קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדת ערר שירות התעסוקה: .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע מד/8-91) אשר דחה את ערעורה של המערערת על החלטת "ועדת ערר" הפועלת מכוח חוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959(להלן - חוק שירות התעסוקה) ליד מועצת לשכת העבודה, פתח-תקוה. .2"ההחלטה" האמורה ניתנה ונחתמה על-ידי עורך-דין רוזובסקי, יו"ר ועדת הערר, לבדו, ואף כי לשון ההחלטה נוקטת לשון רבים ("הציגו בפנינו", "נראית לנו", "אנו דוחים"). לא היה חולק, כי הדיון נערך לפני יושב-הראש לבדו, כשם שנחתמה ההחלטה על-ידו, לבדו. .3בתחילת הדיון הציג בית-הדין לבא-כוח שירות התעסוקה את השאלה, מהי נפקותו של המסמך המכונה "החלטה". בא-כוח שירות התעסוקה טען, כי אכן קיימת ועדת ערר, אשר בה מכהנים נוסף ליו"ר שני חברים, אולם הוועדה פעלה בהרכב האמור, של יושב-הראש בלבד, מחמת הקושי בזימונם של החברים האחרים. .4זכות הערעור על פעולת לשכת שירות תעסוקה בקשר לשליחה לעבודה נתונה, מכוח סעיף 43לחוק שירות התעסוקה, ל"ועדת ערר שנתמנתה על-ידי מועצת לשכת שירות התעסוקה". דרכי הערר בפני הוועדה נקבעו בתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), תשי"ט.1959 .5לא תמצא בחוק ובתקנות האמורות כל הוראה בדבר מספר חברי הוועדה, אולם מלשון התקנות לא יכול להיות ספק, כי הכוונה לוועדה שבה מספר חברים ולא יו"ר לבדו. זאת ניתן ללמוד מכך שהוענקו סמכויות ליושב-ראש הוועדה בתקנות האמורות, שכן אין יושב-ראש אלא בהרכב הכולל מספר אנשים, וכן מלשון תקנה 5(א) אשר קובעת: "החלטת הוועדה תערך בכתב ותחתם על-ידי חבריה..." (ההדגשה לא במקור). לזאת נוסיף, כי בא-כוח השירות הודה בטיעוניו, כי מועצת לשכת שירות התעסוקה בחרה ועדה בהרכב של שלושה. .6נראה לנו, כי ההחלטה שניתנה על-ידי "ועדת הערר" בהרכב בו דנה, דהיינו לפני יו"ר הוועדה לבדו, מחוסרת כל נפקות משפטית. חוק הפרשנות, תשמ"א-1981, קובע בסעיף 20: "פעולה שהוטלה על מספר בני אדם כשרה אם נעשתה בידי רובם". ומכאן, כי הפעולה אינה "כשרה" אם נעשתה לפני יושב-רא הוועדה לבדה .7בית-הדין האזורי בפסק-הדין שבערעור לא התייחס לסוגיה, מן הטעם שסבר, שבא-כוח המערערת זנח טענתו; לנו נראה, כי עניין זה מן הדין שבית-הדין יעורר אף מיזמתו, מאחר וועדת הערר הינה גוף מעין-שיפוטי ועליה למלא את דרישות החוק בפעילותה, ומשנפל פגם יסודי על פני ההחלטה עד כדי איונה-אין להתייחס אליה כלל. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על-ידי בית-המשפט העליון: "יש להבחין בין חוסר סמכות מהותית, כאשר אין לערכאת השיפוט, שלפניה מובא עניין לדיון, כל סמכות על-פי החוק לטפל ולדון בו, לבין מקרה, שבו יש לערכאה השיפוטית סמכות התלויה בהסכמה או בהחלטה כלשהי. העדר סמכות מהסוג השני, להבדיל מחוסר סמכות מהותית, ניתן לריפוי, למשל, על-ידי ויתור מצד בעל הדין" (בג"צ 279/84[1], בע' 107). .8ערים אנו לכך, כי החלטת יו"ר ועדת הערר ניתנה ב-18.9.1983, וכי התוצאה הקשה של מסקנתנו היא, כי דינו של העניין להיות מוחזר לוועדת ערר בהרכבה המלא, אולם אין אנו רואים מנוס מכך לאור הוראותיהם החד-משמעיות של החוק והתקנות שהותקנו על-פיו. אלה נימוקים לפסק-הדין הבלתי-מנומק שניתן על-ידינו ביום .12.2.1986 בא-כוח המערערת, שהוא בעלה של המערערת, ויתר על הוצאות. ערעורדמי אבטלהעררועדת עררשירות התעסוקה