קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד במילואים בגלל צמצומים: 1. זהו ערעור על החלטת ועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) התש"ט - 1949 (להלן: "החוק") מיום 19.1.04 (להלן:"ההחלטה"). ועדת התעסוקה קבעה בהחלטתה כי המשיבה הרימה את נטל הראיה והוכיחה כי הפיטורים אינם קשורים לשירות המילואים הצפוי. 2. ואלה העובדות הצריכות לענין ואינן שנויות במחלוקת. א. המערער עבד אצל המשיבה החל מ-25.11.01 בקידוחים. ב. ביום 28.11.02 קיבל המערער מכתב פיטורים בשל צימצומים, לפיו עבודתו תסתיים ביום 26.12.03. ג. המערער יצא לשירות מילואים החל מיום 21.1.03 ועד 13.2.03. ד. בעת הוצאת מכתב הפיטורים ידעה המשיבה על המילואים הצפויים. ה. לפני הוצאת מכתב הפיטורין ביום 25.11.03 התבקש המערער לעבור לאתר קידוח אחר, אתר כלנית שנמצא בצפון. אין חולק כי מדובר בחלק מעבודתו של המערער. המערער סירב לעבור לאתר כלנית ולא נתן שום נימוק לסירוב. ו. ביום 10.4.03 פנה המערער באמצעות ב"כ אל המשיבה בטענה כי פיטוריו היו עקב שירות המילואים ולכן דרש להחזירו לעבודה בצירוף פיצוי כספי ולחלופין לפצותו בגין הפיטורים אשר לא היו כדין. ז. ביום 28.4.03 דחתה המשיבה את טענות המערער והוסיפה כי בנוסף לצימצומים פוטר המערער לאחר שסירב להענות ביום 25.11.02 לדרישת מנהל יחידת הקידוחים לצאת לעבודה בקידוח באתר כלנית. לדברי המשיבה במכתבה טעם זה לא צויין במכתב המודיע על הפיטורים מתוך התחשבות הממונים אשר ביקשו שלא לפגוע בסיכויי ההעסקה של המערער. ח. המערער פנה לועדת התעסוקה ב-23.11.03. 3. בערעור שלפנינו חוזר המערער על טענותיו בפני ועדת התעסוקה. עיקר טענתו הינה כי המערער היה עובד צייתן עד לפיטורים וכי דרישת המשיבה להעבירו לאתר כלנית נועדה כדי למצוא אמתלה לפיטורים וזאת בשל שירות המילואים הצפוי. לטענתו בנסיבות הענין נוצר ספק באשר לסיבת הפיטורים הנובע מיחד מהסתירה בין מכתב הפיטורים שם נרשם כי הסיבה הינה צמצומים לבין תגובת המשיבה מיום 28.4.03 שם הוספה סיבה נוספת של הפרת משמעת. בכל מקרה משלטענתו לא מדובר בהפרת משמעת חמורה וזאת הן לאור הנסיבות והן לאור העובדה כי המערער המשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ולא נשללו ממנו פיצוי הפיטורין. לטענת המערער משנוצר ספק עליו לפעול לטובתו שכן לטענתו קיימת חזקה שפיטורים שבאו לפני שירות מילואים הינם פיטורים בניגוד לחוק. המשיבה לעומת זאת טוענת כי החוק אינו יוצר חסינות נגד פיטורים אלא מעביר את נטל הראיה על המעסיק שהוכיח שהפיטורים היו בשל טעם שאינו שירות המילואים. משהמערער במקרה זה הודה כי סירב להוראת מנהל יחידת הקידוחים לעבור לאתר כלנית, הרי יש בכך משום ההוכחה הנדרשת כי הפיטורים לא היו בשל המילואים. המשיבה מוסיפה כי המערער פנה לועדת התעסוקה כעבור שנה מיום שהודע לו על הפיטורים ודי בכך כדי לדחות את הערעור. 4. ההכרעה - סעיף 41א'(א1) קובע: "לא יפטר בעל מפעל עובד בשל שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שירותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירותו או משכו (בחוק זה - פיטורים בשל שירות מילואים), ואם פיטרו - בטלים הפיטורים". בסעיף 41א'(ד) נאמר: "בהליך לפני ועדת התעסוקה לפי סעיף 21 על בעל מפעל הראיה שהפיטורים כאמור בסעיף קטן (א) היו בשל טעם שאינו שירותו של העובד במילואים". לפיכך, השאלה העומדת בפנינו הינה האם הרימה המשיבה את נטל הראיה והוכיחה במידה הנדרשת כי הפיטורים היו בשל טעם שאינו שירותו של העובד במילואים. על בית הדין לפסוק בשאלה זו על פי הראיות אשר עמדו בפני ועדת התעסוקה, מה גם שהצדדים הצהירו בתחילת הדיון כי הם מסתפקים בעדויות אלה. 5. נקדים ונאמר כי לדעתנו הרימה המשיבה את נטל הנדרש ולהלן טעמינו: אין חולק כי ביום 25.11.02 נדרש המערער לעבור לאתר כלנית בצפון. המערער סירב לדרישה זו ולא נתן כל הסבר לסירוב. יש להקדים ולומר כי על פי העדויות אשר היו בפני הועדה כל יום חמישי היו העובדים מקבלים סידור עבודה לשבוע הבא. בהתאם לסידור זה היו יודעים באיזה אתר יעבדו. לציין כי היו אתרים עם מכונת קידוח קטנה ואתרים עם מכונת קידוח גדולה. ההבדל היה בעומק הקידוח וכפועל יוצא ובקושי הפיזי של העבודה, יתרה מכך היו אתרים רחוקים אשר הצריכו לינה מחוץ לבית. אין חולק כי הניוד בין האתרים היה מקובל ונבע מצרכי העבודה ובעת הצורך התרחש גם באמצע השבוע. כמו כן העיד בפני ועדת התעסוקה מר יחזקאל דוד, מנהל יחידת הקידוחים אצל המשיבה שכאשר לא היתה עבודה בקידוחים נידו עובדים לעבודות עפר וזאת כדי לא לפגוע בשכרם. כאמור ביום 25.11.02 נדרש המערער אשר עבד באתר הסמוך לביתו על מכונת קידוח קטנה לעבור לשלושה ימים לאתר כלנית המרוחק והדורש לינה מחוץ לבית. כמו כן, מכונת הקידוח באתר כלנית הינה גדולה והעבודה עליה דורשת מאמץ פיזי. אין חולק כי המערער סירב ואין חולק כי לא נימק את סירובו. עיקרן של העובדות בקשר לדרישה לעבור לאתר כלנית ולסירוב, כאמור, אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת הינה לגבי השאלות הבאות בלבד: מתי נדרש המערער לעבור לאתר כלנית, באותו יום או למחרת, האם למחרת הגיע מר יחזקאל דוד לאתר לשוחח איתו והאם מדובר בהפרת משמעת חמורה. בפי הועדה העיד מר יחזקאל דוד שעדותו היתה אמינה על הועדה ולא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו. לדבריו ביקש ממנהל המשמרת שלו להודיע למערער שלמחרת הוא צריך לעבור לאתר כלנית והמערער סירב. למחרת הוא עצמו הגיע לדבר עם המערער ושאל אותו למה סירב לצאת והמערער אמר שלא מתאים לו לצאת לעבודות גדולות. לדברי מר יחזקאל דוד באותו מעמד אמר למערער כי הוא יצטרך לפטר אותו בנסיבות אלה כי העבודה דורשת ניוד. בתשובה לשאלת מדוע לא שלח לו מכתב התראה ענה מר יחזקאל דוד: "העבודה שלי היא עבודה שבה כל שעת עבודה עולה הרבה מאוד כסף. אבי החליט שהוא לא רוצה לעבוד. אני לא יכול להרשות זאת ביחידה שלי" כאמור אין חולק כי מדובר בעבודה קשה יותר ובהתראה קצרה ולא כמקובל ביום ה' אלא שלגבי טיב העבודה, גם המערער הודה שזה חלק מעבודתו ולגבי ההתראה הרי שמקובל עלינו הסברה של המשיבה כי קימות נסיבות הנובעות מכוח עליון לפיהן יש צורך בניוד עובדים באמצע השבוע. המערער עצמו עבד באתר זה גם בעבר ולפי עדותו בפני ועדת התעסוקה עבד באתר זה ב-7/11/02-6. בדיון בפני ועדת התעסוקה טוען המערער כי סירב לצאת לאתר כלנית בגלל שרצה להתלוות אל אשתו לבדיקה שנבעה מהריונה. יחד עם זאת, מודה הוא בפני ועדת התעסוקה כי לא נתן נימוק זה לממונים עליו וכמו כן לא ביקש לדחות את המעבר לאתר כלנית עד לאחר הבדיקה או חלוף כל סיבה אחרת אשר מנעה ממנו את המעבר. המערער מודה כי הוא סירב לעצם המעבר. פיטוריו בוצעו מיד לאחר מכן ולפיכך די בכך כדי להרים את הנטל המונח על כתפי המשיבה. העובדה כי במכתב הפיטורים הועלתה סיבה אחרת והיא צימצומים אינה משנה את העובדה כי המערער סירב להוראת המשיבה לעבור לאתר קידוח אחר, הוראה שהינה במסגרת עבודתו הרגילה. מה גם שבענין זה מקובל עלינו הסברה של המשיבה בפני הועדה אשר לא רצתה לפגוע במערער יתר על המידה ולכן ציינה את סיבת הפסקת העבודה כצימצומים. משהמערער מודה כי סירב להוראת הממונה וכי לא נתן הסבר לסירוב, העובדה כי מכתב הפיטורים מעלה סיבה אחרת של צמצומים לא מאיין סיבה זו ולא יוצר בענין זה ספק הפועל לטובתו. 6. ב"כ המערער העלה טענות כנגד הפיטורים וטוען כי אין מדובר בהפרת משמעת חמורה וזאת לאור העובדה כי מדובר בעובד שעד לאותה עת היה ממושמע. לטענתו המשיבה הינה חברה ממשלתית ולא נקטה בהליכים המחוייבים לצורך פיטורים, ודי בכך כדי לעורר ספק בדבר פיטורים, ספק הפועל לטובת המערער. אלא שבענין זה מקובלים עלינו דברי ב"כ המשיבה. המערער לא הוכיח מהו ההליך הראוי לפיטורים אשר לא ננקט על ידי המשיבה, אך העיקר הוא כי בהליך שלפנינו על המשיבה להוכיח כי הפיטורים לא נבעו בשל המילואים. המשיבה הוכיחה כי הפיטורים לא נבעו בשל מילואים. המשיבה הוכיחה כי הפיטורים נעשו בשל הפרת משמעת. גם אם הפרת המשמעת במקרה זה לא הצדיקה פיטורים או שהליך הפיטורים לא היה כראוי, הרי שתרופת המערער אינה בהליך זה. אמנם על ועדת התעסוקה ועל בית הדין הדן בערעור לבחון את הפרת המשמעת אבל זאת כדי להשתכנע כי הפרת משמעת היא הסיבה אשר גרמה למעביד להפסיק את עבודת העובד ולא המילואים. ככל שמדובר בהפרת משמעת זניחה יהיה בה כדי לקבוע כי אין מדובר בהתנהגות בתום לב של המעביד. אך במקרה זה מששוכנענו כי מדובר בסירוב המתייחס לעיקר עבודת המשיבה והיא קידוחים הרי שיש בו מבחינת המשיבה סיבה כדי להפסיק את עבודת המערער. 7. המערער טוען כי העובדה כי הוא עתיד היה לצאת למילואים מעמידה לו חסינות מפני פיטורים אינה יכולה לעמוד משהמשיבה הרימה את הנטל כי הפיטורים אינם נובעים מהמילואים. אין לקבל את הנימוק כי באם לא נקבע כך הרי שהמעביד יכול תמיד ל"תפור" לעובד סיבה לפטרו תוך דרישה לא הגיונית אותה לא יקיים העובד. יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובמקרה שלפנינו דרישת המעביד היתה הגיונית ונבעה מצרכי העבודה. דווקא סירובו של המערער יש בו משום ניצול לרעה של זכות אשר לא הוענקה למטרה זו. המערער לא נימק את סירובו, והוא זה שמבקש להבנות רק מעצם העובדה כי הוא עמד לצאת לשירות מילואים. 8. בנוסף לאמור, חלוקים הצדדים על עובדות נוספות אך אין בהן כדי לשנות את התוצאה ואלה הן: מתי הודיע המערער למשיבה על המילואים הצפויים, האם התקבלו עובדים אחרים לצוותו של המערער, והאם אורי, מנהלו של המערער, ניסה לשכנע את יחזקאל דוד שלא ישלח את המערער לאתר כלנית והאם נשלח עובד אחר. באשר למועד בו מסר המערער על מילואיו הצפויים, הרי לשאלה זו אין חשיבות יתרה משהודה מר יחזקאל דוד כי בעת הפסקת העבודה ידע על המילואים הצפויים, אך הם לא היוו את הסיבה לפיטורים. נציין בהקשר זה כי למרות שהמערער חוזר בטיעוניו כי שלושה ימים אחרי שהודיע על המילואים נדרש לעבור לאתר כלנית, הרי שבפני ועדת התעסוקה חזר פעמיים על כך כי הודיע על קבלת הצו שלושה שבועות לפני שפוטר. המערער נשאל פעמיים את השאלה כיוון שתאריך זה לא התיישב עם טענת המערער כי קיבל את הצו כ-45-40 ימים לפני מועד השירות, אך נשאר עקבי בתשובתו כי חלפו שלושה שבועות מההודעה על המילואים עד לפיטורים. באשר לקבלת עובדים חדשים לצוותו של המערער, הרי שלשאלה זו אין רלבנטיות משסוג העבודה כרוך בניוד עובדים מאתר לאתר ומקידוחים לחפירות. אין חולק כי היו פיטורים נוספים אצל המשיבה באותה שנה. וגם אם התקבלו עובדים חדשים אין בכך כדי לשנות את סיבת פיטורי המערער. ובאשר לטענה כי מנהלו הישיר של המערער ניסה לשכנע את מר יחזקאל דוד שלא לשלוח את המערער לאתר כלנית, הרי שהועדה נתנה אמון בעדותו של מר יחזקאל דוד אשר הכחיש עובדה זו מכל וכל. כאמור, בפנינו לא הובאו כל ראיות נוספות. 9. למעלה מן המותר להוסיף, כי העובדה שהמערער פנה לועדת התעסוקה כשנה לאחר שפוטר יש בה כדי לעמוד לו לרועץ. סעיף 21 לחוק קובע: "(א) אדם הטוען שחוק זה מקנה לו זכויות ושזכויותיו אלה הופרו (הנקרא להלן:"התובע"), רשאי תוך זמן המתקבל על הדעת לפנות לועדת התעסוקה בבקשה שתפסוק בכל ענין הנוגע לזכויותיו האמורות". ועדת התעסוקה קבעה כי המערער השתהה זמן רב, אך לא דחתה את הערעור מסיבת השיהוי. משכך אין לנו לדון בשאלה האם פרק זמן זה הינו במסגרת הזמן "המתקבל על הדעת", כאשר מדובר בעתירה לפיצויים בלבד ללא בקשה להחזרה לעבודה. יחד עם זאת, נוסיף כי ככל שהמערער משהה את תביעתו (ולפחות מחדש 4/02 ידע את זכויותיו) יש בכך כדי ללמד על מחשבותיו כי ידע את אשר העיד בפני ועדת התעסוקה כי פוטר בשל סירובו לעבור לעבוד באתר כלנית. לפיכך התוצאה הינה כי הערעור נדחה. בנסיבות הענין ישלם המערער למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 750 ₪ + מע"מ.צבאמילואיםפיטורים