קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לעבודה בלשכה בגלל בעיות רפואיות: מדובר בערעור על החלטת וועדת הערר של שירות התעסוקה באשקלון מיום 24/05/04. התובעת הופנתה ביום 21/03/04 לעבודות נקיון, אולם התלוננה על בעיות רפואיות ולפיכך נרשם לה סירוב. בעקבות תלונתה נשלחה לוועדת כושר. ועדה זו קבעה ביום 11/05/04, כי התובעת כשירה לכל עבודה חוץ מהרמת משאות מעל 12 ק"ג. לאור האמור לעיל, קבעה הועדה, כי הסירוב נרשם כדין גם על פי ממצאי ועדת הכושר היינו, כי הוצעה לתובעת עבודה מתאימה, ודחתה הערר. 3. התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי לא סירבה לעבודה אלא רק פירטה את מצבה הרפואי ומגבלותיה לרבות הטענה, כי ההצעה לעבודות נקיון אינה מתאימה לה ומייד נרשם לה כסירוב וכל תחנוניה ופניותיה לא הועילו לשנות את רוע הגזירה.   4. התובעת מלינה בכתב התביעה ובעדות לפנינו על התנהגות חברי הועדה הרפואית אשר לא מצאו לנכון לעיין בכל החומר וחוות הדעת הרפואיות שהציגה וחולקת על מסקנתם.   5. הנתבעת טוענת, כי ועדת הכושר פעלה כדין. התובעת אישרה שהיא המציאה את כל החומר הרפואי לועדה ואינה יכולה להעיד האם לאחר תום דיוניה, עיינה בחומר הרפואי, אם לאו, שכן החלטתה לא ניתנה לאלתר. כן צויין, כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר אשר סמכה מסקנותיה גם על החלטת הועדה הרפואית.   6. בדב"ע לא/2-9 יוסף מירון נגד שירות התעסוקה, פד"ע כרך ב' עמ' 234, קובע ביה"ד הארצי לעבודה, כי וועדת הערר אינה בית משפט והערעור בפני ביה"ד האזורי הוא למעשה הדיון השיפוטי הראשון בעניין העומד לדיון, על כל המשתמע מכך.   בסעיף 27 לתקנון השירות, מוגדר המושג "סירוב לקבל עבודה" לפיו, נמנע מחוסר עבודה מלקבל עבודה שהוצעה לו ע"י לשכת שירות התעסוקה או שקיבל העבודה מרצונו וחדל לעבוד בטרם עברו 12 יום מאז התחיל לעבוד, הכל ללא נימוק שהוא לדעת מנהל הלשכה סביר, רואים אותו, בין היתר, כמסרב לקבל עבודה.   על פי פסיקת בית הדין בדיון מס' נג/3-91, מחמד אבו גאמע ואח' נ. שרות התעסוקה, פדע כה, 297 נפסק, כי כאשר מבוטח מקבל הפניה למקום עבודה עליו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד. על הלכה זו חזר בית הדין הארצי לעבודה במספר פסקי דין.   סרוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסרוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסרוב. ראה דיון מס' מא/5-91 יחיאל נדף נ. שרות התעסוקה, פד"ע יג, עמ' 107.   יצויין, כי רישום סירוב שנעשה שלא בהתאם לנוהלים הפנימיים של שירות התעסוקה מעביר את נטל הראיה לשירות התעסוקה להוכיח, כי אכן הסירוב נרשם כדין ודבר רישום הסירוב הובא לידיעת דורש העבודה [ע"ע 1493/02 תג'ריד נופל - שירות התעסוקה פס"ד מיום 27/8/03 (לא פורסם); ע"ע 1322/02 נהלה עבאסי - שירות התעסוקה פס"ד מיום 16/6/03].   7. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות התרשמותנו מעדותה של התובעת לפנינו, מסקנתנו, כי התובעת לא השכילה להוכיח, כי מדובר בסירוב שלא כדין.   על פי סעיף 13 לתקנון שירות התעסוקה על המבקש להרשם כדורש עבודה, להמציא את הפרטים הדרושים לשליחתו לעבודה. התובעת לא העידה, כי הודיעה על מגבלות רפואיות עם רישומה בלשכת שירות התעסוקה. וככל שהוכח לפנינו, הטענה עלתה רק במועד הפנייתה לביצוע עבודות נקיון.   על מנת להשיג את ההתאמה המקסימלית בין כישוריו של דורש העבודה לבין מקום העבודה המתאים, מוטלת חובה על מבקש העבודה להודיע לשירות התעסוקה על כל מגבלותיו או סייגיו במועד רישומו. חובה זו מקורה בעקרון תום הלב המוטל על מבקש העבודה להציג בפני הרשות את כל המידע הנוגע לעניינו. חובה זו מוטלת על מבקש העבודה ביחסיו עם שירות התעסוקה והוא לא ייצא ידי חובה אם יציג את המגבלה בפני המעסיק אליו נשלח ולא בפני השירות. (ע"ע 1067/01 אסא דמרי נגד לשכת שירות התעסוקה (לא פורסם) ).   אין ספק, כי למול חובת תום הלב הנדרשת מאת מבקש העבודה, קיימת גם חובת תום הלב של השירות.   הביקורת שהעלתה התובעת על החלטת ועדת כושר לא הוכחה, בשים לב לעובדה, כי העידה שמסרה לועדה מסמכים רפואיים לרבות חוות דעת רפואית מטעמה והמסמכים האלה נשארו בחזקת הועדה.   מדובר בהחלטה רפואית של הועדה.   בסופו של דבר, החלטת הועדה אינה סותרת את החלטת הסירוב הנסמכת גם על מסקנת ועדת כושר.   8. על "דורש עבודה" המופנה לעבודה כלשהיא לעשות כל מאמץ על מנת להתייצב במקום העבודה ולעבוד בפועל. התובעת אשר הייתה מודעת לבעיותיה הרפואיות כאשר התייצבה ונרשמה בלשכת שירות התעסוקה, מחובתה הייתה להפנות תשומת לב השירות לעובדה זו. לא הוכחה עובדה זו על ידי התובעת כי אכן עשתה כן. על פי הפסיקה שצוטטה לעיל מדובר בהפרת חובת הגילוי הנאות כלפי לשכת שירות התעסוקה.   9. לפיכך, דין התביעה להדחות.   10. אין צו להוצאות.   11. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.  רפואהסירוב עבודה