נחבל ביציאתו מהרכב. 6. המדובר בעדות יחידה של בעל דין במובן סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, הקובע כי: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות הינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זאת; ואלה המקרים: (2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו, או אחותו של בעל דין;". בספרו של כב' השופט בדימוס קדמי, על הראיות חלק שלישי, מהדורת 2003, בעמ' 1238 צוין כי: "הלכה למעשה, דרישת הסיוע במשפט אזרחי - בוטלה; ואת מקומה דרשה דרישה למתן נימוקים לביסוס פסק דין על - פי עדות יחידה - שאיננה הודעת בעל דין - באותן נסיבות שבהן מן הראוי, על פי ניסיון החיים, להתייחס אל העדות היחידה בחשדנות". 7. בנסיבות אלו ועל פי האמור לעיל, על בית המשפט בבואו להכריע במשפט אזרחי על סמך עדות יחידה של בעל דין, לנמק את הכרעתו בהנמקה מתאימה, ולא די בכך שהוא נתן אמון מלא בגרסתו של התובע, כן לא די בכך שבימ"ש יזהיר את עצמו כי הוא מבסס את ההכרעה על עדות יחידה של בעל דין. מתבקשת תוספת ראייתית מסוימת שעשויה להוות הנמקה מספיקה. (ראה ע"א 1029/06 (מחוזי נצרת) תעבורה מיכל מלט בע"מ נגד בני רושקנסקי וכן ראה את ע"א 1064/03 אליהו נגד עזבון פיאמנטה וכן ע"א 69/75 פלונית נגד אלמוני פד"י לא(1) 203,212). 8. מעיון במסמכים הרפואיים עולה כי מיד לאחר האירוע פונה כאמור התובע לבית חולים העמק, התקבל שם בחדר מיון בשעה 21.48, ובקבלתו במחלקה לרפואה דחופה צוין על ידי הרופא המטפל כי: "בן 30 לדבריו בזמן שירד מרכב סובב את הברך משמאל, בדרך לעבודה ". התאונה דווחה למשטרת ישראל ואישור על תאונת דרכים מיום 9.2.07 על כך שהתובע נפגע בתאונה צורף לתיק בית משפט. כבר ביום 18.12.06, חמישה ימים לאחר האירוע, פנה התובע לרופא המשפחה ומסר כי מזה שבוע ימים חבלה בברך וטופל בבי"ח עפולה, חבלה סיבובית בברך, ובתעודה צוין כי סוג התאונה הוא תאונת דרכים. התובע הופנה למיון טראומה בזבולון והתקבל במרפאה האורטופדית שם ביום 20.12.06, צוין מפורשות כי: "ב-13.12.06 בהגעה לעבודתו ביציאה מהרכב סובב את הברך השמאלית, נבדק במיון בי"ח העמק". ביום 26.12.06 פנה התובע לרופא אורטופד במרפאת לין, ושם צוין אותו משפט שבהגעתו לעבודה וביציאה מהרכב סובב את הרגל השמאלית. בביקור חוזר אצל רופא המשפחה מיום 14.2.07 צוין כי סוג התאונה הוא תאונת דרכים, כן צוין כי הוא מתלונן על כאבים ונפיחות בברך שמאלית, לדבריו נפילה בדרכו לעבודה. יש בתיעוד הרפואי לעיל, שנערך סמוך מאוד לאחר האירוע כדי לתמוך בגרסתו של התובע כי אכן הוא נחבל ביציאתו מהרכב. אותם רישומים במסמכים הרפואיים מהווים הנמקה מספקת מדוע יש להסתפק בגרסתו של התובע בתוספת אותם רשמים כדי להכריע בתביעה. 9. בע"א 2733/06 (מחוזי ת"א) אלגואז אילן נגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב ואח', דחה בית המשפט את הערעור על קביעתו של בית משפט קמא שקיבל את התביעה על סמך עדותו היחידה של התובע בצירוף הרישומים הרפואיים שבתכוף לאחר כל תאונה, וקבע כי היה לבית המשפט על מה לסמוך את מסקנתו, והחליט לא להתערב בממצאים העובדתיים. 10. אני דוחה את טענתה של הנתבעת שבסיכומי בא כוחה לעניין אי הזמנת עדים שהיו בשליטתו של התובע. התובע העיד כי אותו אדם שעזר לו לקום מהרצפה ולשבת ברכב, לא מוכר לו, לפיכך אינו בבחינת עד שבשליטתו של התובע. באשר למנהלת בית האבות והמטפלת שם, הן הגיעו לאחר אירוע התאונה, ולאחר שהתובע קם והתיישב ברכב, לפיכך עדויותיהם לעניין נסיבות האירוע, אינן רלוונטיות כלל. לפיכך, לא שוכנעתי כי היו בידי התובע ראיות שנמנע הוא מהבאתן, ואין לזקוף עניין זה לחובתו. 11. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע אכן נחבל ביציאתו מהרכב ביום 13.12.06, וכי התאונה מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. הנזק: כאב וסבל: 12. בהתאם לנכותו הרפואית של התובע בשיעור 10%, ובהעדר ימי אשפוז, נזק זה יעמוד על 15,673 ₪. הפסד השתכרות לעבר: 13. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. לתובע אושרה תקופת אי כושר מלא מיום 14.12.06 עד יום 20.1.07. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכויות זמניות כדלקמן: 20% בתקופה מיום 11.1.07 ועד יום 7.5.07. 100% בתקופה מיום 8.5.07 עד יום 22.5.07 בגין ניתוח ארטרוסקופיה. 15% מיום 23.5.07 עד יום 30.11.07. 100% מיום 6.1.08 עד יום 15.3.08 בגין ניתוח שחזור רצועה צולבת. 10% נכות יציבה. אין בסיס לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי לא הוכרה נכות בשיעור 100% בתקופה מיום 8.5.07 עד יום 22.5.07. הדבר עולה מפורשות מדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל שהוגש וסומן נ/5. 14. ממוצע שכרו נטו של התובע בשלושת החודשים שקדמו לתאונה היה 6,906 ₪, בערכים של היום הוא 7,892 ₪. 15. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי למעט התקופה של 20 ימי אי כושר בחודש ינואר 2007 לא נגרם לתובע נזק ממשי היות והמעביד שילם לו שכר מלא בתקופת אי הכושר. מעיון בתלושי השכר עולה כי שכרו של התובע בחודש ינואר 2007 עמד על 983 ₪, בחודש 2/07 עמד על 7,758 ₪, בחודש 3/07 השתכר התובע 7,380 ₪, בחודש 4/07 השתכר התובע סך של 7,014 ₪, ובחודש 5/07 השתכר התובע סך של 7,538 ₪. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי שכרו של התובע שולם לו בחודשים אלו על חשבון ימי המחלה שהוא צבר. אין מקום לקבל טענה זו, היות ומעיון בתלושי השכר לא נראה כל ניצול של ימי החופשה או המחלה, אלא נראה מפורשות כי התובע עבד מלא בחודשים אלו, שעות נוספות רבות בתעריף 125% ו- 150%, ומשמרות רבות לרבות משמרות ערב ולילה. התובע קיבל כאמור שכר בסך 983 ₪ בחודש 1/07, בערכים של היום 1,247 ₪, לפיכך הוא זכאי לפיצוי בסך 6,645 ₪. התובע לא צירף תלושי השכר הנוספים מעבר לחודש 5/07, לא ממקום עבודתו בקיבוץ גבת ולא ממקום עבודתו החדש בבי"ח אסותא, שבו החל לעבוד ביום 15.3.08. התובע העיד כי שכרו בבי"ח אסותא עלה לעומת בקיבוץ גבת, כי הוא עבד יותר משמרות ערב ולילה, וכי התעריפים של שעות העבודה עלו בצורה משמעותית, לפיכך לא הונח בפניי הבסיס העובדתי לטענה כי לתובע נגרמו הפסדי שכר כלשהם מאז התאונה ועד היום, למעט ההפסד שצוין כאמור לעיל בחודש 1/07. הפסד השתכרות לעתיד: 16. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ונקבעה לו נכות מהעבודה בשיעור 10% בגין החבלה בברך. נכות זו היא נכות מחייבת על פי דין בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. התובע בן 35 היום הוא אח במקצועו, ונדרש מן הסתם לעבודה פיזית לא קלה. התובע העיד כי עבודתו היא פיזית, כרוכה בהרמות של זקנים המרותקים למיטה, וקיים צורך בשימוש בכוח פיזי להורידם מהמיטה לכיסא גלגלים ולסחוב אותם לצורך תרגילים והפעלות. יחד עם זאת הסתגל התובע לנכותו ומצא לו עבודה אחרת בבי"ח אסותא שאינה דורשת מאמץ פיזי מיוחד, למעט הליכה ועמידה על הרגלים שגם זה מעייף. אמנם שכרו של התובע עלה בבי"ח אסותא, אך לא מן הנמנע כי אם יפלט הוא לשוק העבודה, יתקשה הוא עם נכותו הרפואית בשיעור 10% בברך למצוא עבודה חלופית, וסיכויו להתקבל לעבודה אחרת הם פחות טובים מסיכויו של אדם בריא בגילו ובמקצועו. בשכלול כל הנתונים הללו, אני קובעת כי יש בפיצוי גלובלי של 65,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה. עזרת צד ג': 17. התובע לא העיד בעניין הזה, לא מסר כי נזקק לעזרה כלשהי, לא מהוריו ולא מאשתו,וכן לא העיד שהיה מוגבל בפעולות היום יום, לפיכך נזק זה לא הוכח ואין מקום לפסוק לתובע סכום כלשהו בגינו. אם התובע לא נזקק לעזרה כאמור בתקופה שלאחר התאונה, אין להניח כי יזדקק לעזרה כאמור בעתיד בגין אותה חבלה. לפיכך אין לפסוק לתובע סכום כלשהו בראש נזק זה. הוצאות: 18. אמנם התאונה מהווה תאונת עבודה, וככזו ההוצאות הרפואיות הכרוכות בה מכוסות ע"י המל"ל, אך יש להניח כי לתובע נגרמו הוצאות נוספות שלא כוסו ע"י המל"ל, לרבות נסיעות לטיפולים וניתוחים, ועל דרך האומדנא אני מעריכה נזק זה בסך 4,000 ₪. 19. לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 91,318 ₪, בניכוי תשלומי מל"ל צמודים, ובתוספת החזר אגרה בסך 600 ₪ ושכ"ט עו"ד על היתרה בשיעור 13%. הסכומים ישולמו לב"כ התובע תוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. ברכייםיציאה מרכב / ירידה מרכב