ההסדר הקבוע בסעיף 79א לחוק כולל בחובו לא רק את הסמכות לחלק את האחריות בין הצדדים במשפט כי אם גם את הסמכות לקבוע כי אך מקצת מן האחריות תוטל על הנתבע או הנתבעים - גם מקום שבו שאלת החלוקה של האחריות אינה קיימת. בפסק הדין שניתן ברע"א 6756/96 זוננאשוילי נ' חוד חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ (דינים עליון, כרך נג, 27) קובע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, כי סעיף 79א לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני ערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם וחלוקת האחריות. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית המשפט לפי סעיף 79א: 1. התובעת נולדה ביום 19.12.1984, בבית החוליים על שם ברזילי, אשר באשקלון, בלידה מוקדמת, בשבוע ה37- להריון. היא נולדה במשקל 2.250 ק"ג והוגדרה בלידתה כ-Premature. מאז לידתה ובמשך מספר חודשים סבלה התובעת מאירועים חוזרים של זיהומים בדרכי השתן. היא אושפזה בשל כך בבית החולים של הנתבעת, בראשית חודש יוני 1984, ובחודש דצמבר של אותה שנה. בין ימי האישפוז וגם לאחר האישפוז האחרון טופלה התובעת בתרופה אנטיביוטית מסוג "צפורל" כטיפול מונע. הגורם לזיהומים החוזרים היה ליקוי במבנה מערכת השתן של התובעת. בחודש פברואר 1985 היא עברה ניתוח לתיקון המום המולד. בקיץ שנת 1985, במסגרת מעקב במרפאת הנפרולוגיה בבית החולים, הודיעו הורי התובעת, לראשונה, כי הם מתרשמים שהתובעת אינה שומעת היטב. בבדיקות שנערכו לה התברר כי היא סובלת מחרשות קשה. את נזקיה היא מבקשת מידי הנתבעת. 2. בתקופות בהן היתה מאושפזת התובעת, בשל הזיהומים בדרכי השתן, היא טיפולה באנטיביוטקה מסוג "גנטמיצין". במהלך האישפוז הראשון היא קיבלה את התרופה במשך יומיים בלבד ובמהלך האישפוז השני במשך עשרה ימים. התובעת סבורה כי חרשותה, הכמעט מלאה, באה לה בשל טיפול בלתי ראוי שקיבלה בבית החולים של הנתבעת. לטענתה, נובעת הפגיעה בכושר השמיעה שלה מן השימוש בתרופת ה"גנטמיצין". לרופאים ניתנה, על פי טענתה, הברירה להשתמש בתרופה הולמת אחרת ולא פחות יעילה, ושאיננה רעילה כמו ה"גנטמיצין". עוד טוענת התובעת, כי משהוחלט על שימוש ב"גנטמיצין" לא ננקטו האמצעים הדרושים על מנת לשלוט על ריכוז התרופה בדם, לבל תגיע לרמה של רעילות, ולא נערך מעקב אחרי תיפקודי הכליה של התובעת -באמצעות בדיקת ריכוזי ה"קריאטינין" בדמה. התנהגות זו מחייבת את הנתבעת - לטענת התובעת - באחריות לנזקים שנגרמו לה. הנתבעת טוענת, לעומתה, כי ה"גנטמיצין" שימשה כתרופת בחירה ראשונית - ובנסיבות המקרה גם כאופציית הטיפול היעילה היחידה, כי המינון שניתן לתובעת היה נמוך מן המינון המומלץ, באופן משמעותי, כי לא היה צורך בניטור רמת התרופה בדם, וכי מכל מקום, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מתן התרופה לבין החרשות ממנה סובלת התובעת. 3. במהלך הדיון הוצגו, בבית המשפט, חוות דעת רפואיות מטעם שני הצדדים ונתמנה מומחה מטעם בית המשפט. בסיומו של דיון ביקשו הצדדים ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 (להלן - החוק). הצדדים הדגישו כי אין בהסכמה זו כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה. בפועל סמכות כזו קיימת ממילא גם במסגרת הדיון על פי סעיף 79א לחוק (ע"א 3958/95, אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח שמעון ז"ל ואח', תקדין - עליון, כרך 96 (1) 487). נראה, כי ההסדר הקבוע בסעיף 79א לחוק כולל בחובו לא רק את הסמכות לחלק את האחריות בין הצדדים במשפט כי אם גם את הסמכות לקבוע כי אך מקצת מן האחריות תוטל על הנתבע או הנתבעים - גם מקום שבו שאלת החלוקה של האחריות אינה קיימת. בפסק הדין שניתן ברע"א 6756/96 זוננאשוילי נ' חוד חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ (דינים עליון, כרך נג, 27) קובע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, כי סעיף 79א לחוק יוצר הסדר שתחולתו משתרעת על כל סוגי הסכסוכים המובאים בפני ערכאות ועל כל רכיבי ההכרעה בסכסוכים אלה, לרבות קביעת אחריות, אשם תורם וחלוקת האחריות. נראה, כאמור, כי תחולתו של אותו הסדר משתרעת גם על הסמכות לקבוע, על דרך הפשרה, הטלה של מקצת מן האחריות על הנתבע, וזאת גם כאשר האחריות לא היתה עומדת לחלוקה בין הצדדים, במסגרת הליך משפטי שאינו על דרך הפשרה. ומכל מקום, הצדדים במקרה זה, משביקשו, בשלב זה, כי ההכרעה בשאלת האחריות תנתן על דרך הפשרה, נתנו בידי בית המשפט, בהסכמה, גם את הסמכות להטיל אך מקצת מן האחריות, כאמור. הסכמה זו מתבקשת מתוך נוסח ההודעה הכתובה של הצדדים ובנסיבות המקרה. 4. לאחר ששקלתי את הראיות שבאו עד כה בפני, ואת בקשתם של הצדדים להגיע להכרעה על דרך הפשרה, נראה לי כי מאזן הסיכויים והסיכונים במקרה זה מוביל אל עבר פשרה שעל פיה יוטלו 40 אחוזים משיעור האחריות על הנתבעת ובשיעור זה תפוצה גם התובעת על נזקיה. האפשרות שמקור הפגיעה אצל התובעת נעוץ בהשפעות תרופת ה"גנטמיצין" מסתברת יותר מן האפשרות כי המדובר בחרשות מלידה. במסקנה זו תמך במשפט בעיקר ד"ר יוסף אטיאס שעל ממצאיו ביסס גם פרופ' גדות, המומחה מטעם בית המשפט, את חוות דעתו. אכן, במקרה זה עשויות היו להיות גם סיבות אחרות שהביאו לליקוי ממנו סובלת התובעת, אלא שניתן וראוי במסגרת ההחלטה היום לתלות את הסיבה, כאמור, בתוצאות הלוואי של תרופת ה"גנטמיצין" שקיבלה התובעת. מאידך גיסא, משקל הראיות התומכות במסקנה כי מתן התרופה ודרך הטיפול בתובעת היו נגועות ברשלנות נמוך דיו כדי להפחית, לצורך הפשרה, את מידת האחריות שיש להטיל על הנתבעת. כאמור, במהלך האישפוז הראשון ניתנה התרופה במשך יומיים בלבד ואין טענה כי טיפול זה הביא לתוצאות המזיקות. ואשר לטיפול אשר ניתן במהלך האישפוז השני, הרי שעל פי העדויות שבאו במשפט, ניתן לתובעת מינון הנמוך כדי שליש מן המינון המומלץ הרגיל והפחתה זו מעידה על התחשבות מסויימת בסיכונים שעשויים להתלוות למתן הטיפול הזה. סיכונים שכוללים גם את הפגיעה בחוש השמיעה. לאחר שמביאים בחשבון את כל אלה, נראה לי כי ראוי לחלק את האחריות, על דרך הפשרה, בשיעור המטיל, כאמור, על הנתבעת, את החובה לשאת בשיעור של 40 אחוזים מכלל נזקי התובעת. פסק דין בפשרה (סעיף 79א')