עתירה לביטול פסק דין של בית הדין הרבני

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין של בית הדין הרבני - עתירה לבג''צ: השופטת מ' נאור: 1. לפנינו עתירה שהוכתרה כ"עתירה למתן פסק דין הצהרתי". העתירה הוגשה ביום 27.4.2011 נגד פסק דין שניתן בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב (המשיב 1) ביום 18.4.2004 דהיינו יותר מ- 7 שנים לפני הגשת העתירה. העותר טוען כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות ולכן הוא מבקש "פסק דין הצהרתי" לפיו פסק הדין האמור של בית הדין הרבני "הינו בטל ומבוטל מחמת חוסר סמכות". 2. העותר והמשיבה 2 נישאו בשנת 1983 ונולדה להם בשנת 1990 בתם המשיבה 3. נישואי בני הזוג עלו על שרטון והם חתמו על הסכם מזונות בעניין מזונות האישה והבת שקיבל לבקשתם בשנת 2001 תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה (להלן: הסכם המזונות). בשנת 2004 הגיעו הצדדים לידי הסכם גירושין והסכמתם קיבלה תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני (המשיב 1). לאחר גירושיהם הגישו הצדדים לבית הדין הרבני נספח להסכם הגירושין המתייחס למזונות שנקבעו בהסכם המזונות. נספח זה להסכם הגירושין קיבל ביום 18.4.2004 תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני וכנגד פסק דין זה, כפי שיפורט בהמשך, מכוונת העתירה. בשלהי שנת 2007 פנה העותר לבית הדין הרבני בתביעה לביטול או הפחתת המזונות. המשיבה 2, כך טוען העותר, העלתה בין היתר בתגובה לתביעתו טענת חוסר סמכות. בית הדין, כך מוסיף וטוען העותר, קיבל את עמדתה של המשיבה 2 ודחה את התביעה מחמת חוסר סמכות, בין היתר, בהסתמך על הסכם המזונות שקיבל כזכור תוקף של פסק דין בשנת 2001 בבית המשפט לענייני משפחה. בשלהי שנת 2008, מספר חודשים לאחר שנדחתה תביעתו בבית הדין הרבני, הגיש העותר לבית המשפט לענייני משפחה תביעה דומה לביטול או הפחתה של תשלום המזונות. בתביעה זו כך מספר העותר טרם ניתן פסק דין והוגשו במסגרתה מספר כתבי בית דין שצורפו גם לעתירה. העותר טוען שם, בין היתר, כי אם בית הדין הרבני לא היה מוסמך לבטל או להפחית מזונות בגלל הסכם המזונות שקיבל בשנת 2001 תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ממילא הוא גם לא היה מוסמך לתת בשנת 2004 תוקף של פסק דין לנספח להסכם הגירושין שהתייחס למזונות, ובפרט לאחר שהצדדים כבר היו גרושים. לכן, לטענת העותר, פסק הדין משנת 2004 בטל ויש להחזיר לו את התשלומים העודפים שבוצעו לטענתו מכוחו של פסק דין זה, לרבות במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בעתירה שלפנינו חוזר למעשה העותר על טענות אלו ומבקש כאמור "פסק דין הצהרתי" לפיו פסק הדין של המשיב 1 משנת 2004 "הינו בטל ומבוטל מחמת חוסר סמכות". באשר לשיהוי שבהגשת העתירה טוען העותר כי הוא לא היה מיוצג בעבר ולא היו לו הכספים הנדרשים וכי ממילא אין בשיהוי כדי להכשיר חוסר סמכות. 3. דין העתירה להדחות על הסף מבלי להידרש לטענות העותר לגופן. מלכתחילה היה ניתן לסבור כי העותר שמדבר על הליכי הוצאה לפועל מבקש להפסיק את תשלומי המזונות ולכן הוגשה עתירתו. ואולם, למשיבה 3 ימלאו החודש 21 שנים ונראה לכאורה על פי כל ההסכמים ופסקי הדין שבהגיעה הבת לגיל 21 העותר לא יצטרך לשלם עוד מזונות. בנסיבות אלה התבקש העותר להבהיר מדוע אין מדובר בעתירה תיאורטית (ראו והשוו בג"ץ 6709/97 אבו-סנינה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (, 22.6.1998)). העותר הודיע כי אכן הוא נדרש לשלם עתה את התשלום האחרון אך העתירה לטענתו אינה תיאורטית מאחר שתביעתו באותו עניין בבית המשפט לענייני משפחה טרם הוכרעה "והדבר דוחק". העותר הוסיף וטען כי "הוא תבע אז, ותובע גם כיום, החזרת כספים רבים ששולמו לדעתו שלא כדין". 4. ככל שעניינו של העותר בהשבת כספים הרי שלטענת העותר עצמו הדבר תלוי ועומד בפני בית המשפט לענייני משפחה - דהיינו שלשיטתו יש לו סעד חלופי, וממילא אין עילה כי בית משפט זה יתערב בהליכים המתנהלים בערכאה אחרת וכי אותו נושא עצמו יהא תלוי בה בעת לפני בית המשפט לענייני משפחה ולפנינו (ראו: בג"ץ 7206/09 עיזבון קליין נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (, 15.12.2009); בג"ץ 8587/04 הללי נ' ממשלת ישראל (, 24.1.2005); בג"ץ 4622/99 לשם הפקות בע"מ נ' הנהלת בתי-המשפט (, 19.7.1999)). ודוק: איננו מביעים כאמור כל עמדה לגוף טענות העותר אך מובן הוא כי ככל שתתקבל בבית המשפט לענייני משפחה החלטה שלא תשא חן בעיניו שמורה לו זכותו למצות את הליכי הערעור הקבועים לכך בדין. ואולם, "אין לאפשר 'עקיפה' של הליכים אלה באמצעות בית המשפט הגבוה לצדק" (בג"ץ 3218/09 אלסנע נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 3 (, 28.4.2009); כן ראו בג"ץ 5090/06 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה באילת, פסקה 5 (, 30.7.2006)). אם לעומת זאת מבוקשו של העותר הוא רק לזרז מתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה מאחר ש"הדבר דוחק" הרי שעליו לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה ואין מקום לפנות לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 3187/09 פלוני נ' בית משפט לענייני משפחה, פסקה 4 (, 28.4.2009), בג"ץ 3248/09 סרי נ' שר המשפטים, פסקה 4 (, 17.4.2009) והאסמכתאות שם). די בכך כדי לדחות את העתירה על הסף. 5. זאת ועוד: העתירה מכוונת כזכור נגד פסק דין של בית הדין הרבני האזורי שניתן למעשה בהסכמת העותר אלא שכעת הוא טוען כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות. ואולם, העותר כלל לא פנה לבית הדין הרבני הגדול בערעור על פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי. העתירה לוקה אפוא גם באי מיצוי הליכים שדי גם בו כדי לדחותה על הסף. העותר אינו יכול לבחור שלא לפנות במועד לבית הדין הרבני הגדול ולאחר שנים "לדלג" במישרין לבית משפט הגבוה לצדק וכפי שכבר נקבע, "אין פניה לבית משפט זה יכולה לבוא במקום מיצוי הליכים במערכת האחרת - בית הדין הרבני" (בג"ץ 4401/01 חג'בי נ' חג'בי (, 14.5.2002); וראו והשוו: בג"ץ 778/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 10 (, 11.4.2007); בג"ץ 9642/07 פלוני נ' פלונית (, 13.2.2008); כן ראו והשוו בג"ץ 8192/10 הלבוס נ' מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, פסקה 6 (, 2.2.2011)). למען הסר ספק אוסיף כי  בעניינו לא הובא כל טעם שיצדיק סטייה מכלל זה (ראו בג"ץ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית-הדין הרבני האזורי, נתניה, פ"ד נו(5) 345, 353-351 (2002)). 6. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי ייתכן שדי היה בהסכמתו של העותר למתן פסק הדין בבית הדין הרבני כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף (ראו והשוו בג"ץ 2531/09 רוטנר נ' מנהל בתי הדין הרבניים, פסקה ה (, 17.5.2009); כן ראו והשוו לדעות השונות ב- בג"ץ 1555/05 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי מחוז תל-אביב (, 16.7.2009)). ואולם, נוכח המסקנה אליה הגעתי לא אדרש לעניין זה. באשר לשיהוי (שלא לומר התיישנות) העתירה אין די בהסברי העותר אך נוכח המסקנה אליה הגעתי לא אדרש גם לעניין זה (ראו והשוו: בג"ץ 6395/09 פלוני נ' בית הדין האזורי בב"ש, פסקה 5 (, 10.11.2009); בג"ץ 760/06 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (, 18.6.2006); בג"ץ 1983/05 פינק נ' בית הדין הרבני האזורי-בתל אביב, פסקה 5 סיפא (, 28.6.2005)). 7. העתירה נדחית אפוא על הסף. לפנים משורת הדין לא ייעשה זו הפעם צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.ביטול פסק דיןבית דין רבני