סעיף 526 לתקנות סדר הדין האזרחי עוסק ב"אי קיום התקנות" וזו לשונו: 526. אי קיום תקנות אלה או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך, אלא אם כן הורה כך בית המשפט; אך מותר לבטל הליך, כולו או מקצתו, כהליך שאינו ראוי, או לתקנו, או לנהוג בו בדרך אחרת, כפי שיראה בית המשפט; והוא הדין לגבי הרשם בהליכים שלפניו. תקנה 526, שהשימוש בה נעשה במשורה. תקנה זו דומה לרעותה באנגליה אשר הורחבה בשנת 1965והיא חלה שם על כך הליך. (ר' , 8/1/2 2/1/3rule . R.s.cוכן [1967] . Engineering ltd& harkness v. Bell's asbestos [7] 735, . 729Q.b2) בית-המשפט העליון עשה שימוש בתקנה 526 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[9], בנסיבות שבהן התעורר הצורך לנתץ "מחסום בלתי מוצדק, המונע מיצוי זכויותיהם המהותיות של הצדדים" (ע"א 734/83 שם, בעמ' 623סיפא). בפסק-דין זה הציב כבוד הנשיא שמגר אמות-מידה מחמירות להתנהגות בעל-דין, המחריש שלא בתום לב בהליך בין אותם צדדים, שאין בו כדי לסיים ההתדינות ביניהם,"על צד למשפט, המודע לחלקיות הגלויה לעין שבהליך, להפנות את תשומת לב בית המשפט ולבקש בירור משפטי של המצב לאשורו"...תקסד"א 1984 (הישנות)