קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיבוב של הקרסול ביציאה מהרכב: 1. התובע נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 5/6/99, בהיותו בן 16. באותו יום, בשעות אחה"צ, חזר התובע במונית מ"חוף גורדון" בתל אביב לביתו ברח' דרזנר 6 בתל אביב. המונית נעצרה ברחוב קשאני, סמוך לכניסה לחניון התחתון ולכניסה האחורית לבית התובע. התובע פתח את דלת המונית, הניח את כף רגלו הימנית על הכביש בקירבת המדרכה, ובעודו אוחז בשמאלו את דלת המונית, הניח את כף רגלו השמאלית, חלקה על הכביש וחלקה על המדרכה. בסוף מהלך היציאה מהמונית, נכשלה כף רגלו השמאלית בזוית שבין הכביש והמדרכה, והתעקמה באיזור הקרסול. התובע צעק "איי" אך נהג המונית כנראה לא שמע. אחרי התעקמות הרגל, עשה התובע צעד הצידה (או אחורה) עם רגל ימין, וסגר את דלת המונית. נהג המונית, שכנראה לא ידע כי התובע נפגע, נסע מן המקום, והתובע דידה בקפיצות על רגל ימין עד ביתו. אביו הניח לו קרח על הרגל. מאוחר יותר ניגשו התובע והוריו לחדר מיון בביה"ח איכילוב. בתעודת חדר המיון נרשם: "חבלה הערב בקרסול שמאל במנגנון סיבובי, מאז כאבים". בצילום רנטגן אובחן שבר של עצם הפיבולה. רגל שמאל גובסה עד מתחת לברך, למשך כחודש ימים, ולאחר מכן קיבל טיפול פיזיותרפי משך זמן רב. 2. התובע והוריו לא היו ערים לכך שהתאונה, כמתואר לעיל, היא תאונת דרכים. כשבועיים-שלשה לאחר התאונה, פגשו התובע ואמו באקראי בחדר המדרגות את שכנתם, עו"ד שרה פרידמן, ולאחר שסיפרו לה את פרטי האירוע, אמרה להם כי האירוע מוגדר כתאונת דרכים, והפנתה אותם לעו"ד הראל. התובע והוריו אכן פנו לעורך הדין, והתביעה הוגשה נגד קרנית, מהטעם שנהג המונית אינו ידוע. פרופ' מ' היים מונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, והעניק לתובע נכות בשיעור 5%. הנתבעת כופרת בנסיבות אירוע התאונה ובחבותה לפצות את התובע. 3. התובע, אמו, ועו"ד שרה פרידמן העידו בביהמ"ש, ועדויותיהם היו מהימנות בעיניי. מטעם הנתבעת לא הוצגה כל גירסה אחרת. ב"כ התובע מדגיש בסיכומיו, ואני מקבל זאת, כי עו"ד פרידמן, שהעידה כי הינה עו"ד העוסקת בנזיקין, שמעה את גירסתו של התובע זמן קצר לאחר התאונה, ולפני שהוא פנה לקבלת ייעוץ משפטי, שכן הוא כלל לא העלה בדעתו כי האירוע הינו תאונת דרכים, וסיפר לה על נסיבות המקרה כמשיח לפי תומו. הגב' פרידמן היא שהפנתה תשומת לבו לכך שמדובר לדעתה בתאונת דרכים, והפנתה אותו לעו"ד שיטפל בענין. לגב' פרידמן אין כל נגיעה אישית בתביעה זו, אין היא קשורה לתובע או למשפחתו, ואין לה כל אינטרס בתוצאות התביעה. יש בעדותה, המהימנה, באשר לנסיבות פגישתה עם התובע ואמו, כדי להוות חיזוק ונימוק מדוע יש לקבל את גירסת התובע (המהווה עדות בעל דין) ביחס לנסיבות אירוע התאונה. 4. לאור התוצאה שאני מגיע אליה בהמשך, לא ראיתי צורך, במקרה זה, להתייחס ולהשיב על כל אחת ואחת מטענות הנתבעת בענין זה. אתייחס בקצרה רק לטענה, שהיא כנראה העיקרית, כי גירסתו של התובע מהווה עדות בע"פ נגד מסמך בכתב, והכוונה לכך שבתעודת חדר המיון, נ/6, נ/7, אין זכר למונית. אינני סבור כי בכך יש כדי לשלול את גירסת התובע. התובע, לפי עדותו, סיפר בחדר מיון כי ירד ממונית ועיקם את הרגל, אולם לא ייחס אז כל חשיבות לענין המונית (פרו', עמ' 8, ש' 1-3) משום שלא העלה בדעתו כי בתאונת דרכים עסקינן. מאד ייתכן שגם הצוות הרפואי (שאף הוא כנראה לא ידע כי זוהי תאונת דרכים) לא ייחס חשיבות לפרט הזה, ולא ציין אותו באותה תעודה. אילו נרשמה בתעודת חדר מיון גירסה מסוימת, וזו היתה נוגדת את גירסתו של התובע בביהמ"ש, הרי לכך עשויה היתה להיות משמעות רבה לעניננו. אולם בתעודת חדר המיון, במקרה זה, כלל לא נרשמה גירסה. נרשם רק: "חבלה הערב בקרסול שמאל". וכן גם: "סובב קרסול שמאלי". כלומר, נרשם רק סוג הפגיעה הרפואית. לא נרשמו פרטים כלשהם באשר לשאלה כיצד אירעה הפגיעה. לא נזכרה מונית, אך גם נסיבות אחרות לאירוע התאונה לא נזכרו. על כן, אין המדובר בעדות בע"פ הסותרת מסמך בכתב. העדות אינה סותרת את המסמך, אלא מוסיפה פרטים שלא צויינו בו. 5. לסיכום עד כאן, עדות התובע היתה מהימנה בעיניי, ונתמכה בעדותה המהימנה של עו"ד שרה פרידמן, שהיא עדה אובייקטיבית וחסרת כל ענין בתוצאות המשפט. מטעם הנתבעת לא הוצגה כל גירסה נוגדת, והמסמך נ/6 אינו עומד בשום אופן בסתירה לגירסת התובע. על כן, אני מקבל את גירסת התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה. ברגיל, הייתי מתייחס כאן גם לכל אחת ואחת מן הטענות האחרות שהעלתה הנתבעת בסיכומיה בסוגיה זו, אך אינני רואה צורך לעשות כן, בשים לב לתוצאה אליה אני מגיע להלן. 6. כאמור, התביעה הוגשה נגד קרנית, זאת על יסוד סעיף 12(א)(1) לחוק פלת"ד, הקובע כי "תפקידה של הקרן הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה, ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת אחת מאלה: (1) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע. (2) .....". בפסיקת ביהמ"ש העליון נקבע לענין זה כי - "אין די בכך שהנפגע-התובע הוא עצמו אינו יודע, בעת הגשת התביעה, מיהו הנוהג האחראי. עליו להראות ששקד במידה סבירה לאתרו, ושהדבר לא עלה בידו" (ע"א 502/84 קרנית נ' הורוביץ פד"י מא(1) 542, בעמ' 547). 7. אחת המטרות בייסוד הקרן היה להביא לידי מצב שלא יהיו (כמעט) מקרים שבהם נפגע תאונת דרכים אינו זוכה בפיצוי על נזקיו. על כן, בנסיבות (נדירות) שבהן לא ניתן לדעת מי היה נהג הרכב, זכאי הנפגע לקבל פיצויים מהקרן. זאת בתנאי, שעשה מאמץ סביר לאתר את הנהג. רעיון זה נכון גם במקרה דנן. משנודע לתובע ולהוריו, כשבועיים-שלשה לאחר התאונה, כי האירוע מהווה תאונת דרכים, וסמוך לאחר מכן אף פנו לעורך דין שייצגם בתביעה (ר' תצהיר הבריאות, המצורף לתביעה, שנחתם בפני ב"כ התובע ביום 30/6/99), היה עליהם לנסות לאתר את נהג המונית, ולהראות לביהמ"ש כי פעלו בשקידה סבירה על מנת לאתרו. היה עליהם להראות לביהמ"ש מהם הצעדים שעשו בכיוון זה, או להסביר, ולשכנע את ביהמ"ש, מדוע כבר לא ניתן היה, באיחור של שבועיים-שלשה, לאתר את הנהג. אולם התובע העיד כי לא עשה כל נסיון שהוא לאתר את המונית ונהג המונית, וטען (בלא כל הסבר) כי גם לו רצה לאתרו לא היתה לו דרך לעשות זאת (פרו', עמ' 10, ש' 25). גם אמו של התובע העידה כי לא עשתה דבר בכדי לברר את זהות המונית (פרו', עמ' 14, ש' 5). לא ברור מדוע סבור התובע כי לא היתה לו כל דרך (לא היום כמובן, כי אם שלשה שבועות אחרי התאונה) לברר את זהות נהג המונית. ניתן היה, לדעתי, לגשת לתחנת המוניות ממנה הוזמנה המונית, ולברר זאת עפ"י התאריך, השעה, ויעד הנסיעה. לחלופין, היה על התובע להעיד מי מטעם אותה תחנת מוניות, על מנת להראות לביהמ"ש כי בירור כזה אינו אפשרי (או להעיד, למשל, שכלל לא הזמין מונית מתחנת מוניות, אלא עצר מונית חולפת ברחוב). דבר מכל אלה לא נעשה, וכל שיש בפניי היא רק עדות התובע, ועדות אמו, כי לא עשו דבר וחצי דבר לאיתור נהג המונית. בכך לא עמד התובע בחובה, המוטלת עליו כתנאי לתביעה נגד קרנית על פי סעיף 12(א)(1), לפעול בשקידה סבירה לאיתור הנהג (השווה: ת.א. (דימונה) 1085/00 ריתאב נ' קרנית, לא פורסם, צורף לסיכומי הנתבעת, וכן ת.א. (כ"ס) 4505/88 מצרי נ' רג'ואן, צלטנר, עמ' 354(כ) 1). 8. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה, מהטעם שהתובע, או הוריו, לא הפעילו שקידה סבירה, ולא עשו למעשה כל נסיון שהוא, לאתר את הנוהג האחראי לפיצויים. התובעים ישאו בהוצאות המשפט של הנתבעת, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. קרסוליציאה מרכב / ירידה מרכב