ההלכה היא, שערכאת הערעור, לא תתערב, בגובה המזונות, שפסק בית המשפט, שדן בתובענה, אלא אם מתגלה טעות בולטת, על פני פסק הדין. בע.א. 4523/90 (קאהן נגד קאהן), פד"י כרך מ"ה, חלק חמישי, עמוד 529, אמר כב' הנשיא שמגר: "בית המשפט המחוזי בחן במקרה דנן את צרכי הקטינים, לרבות ההוצאות הרפואיות הכרוכות בטיפולים רפואיים ובניתוחים שהיו דרושים לקטינה, שלקתה במום בידה. בית המשפט עשה כן בפירוט ואינני רואה כל הצדקה לכך שנפסול חישובים וסיכומים אלו ושנפנה לטענות המועלות כלפי צידקתה של כל נסיעה וכל הוצאה כפי שביקש המערער, כאילו היינו הערכאה הראשונה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גובה מזונות: 1. ערעור זה, הוגש כלפי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת ש.גולן), על פיו חוייב המערער, בתשלום מזונות בנו הקטין, בסך -.1,669 ₪ לחודש, ונקבע, שסכום זה יגדל ל-.1,998 ₪ לחודש, אם וכאשר תשכור אם הקטין, מדור נפרד למגוריה ומגורי הקטין. 2. אלה הן העובדות הצריכות לענין: המערער ואם המשיב, נישאו ביום 19.3.97 והתגרשו ביום 7.12.98. מנישואיהם נולד הקטין, שהוא המשיב. המשיב היום כבן שלוש שנים והוא בחזקת אמו. המשיב תבע את מזונותיו מאביו ובית משפט קמא, לאחר ניתוח צרכיו של המשיב ויכולתו של המערער, פסק את הסכומים הנ"ל. המערער טוען, בערעור זה, כי טעה בית המשפט בפסיקתו ומן הראוי היה להסתפק בחיוב המערער, במזונות בסך -.1,000 ₪. המערער בערעור זה, מתמקח על כל הוצאה, שבית משפט קמא קבע בפסק דינו, שהיא חיונית לקטין. לדוגמא, טוען המערער, כי המשיב שוהה במעון עד השעה 16.00 ושם הוא זוכה בשלוש ארוחות (בוקר, צהריים וארוחת ארבע). אם כך, הוצאות מזונו של הקטין, מעבר למעון, נובעות רק מארוחת ערב וארוחות בסופי שבוע. אם כך, טוען המערער, לא היה מקום לחייב אותו, בסך -.600 ₪ לחודש, עבור המזון שצורך בנו. טענות כאלה ואחרות, ממלאות את עמודי סיכומי בא כח המערער. 3. ההלכה היא, שערכאת הערעור, לא תתערב, בגובה המזונות, שפסק בית המשפט, שדן בתובענה, אלא אם מתגלה טעות בולטת, על פני פסק הדין. בע.א. 4523/90 (קאהן נגד קאהן), פד"י כרך מ"ה, חלק חמישי, עמוד 529, אמר כב' הנשיא שמגר (שם, בעמוד 531, ליד אות השוליים ז'): "בית המשפט המחוזי בחן במקרה דנן את צרכי הקטינים, לרבות ההוצאות הרפואיות הכרוכות בטיפולים רפואיים ובניתוחים שהיו דרושים לקטינה, שלקתה במום בידה. בית המשפט עשה כן בפירוט ואינני רואה כל הצדקה לכך שנפסול חישובים וסיכומים אלו ושנפנה לטענות המועלות כלפי צידקתה של כל נסיעה וכל הוצאה כפי שביקש המערער, כאילו היינו הערכאה הראשונה". אף בענייננו כך: בית משפט קמא, פירט וניתח כל הוצאה והוצאה שקשורה במשיב ואינני רואה מקום להתערב בממצאיו. גם ילד שאוכל במעון, כאשר הוא מגיע הביתה בשעה 16.00, קורה והוא מבקש מאמו, מאכלים מיוחדים, או חטיפים ודברי מתיקה, ואין האם יכולה - ואין היא צריכה - לסרב לו, רק בשל כך שאביו, רוצה לחסוך במזונותיו. אינני יכול לקבל את טענת המערער, שהסך -.600 ₪ לחודש, הוא מופרז, עבור כל ארוחות הערב שאוכל המשיב בבית, במשך החודש, וכן כל הארוחות (בוקר צהריים וערב) שהוא אוכל בסוף השבוע. המערער ביקש לנכות מסכום המזונות, גם את הארוחות שהוא נותן למשיב, בזמן שהמשיב נמצא בביקורים אצל המערער. בקטנוניות כזו, טרם נתקלתי, ביחסים שבין אב לבנו (והמדובר באב, התובע בהליך אחר, גם את המשמורת על בנו הקטין). 4. גם לגבי המדור, שתשכור אם המשיב, אין כל ממש בטענות המערער. המשיב ואמו גרים היום בבית הסב והסבתא של המשיב (הורי אם המשיב). בית המשפט, חייב את המערער, בהשתתפות בהוצאות מדור המשיב, אם וכאשר תשכור אם המשיב, מדור נפרד למגורי המשיב ואמו. גם על כך קובל המערער. הורי אם המשיב, אינם חייבים לספק מדור לבתם ולנכדם, ואם המשיב זכאית למדור נפרד לה ולבנה הקטין. בע.א. 52/87 (הראל נגד הראל), פד"י כרך מ"ג, חלק רביעי, עמוד 201, קבע בית המשפט העליון, כי אב חייב בהשתתפות בהוצאות מדור, של שתי בנותיו הקטינות, הגרות עם אמן, בשיעור של 40% מכל הוצאות המדור. אפילו אם נחלק שיעור זה של 40$ בשנים, כיון שמדובר בענייננו בילד אחד, נגיע לתוצאה של 20%, על כן, החיוב בהשתתפות בהוצאות מדור בסך -.530 ₪ לחודש הוא סביר, גם כאשר מביאים בחשבון את הסיוע, שאם המשיב אמורה לקבל בשל המדור. 5. ב"כ המערער טוען בערעור זה, כי המערער חי כעני ואביון במצוקה נוראה ונאלץ לפלוש לדירת עמידר, בה החזיק אביו בזמנו. תמונה קודרת זו, מקבלת אור בהיר יותר, כאשר מעיינים, בדפי חשבון הבנק של המערער, שנמצאים בתיק. בחודש מרץ 1997, נכנסו עשרות אלפי ₪ לחשבון הבנק של המערער בבנק איגוד, סניף אשדוד. מתברר, שהיה למערער פקדון מסוג פק"מ, בסך -.80,000 ₪. המערער העיד, כי משך, מפקדון זה, סכומים שונים, להחזרת חוב לאחיו, ולתשלום שכר טרחה לעורך דינו, אולם גם בהנחה שכך היה, נשאר לו עדיין בחשבון סך של כ-.24,000 ₪. המערער העיד בבית משפט קמא, שניהל חנות לצרכי צילום אבל הפסיד בה כספים. כאשר הוצגה לו העובדה, שלמרות הפסדיו, הוא משך מחשבון הבנק שלו, 200 ₪ עד 300 ₪ בכל יום הוא השיב: "אני לא זוכר, אם משכתי כנראה שהייתי צריך". (עמוד 23 שורה 11 של הפרטיכל). המערער העיד, כי העסיק בחנות עובדת שכירה, ששילם לה -.2,900 ₪ לחודש. אולם התברר שהמדובר בחברתו (עמ' 21, ש' 22 לפרטיכל), אם כי המערער טוען, שרק במהלך עבודתה בחנות הפכו לחברים. אם העסק שניהל המערער הפסיד, מדוע היה צריך להעסיק עובדת שכירה? בנוסף לכך, הוכח שהמערער החזיק במכונית פרטית ולא מכרה, גם כאשר חי כעני ואביון (כהגדרת בא כוחו בסיכומיו בערעור זה). היות המערער הבעלים של המכונית, מונעת מהמערער לקבל קיצבת הבטחת הכנסה, כאשר איננו עובד ולמרות זאת, לא מכר המערער את מכוניתו. 6. סיכומו של דבר, צדק בית משפט קמא, כאשר קבע, שיכולתו של המערער, להשתכר השתכרות ברמה כזו, שגם אחרי תשלום המזונות למשיב, ישאר לו סכום מספיק לכל צרכיו. לפיכך, אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיב, הוצאות ערעור זה וסך -.5,000 ש,ח שכ"ט עו"ד. קטיניםמזונות ילדיםערעורמזונות