קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול מטלטלין בהליכי גירושין: בפני תובענת אשה כנגד בעלה ונושהו לפיה מתבקש ביהמ"ש להצהיר ש"המטלטלין המפורטים בבקשה הינם בבעלות המבקשת בלבד ואין לעקלם בגין חוב של המשיב 1" (הבעל). המטלטלין המפורטים הינם מטלטלי בית רגילים. התובענה נתמכת בתצהיר המבקשת שעיקרו טענה בדבר קיום הליכי גירושין בין המבקשת ובעלה, קיומו של הסכם גירושין עפ"יו המבקשת מוותרת על כל רכוש דלא ניידי ולצורך כך תפקיד יפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד והבעל (המשיב) מוותר על כל המטלטלין ואלה יהיו של האשה. (ההסכם הינו מ26.5.92- - בתצהיר מצוין כי מצורף גם פס"ד של ביה"ד הרבני - אך לא כך הוא). עוד מציינת המבקשת בתצהירה כי המשיב 1-בעלה אינו מתגורר עימה ועם ילדיהם תקופות ארוכות, אם כי לתקופות קצרות - כן. לטענת המבקשת בתצהירה, המטלטלין נרכשו בכספה ולבעלה אין חלק בהם וכן מוסיפה כי היא עובדת במשרה מלאה ואילו בעלה מסובך בחובות שונים. עוד מציינת המבקשת כי המטלטלין משמשים אותה ואת ילדיה. הוגש תצהיר משלים לצורך הגשת פרוטוקול בית דין רבני מ-5.11.00 שעיקרו מתן נסיון לשלום בית ו"מסמכים" לחלק מהמטלטלין. המשיבה 2 הגישה כתב תשובה המתנגד לתובענה והמבקשת נחקרה על תצהיריה. מעדות המבקשת עולה בעיקר ובין היתר כי עד היום לא התגרשה מבעלה-המשיב 1, הם מתגוררים בנפרד מזה שנים אך כשהוא חסר אמצעים הוא שב לבית מגוריהם. לדבריה, הבעלות בבית המגורים הינה שלה (אך לא הוצגה ראיה) ומיד הוסיפה "אני לא רוצה לענות לך אם הדירה נרכשה על ידי", אח"כ הסבירה כי מדובר בדירה שהמשיב 1-בעלה קיבל מאחותו במושב, הותיר לעצמו את המגרש ונתן למבקשת את הבית, חלף מזונות עבר, לדבריה. המבקשת הוסיפה מיד כי הבית עדיין רשום על שם המשיב בשל משכנתא אך מיד סתרה עצמה והשיבה כי המשיב כן העביר את הבית על שמה בטאבו (לא הוצגה כל ראיה). בשאלת מימוש הסכם הגירושין, עליו סומכת למעשה המבקשת את תובענה, השיבה כי למעשה לא העבירה למשיב כל נכסי דלא ניידי ואף לא נתנה יפוי כוח לעו"ד כנדרש. עוד הוסיפה המבקשת כי חלק מהמטלטלין לגביהם מבקשת ההצהרה נרכשו לפני כ-14 שנים, קרי, עוד בשלב שהם גרו וחיו יחדיו תחת קורת גג אחת. אפשרתי כאמור למבקשת, בסיום הדיון, להציג מסמכים התומכים בבקשתה וכן על מנת לזמן את המשיב 1 שלא התייצב אף כי הוזמן. הצדדים סיכמו ולאחר שבחנתי את כל החומר בתיק לא שוכנעתי להעתר לתובענה. הצדדים ערכו הסכם גירושין וחלוקת רכוש ביום 26.5.92, לא הוצג אישור ומתן תוקף להסכם זה כנדרש בחוק יחסי ממון בין בני זוג ומכל מקום כיוון שהצדדים לא התגרשו - כהודאת המבקשת - ואף מצויים בשלב של בחינת שלום בית (כעולה מפרוט' ביה"ד שהמבקשת הציגה) לא ניתן לומר כי הרכוש חולק בפועל וזאת לאור סעיף 5 לחוק יחסי ממון הקובע כי הזכות לאיזון קמה עם גירושין - לעניננו. יתר על כן, מתצהירי ועדות המבקשת עולה כי ההסכמות בהסכם הגירושין אינן מושתתות על אדני אמת שכן במענה לשאלת מימוש העברת נכסי דלא ניידי ממנה למשיב השיבה שאין לו כל נכסי דלא ניידי ואף לא חתמה על יפוי כוח כנדרש בהסכם והפוך מכך עולה - לטענתה - שבית שקיבל מאחותו הועבר כביכול על שמה (אך אין לכך כל ראיה). לא פורטו אלו נכסי דלא ניידי היו בעת ההסכם ועל שום מה בכלל נדרש סעיף זה - אם כטענתה - לא היה כלל רכוש כזה. בתשובות המשיב 1 בחקירת יכולת מתברר אכן כי לעת חתימת ההסכם לא היה כל רכוש דלא ניידי וכוונתם היתה לעתיד (עמ' 3 לפרוט'). המשיבה 2 בתגובתה צירפה פרוט' מחקירת יכולת של המשיב 1, המבקשת לא התנגדה לצירופו ולא התנתה בחקירת המשיב 1 אשר מתגורר לעיתים בביתה וכך גם לאחרונה (לפני כחודשיים - ר' פרוט' 3). מעדותו עולה כי הוא העביר לאשתו-המבקשת בית לפני שנה (החקירה הינה מיום 29.10.00) וזאת כי הבטיח לעשות כן בהסכם הגירושין. וכפי שציינו, הסכם הגירושין מציין מעבר הפוך. קרי, נכסי דלא ניידי למשיב וניידי למבקשת. המשיב הוסיף בחקירת היכולת כי אין הסכם אחר וגם המבקשת לא טענה לכך. הסבריה של המבקשת בח.נ. לשאלת הבעלות על הבית בו היא מתגוררת ואשר לטענתה קיבלה מהמשיב 1 הינן מתחמקות, בלתי מהימנות ונסתרו מניה וביה, כל שורה שניה (ר' פרוט' 3+2). אין כל תמיכה בטענה כי מדובר בבית שקיבלה המבקשת במקום מזונות עבר, אין ראיה לתביעה ואין התאמה לסכומים. (עפ"י חקירת יכולת מדובר בבית של כ-300,000$). לא הוצגו כל מסמכים ביחס לבית - לא להעברתו ולא לבניתו, על ידי מי, מתי ולטובת מי. עניין הבית אשר כביכול קיבל המשיב 1 או בנהו יחד עם בנו והעבירו למבקשת הוא מחוץ לנשוא הסכם יחסי הממון, נעשה כביכול לאחריו כאשר בעת עריכת הסכם הגירושין אין ולא היו כל נכסי דלא ניידי להעברה (אין ראיה והמבקשת מעידה כי "אין לו כלום"), בפועל אין ראיה לקיומם ואו להעברתם ואף הוראה לפיה המבקשת תחתום על יפוי כוח לעו"ד - לא בוצעה. מכל מקום, הפעולה ביחס לבית הינה מנוגדת למוסכם בין הצדדים בהסכם שמהווה תמיכה לתובענה, ללא ראיה להסכם נוסף או אחר ועל כן אין לקבל בעלמא טענה לפיה רק ביחס לנכסי דלא ניידי בוצע ההסכם, כאשר אין כל פירוט מה היו הנכסים לאותה עת וכאשר בתצהיר המשלים הוצגו ת.מ. והזמנה לפריטים - שתאריכם מאוחר מההסכם וחלקם שולמו על ידי כלתה של המבקשת. גם ביחס לפריטים מסויימים המצויינים בת.מ. והזמנה בתצהיר המשלים אין הוכחה כי הם רק של המבקשת ונרכשו על ידה. עפ"י עדותה שולמו חלק מהפריטים על ידי כלתה, כלתה לא העידה, נתון זה לא גולה בתצהיר אלא עלה בח.נ. ואין לקבל את הטענה, בעלמא, כי המבקשת מחזירה את הכספים "לאט לאט לפי יכולתי". המבקשת ומסמכיה לא היו משכנעים ולטעמי אף בלתי מהימנים ועל פיהם לא שוכנעתי להעתר לבקשה. סיכומי ותשובת המשיב 2 מועדפים והתובענה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב 2 ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ + מע"מ כחוק. סכומי ההוצאות צמודים ונושאים ריבית מהוצאתם ועד פרעון ושכ"ט עו"ד מהיום. מטלטליןגירושיןעיקול