קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מחמת הספק - עוולת הנגישה: תביעה בגין הוצאת לשון הרע ונזקי עוולת נגישה. פתח דבר: התובע עמד לדין בת.פ. 1363/98 בבית משפט השלום בעכו, שם זוכה מחמת הספק מתקיפתה של הנתבעת. עתה, משהסתיימו ההליכים הפליליים, פנה התובע בתובענה אשר נוסחה על ידו, וממנה ניתן לדלות כי בא בטרונייה כלפי הנתבעת על תלונת שווא, אשר הגישה נגדו, והמהווה לדידו, הוצאת לשון הרע ועוולת נגישה. בגין עוולות אלה בא עימה חשבון ומבקש את הוצאותיו ונזקיו אשר נגרמו לו. השאלה אשר הועלתה בפני, האם תלונה במשטרה אשר בסופה יוצא אדם זכאי מחמת הספק, יכולה לשמש עילה לתביעת לשון הרע או לפיצוי בגין עוולת הנגישה. המסגרת הנורמטיבית: שני חוקים עומדים ביסוד פסק דין זה. חוק יסוד לשון הרע, תשכ"א 1965 ופקודת הנזיקין (נוסח חדש), שכל אחד מהם מהווה את הבסיס לניתוח הדילמות אשר הועמדו בפני בימ"ש זה. לשון הרע: כלל הוא כי זיכוי מעבירה פלילית אינו מהווה ראיה בהליך אזרחי, שכן מה שאינו מספיק לעיתים למשפט פלילי, יכול ויספיק למשפט אזרחי. בא התובע וטוען כי עסקינן בעלילה שהינה עלילת שווא אשר הביאה אותו למצב שבו חי בסיוטים, דיכאון, סכסוכים עם רעייתו, מתחים וכל מיני מרעין בישין אשר תקפו אותו במהלך השנים. פסק הדין המנחה בסוגייה זו, הינו ע.א. 310/74 אליהו שטרית נ' שלמה מזרחי, פד' ל(1) עמ' 389 אשר ניתן על ידי כב' השופט שמגר, בתוארו אז, שופט ביהמ"ש העליון. קובע כב' השופט שמגר בהאי לישנה: "הודעתו של המערער למשטרת ישראל, שהוזכרה לעיל היא עילתה של התביעה בשל לשון הרע שבפנינו. איננו סבורים שהיה יסוד להסקת המסקנה (של ביהמ"ש המחוזי ש.ש.) כי התלונה למשטרה היתה בנסיבות מקרה זה בגדר פרסום לשון הרע. כאשר מייחסים לפלוני ביצוע של מעשה גניבה ומוסרים חשד זה לאחר, יש בכך אכן פרסום של לשון הרע, כמשמעו לפי סעיף 1 ו- 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"א - 1965 . אולם תלונתו של אזרח למשטרה כי פלוני חשוד בעיני כמי שביצע כלפיו עבירה היא, לכאורה, מסוג המקרים בהם קמה ועולה ההגנה של תום לב, לפי האמור בסעיפים 15 (3) או 15 (8) לחוק הנ"ל ;. הרי אין ספק בכך כי משטרת ישראל היא רשות המוסמכת לקבל תלונות ולחקור בענין אשר שיש נושא לתלונה במקרה דנן, כאמור בסעיף 15 (8) לחוק וכי תלונה למשטרה, בשל פגיעה בנכסיו של המלין, היא הגנה על ענין אישי כשר של בעל הנכס לענין סעיף 15 (3) הנ"ל". ובהמשך: "הגשת תלונה במשטרה בה מובע בתום לב חשד על פלוני, אינה יכולה לשמש כשלעצמה עילה לתביעה בשל איסור לשון הרע". וראה האסמכתאות שם. אמור מעתה : הגשת תלונה כלשעצמה אינה מהווה עילה לפי חוק לשון הרע, אלא אם נשלל יסוד תום הלב. ודוק, תבוא תלונה אשר התגלתה כבר כחסרת בסיס, חזור ושנה בפני המשטרה, סבורני כי זו תהא מסוג התלונות אשר הגנת תום הלב לא תעמוד לו למלין. האם במקרה דנן אכן זהו המקרה? אינני חולק כי בוודאי עברה על התובע תקופה קשה. הכרעת הדין אשר הובאה בפני קבעה חד משמעית כי אומנם קיים ספק בגירסה, אך ביהמ"ש לא נתן אמון לא לגירסת המתלוננת ולא לגירסת ההגנה, ולפיכך זיכה מחמת הספק. משמע, על פניו לא נשללה ההגנה של המתלוננת מבחינת תלונה אשר נבעה מחוסר תום לב ולא הובאה כל ראייה, גם בהליך זה שאלה היו פני הדברים. משכך, נראה כי יסוד זה של הוצאת לשון הרע, אינו מתמלא תוכן, ולפיכך התביעה לא תתקבל בפן זה. עילת הנגישה: עילת הנגישה מוגדרת כדלקמן: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל, - למעשה ובזדון ובלי סיבה סדירה ומסתברת של הליך נפל, נגד אדם בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, והליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך. אך לא תוגש תובענה נגד אדם רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים" סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע מספר תנאים מוקדמים, אשר רק בהתקיים יכול הניזוק להגיש את תביעת הפיצויים שלו, ורלוונטי לענייננו הינו התנאי "ונסתיים לטובתו" וכן התנאי: של "מסירת תלונה לרשות מוסמכת". הפסיקה קובעת כי מדובר בתנאים מצטברים. (ת.א. 2441/89 קוק נ' סקלר). משלא עמד בדרישות סעיף 60 לפקודה, הרי דין כל אותן טענות המתייחסות לפתיחת ההליך הפלילי וניהולו - יימחק על הסף. ולענייננו: התובע אכן זוכה מחמת הספק ועל כך עמדנו לעיל, אך שוב עומדת לו לרועץ התניה כי הוגשה תלונה לרשות מוסכמת שפתחה בהליכים. אותו ניתוח אשר ניתחתי לעיל, יפה אף לענייננו. לא ניתן ללמוד כי מדובר היה בהליך שמראש היה מיועד להיות הליך נפל, ומחמת זאת, משלא הוכח כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב, אזי דין התובענה גם בעוולה זו להדחות. וראה תיק אזרחי תל-אביב יפו 15899702 מפי כב' השופטת י. שבח. ואדגיש, תחושתו הסובייקטיבית של התובע, אין בה די כדי ליצוק תוכן לעילת התביעה וצריך היה להביא בפני ראיות אובייקטיביות אשר היו ממלאות תוכן את טענותיו אשר נטענו בפני הן בכתב התביעה והן בעל פה. סיכומו של יום: מבין אני לליבו של התובע ומבין אני את תחושותיו, אך בצד זאת דומני כי הבאת מתלוננים בפני חשיפה לתביעות של הוצאת לשון הרע או עוולת נגישה, שעה שההליך הפלילי מסתיים בזיכוי, אם בזיכוי מלא או מחמת הספק, תביא לכך כי אזרחים מן השורה ואף אנשים אשר נפלו קורבן למעשה עבירה, יחששו להתלונן שמא יבולע להם בהמשך. פן זה אינני יכול לתת לו יד, ונראה לי כי זו גם גישתם של מרבית הפוסקים אשר עיינתי בפסקיהם. אני דוחה את התביעה . בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות וכל צד ילך לדרכו. משפט פליליזיכוי מחמת הספקעוולת הנגישה / תלונות שווא