קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים לאחר שוד משאית: בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ותביעה שכנגד שעניינה העיקרי בנזקים שנגרמו לנתבע (התובע שכנגד), כך על פי הנטען, בגין התנהלותו של התובע (הנתבע שכנגד) בתקופת עבודתו, ובעילות נוספות. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת התובע (להלן גם - "חטיב") עבד בעסק שמנהל הנתבע (להלן גם - "גרין") החל מחודש אוגוסט 2003 ועד חודש אוגוסט 2008. המדובר בעסק שפעילותו, בין היתר, באיסוף והובלה של פסולת עץ לצורכי מחזור, וזאת באמצעות משאיות המובילות מכולות מסוג "רמסע" בין אתרים שונים. עיקר עיסוקו של חטיב היה כנהג משאית, מוביל מכולות מן הסוג האמור, ואולם בנוסף לכך הוא ביצע גם משימות נוספות, לרבות גיוס לקוחות. בתאריך 5/8/08 נשדדה המשאית בה נהג חטיב. לטענת חטיב, הוא נפצע במהלך השוד והיה נתון בחופשת מחלה עד ליום 26/8/08, עת התקשר לגרין על מנת לתאם את חזרתו לעבודה. לטענת חטיב בתשובה נאמר לו שעליו לחפש מקום עבודה אחר, מאחר שבאין משאית, אין אפשרות להעסיקו. על רקע האמור, ביום 8/9/08 פנה חטיב באמצעות ב"כ דאז לגרין בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. גרין מכחיש את טענתו של חטיב כי פוטר מהעבודה. לטענתו, למחרת השוד, התקבלה אצלו שיחת טלפון אנונימית, במסגרתה טען המטלפן האנונימי כי חטיב העביר אליו לו שלוש מכולות רמסע וטנדר סובארו שהיו שייכים לעסק. לטענת גרין הוא עימת את חטיב עם תוכן הדברים, וכך, על רקע החשדות כי חטיב מעל באמונו, ובשים לב לחקירת חברת הביטוח בעניין גניבת המשאית, חטיב מיזמתו הפסיק להגיע לעבודה. לטענת גרין, בנסיבות שנוצרו כאשר ערב השוד חטיב היה חייב לו כספים בגין הלוואות שניתנו לו, ובשים לב לשיחת הטלפון האנונימית, לו עצמו לא היה כל אינטרס בסיום יחסי העבודה. לטענתו, חטיב הוא שבחר להתפטר, וזאת מבלי שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות. לאחר שבחנו את עדויות הצדדים ואת ממכלול הראיות שהובאו בפנינו אנו קובעים כי היוזמה לסיים את קשר ההעסקה היתה של גרין, וכי התובע פוטר מעבודתו, בלא הודעה מוקדמת. ראשית נבהיר, כי טענתו של גרין כי לא היה לו כל אינטרס לפטר את חטיב איננה מקובלת עלינו ואיננה מתיישבת עם הראיות שבפנינו. עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה כי לגרין היו חשדות כבדים ביותר נגד חטיב, ובכלל זה כי מעל באמונו ושלח ידו בציוד של העסק, באופן שגרם לאבדן שמונה מכולות בשווי כולל של למעלה מ- 200,000 ₪, עוד חושד גרין כי אירוע שוד המשאית בו היה מעורב חטיב היה אירוע מבויים. על רקע האמור לעיל, ובשים לב למשבר האמון בין הצדדים, ברור, שלגרין היה אינטרס לסיים את העסקתו של חטיב, ולא כפי שנטען. כפי שכבר הזכרנו, זמן קצר לאחר סיום חופשת המחלה של חטיב, ביום 8/9/08 נשלח לגרין מכתב מטעם ב"כ של חטיב דאז, עו" פדילה, בו נאמר באופן מפורש כי חטיב פוטר מעבודתו בשיחה טלפונית מיום 26/8/08 וכי הוא דורש פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. גרין העיד כי תגובתו למכתב הנ"ל היא במכתב שנשלח מטעמו ביום 26/10/08, (המכתב חתום על ידי עו"ד עפרה לוי שהיא ביתו של גרין ומסומן ת/1). ראשית יש לציין כי מכתב התשובה נשלח לאחר שיהוי משמעותי. לכאורה, אילו היה ממש בטענתו של גרין כי החטיב התפטר, הדעת נותנת כי היה פונה מיד לחטיב ואומר לו שנראה כי היתה אי הבנה, כי לא פוטר והוא יכול לחזור לעבודה, ולא ממתין כחודש וחצי. יתר על כן, במכתב ת/1 שנשלח לתובע, לא ניתן למצוא, ולו ברמז, הכחשה של טענת התובע כי פוטר. המכתב כולל דרישה להשבת 8 ארגזי רמסע ולהשבת סכום בסך 53,000 ₪ בגין הלוואות. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי חטיב פוטר מעבודתו ביום 26/8/08, ולא התפטר, ולכן הוא זכאי לפיצוי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. נציין כי בסיכומיו טען גרין טענה חלופית לטענתו כי חטיב התפטר, ולפיה - אם פוטר, הרי שהיה זה בנסיבות המצדיקות הפחתה של פיצויי הפיטורים. בנסיבות דנן מדובר בטענה עובדתית חלופית, אשר אין להתיר אותה, לא כל שכן בשלב הסיכומים. ככל שמדובר בפיטורים שנעשו ביזמתו של המעביד, בגין נסיבות חמורות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, הרי שיש לטעון כך באופן מפורש בכתב ההגנה, ולא כטענה חלופית בשלב הסיכומים. אשר לחישוב פיצויי הפיטורים, בכתב התביעה נטען כי המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים עומדת על 8,000 ₪, וזאת בהתאמה לתלושי השכר שהונפקו על שמו של התובע. בסיכומיו טען התובע כי יש להעמיד את המשכורת הקובעת על 12,000 ₪ וזאת בשים לב לעדותו של גרין (עמ' 10 לפרוטוקול), לפיה סוכם עם התובע על שכר נטו בסך 7,000 ₪ וכי כך שולם לו השכר בפועל בתקופת עבודתו. איננו מקבלים את טענתו החדשה של התובע המהווה הלכה למעשה בקשה לתיקון כתב התביעה בשלב הסיכומים, וזאת הן מן הטעם הפרוצדוראלי, והן מאחר שהעדות של גרין בהקשר זה לא היתה בהירה, מה גם שספק בעיננו אם היה התובע זכאי לפיצויי בגין שכר שמעולם לא שולם לו בפועל, ושלא נוכה בגינו מס הכנסה. אנו קובעים איפה, כי המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת עומדת על 8,000 ₪. בשים לב לתקופת עבודתו של התובע שנמשכה 5 שנים זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 40,000 ולדמי הודעה מוקדמת בסך 8,000 ₪. התביעה שכנגד שמונה המכולות שנעלמו גרין הגיש נגד חטיב תביעה שכנגד, שבמרכזה הטענה כי חטיב אחראי לחוסר של 8 מכולות מסוג רמסע, שעלות כל אחת מהן 22,000 ₪ (ואף למעלה מכך נכון להיום). חטיב מכחיש כל קשר לכך ששמונה מכולות של גרין נעלמו. הטענות שמעלה גרין ביחס להעלמותן של 8 מכולות רמסע נשענות על חשדות ועל ספקולציות ולא על ראיות של ממש. כפי שכבר ציינו, החשד כי חטיב אחראי להעלמותן של המכולות התעורר על רקע שיחת טלפון אנונימית, שבמסגרתה הודיע המתקשר לגרין, כי קיבל מחטיב שלוש מכולות וכלי רכב. המדובר כאמור בשיחה אנונימית, לא ידוע מי מסר את המידע, ומה האינטרס שמאחורי פנייתו. מכל מקום, עד לאותה שיחה, גרין כלל לא ידע שהיו חסרות מכולות, ורק בעקבות השיחה האנונימית, נעשתה לראשונה ספירת מלאי, ונעשתה השוואה של המכולות הקיימות ביחס לרישומים חלקיים שנעשו על ידי אחד העובדים, מיזמתו, בתקופה קודמת (ראה עדות גרין עמ' 9 לפרוטוקול). מטעם גרין העיד בקשר להעלמות המכולות מר אחמד קאסם, המשמש כמנהל עבודה בעסק. בתצהירו (נספח ה' לתצהיר גרין) ובעדותו בבית הדין הוא תאר כיצד בשלב מסויים, ככל הנראה במהלך שנת 2007 הוא סימן את המכולות של גרין במספרים 1-37. לאחר מכן, בעת שהיה בחופשה (לפי תעודת משלוח כנראה במהלך חודש אוגוסט 2007) התקבלו בעסק שתי מכולות נוספות, שלא סומנו על ידו. על פי עדותו של קאסם, בחודש אוגוסט 2008 הוא התבקש על ידי גרין לבצע ספירת מלאי של המכולות, וזאת בעקבות השיחה האנונימית שהתקבלה. במהלך הבדיקה שביצע הוברר כי חסרות המכולות שסומנו על ידו במספרים 12, 16, 17, 23, 30 ו- 33 וכן שתי המכולות שנרכשו באוגוסט 07 ואשר לא סומנו על ידו, בסה"כ נמצא כי 8 מכולות חסרות. בתצהירו ובעדותו בפני בית הדין קאסם לא קשר את הנתבע שכנגד בדרך כלשהי להעלמות המכולות, והוא אף אישר כי מעת לעת גם הוא ביצע נסיעות כנהג משאית וכן החזיק שלט באמצעותו פתח את שער העסק. מהראיות שבפנינו עולה כי לאורך מרבית תקופת עבודתו של התובע הועסקו במקביל אליו נהגים נוספים (עמ' 6 לפרוטוקול), ומהתרשמותנו עולה כי לא היה כל פיקוח ממשי על המכולות הנכנסות והיוצאות ממקום העסק, נזכיר כי כאשר הוצג לתובע שכנגד כי עד לאירוע השוד, לא היה לו כל מושג כמה מכולות יש לו השיב - "נכון. אתה צודק. אני מפחד ללכת אחורה". עניין לנו בעסק שעיקרו הצבת מכולות לאיסוף פסולת עץ ושינוע הפסולת לצורך מיחזור, על אף שמדובר במכולות שעלותן גבוהה, הרושם שמתקבל ממכלול העדויות שנשמעו בעניין זה, הוא כי בתקופה שבה עבד חטיב אצל גרין לא היה פיקוח ותיעוד מדוייקים לגבי הצבת המכולות במפעלים, פינוי המכולות וכיו"ב. בהעדר תעוד מסודר, יש קושי להסיק מסקנות כאשר מתברר, בדיעבד, שכמות ניכרת של מכולות חסרה. לא נכחד, כי החשד כי התובע היה מעורב בגניבת המכולות לא הופרך, ואולם, במישור הראייתי, והוא הרלוונטי לענייננו, החשד מבוסס על שמועות ועל ספקולציות ולא על ראיות שהובאו לבית הדין. לנוכח כל האמור לעיל על יסוד החומר שהובא בפנינו, אין בידינו לקבוע כי הנתבע שכנגד אחראי לאבדן המכולות והתביעה בהקשר זה נדחית. הלוואות שניתנו לחטיב בכתב התביעה טוען גרין לקיומם של חובות בסדרי גודל של עשרות אלפי שקלים שחב לו חטיב, לראיה הוא מציג אישור משנת 2006 בגין תשלום קנסות תנועה שהיו על שם חטיב, וכן צילומים של ארבע המחאות שנמשכו לפקודת חטיב בין השנים 2006-2008 (בסכומים שבין 2500 ל- 7000 ₪) כאשר על ספח ההמחאה נרשם הלוואה. במהלך חקירתו בעניין שוד המשאית הודה חטיב בפני חוקר הביטוח כי הוא חייב לגרין סכום בסך 22,000 ₪ (ההודעה בפני חוקר הביטוח נמסרה בנוכחות גרין). סכום זה צויין כחוב שאיננו מוכחש גם בכתב ההגנה לתביעה שכנגד. אשר ליתר ההלוואות טוען חטיב כי אלה הוחזרו בתשלומים, בניכוי ממשכורתו החודשית. איננו רואים כל בסיס עובדתי שיש בו לתמוך בטענתו של גרין כי התובע נותר חייב לו סכום בסך 63,000 ₪. לא הוצגו בפנינו הסכמי הלוואה, הסדרי פרעון, לא ברור אם תשלום הקנסות ניתן גם הוא כהלוואה שיש לפרוע אותה, או שמא "כמענק", ובפרט כאשר לא הוצג חשבון חובה זכות מסודר, כנהוג במקרים בהם מעביד נותן הלוואה (להבדיל ממענק) לעובד. לנוכח האמור אין בידינו לסתור את עדותו של חטיב, לפיה סכום החוב עמד על סך 22,000 ₪ בלבד, סכום אותו יש לנכות מהסכומים שנפסקו לזכות לחטיב. ניצול ימי חופשה ביתר מתלושי השכר שצורפו לתצהירו של גרין עולה, כי בעת סיום עבודתו, בחשבון החופשה של חטיב נרשמה יתרה של 27 ימים - בחסר. לטענת גרין ערך יום עבודה של חטיב עמד על סך 290 ₪ ולפיכך חייב חטיב בגין ימי חופשה שנוצלו ביתר סכום בסך 7,830 ₪. לתלושי השכר צורף תצהיר של מר אילן רובין יועץ מס שאישר כי הוא עוסק בהכנת תלושי השכר של עובדי גרין בהתאם לנתונים שמועברים אליו. עוד מאשר מר רובין כי יתרת החופש בתלוש השכר הינה נכונה. חטיב לא התנגד להגשת מכתבו של מר רובין שכותרתו הצהרה, ולא ביקש לזמן את מר רובין לעדות על מנת לחקור אותו בחקירה שכנגד. הפרקטיקה של ניהול פנקס חופשה בתלוש השכר, שבו נרשמים ימי החופשה שנצברו וימי החופשה שנוצלו (במהלך החודש החולף, ובסך הכל לתקופת העבודה), היא פרקטיקה מקובלת, המאפשרת מעקב שוטף של העובד אחר ימי החופשה הנצברים והמנוצלים. חזקה היא כי ימי החופשה הצבורה כפי שהם מפורטים מדי חודש בתלוש השכר משקפים את מצב חשבון החופשה. אין ספק כי חזקה זו היא חזקה הניתנת לסתירה ולהפרכה ואולם, הנטל להוכיח כי חשבון החופשה המופיע בתלוש השכר איננו משקף את המציאות מוטל על הטוען לכך. בענייננו, פרט לעדותו של התובע, כי ניצל מעט ימי חופשה מדי שנה, לא הובאה ראיה שיש בה כדי לסתור את הפירוט שבתלוש. חטיב לא ביקש לזמן לעדות את יועץ המס ואף לא חקר את גרין לעניין האופן בו הועברו הנתונים בדבר חופשותיו לרואה החשבון. לנוכח האמור לעיל מהראיות שבפנינו הגענו לכלל דעה כי יש לראות את רישום החופשה שבתלוש השכר כמשקף את מאזן החופשה של התובע אשר היה ביתרת חובה. לנוכח האמור אנו קובעים כי חטיב חייב לגרין סכום בסך 7,830 ₪ בגין ניצול ימי חופשה ביתר. נזק שנגרם לרכב מסוג קאדי לא מצאנו כל יסוד לחייב את חטיב בגין הנזק שנגרם לרכב הקאדי. המדובר ברכב ישן יחסית, שמשתמשים בו עובדים שונים של גרין. אין חולק כי הרכב טופל במוסך וכי נדרש להחלפת מנוע לאחר נסיעה שביצע חטיב, ואולם, אין בפנינו חוות דעת מקצועית שיכולה ללמד כי הנזק למנוע נגרם בעקבות התרשלותו של חטיב דווקא, וכי במכלול נסיבות העניין יש לראותו כאחראי לנזק. לנוכח האמור לעיל, התביעה בהקשר זה נדחית. כללו של דבר בתוך 30 יום ישלם הנתבע (התובע שכנגד) לתובע (הנתבע שכנגד) פיצויי פיטורים בסך 40,000 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך 8,000 ₪. מהסכומים הללו רשאי הנתבע (התובע שכנגד) סכום כולל בסך 29,830 ₪ בגין חובותיו של התובע ובגין ניצול ימי חופשה ביתר. בנוסף לכך ישלם הנתבע (תובע שכנגד) לתובע (הנתבע שכנגד) הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. לא ישולם הסכום במועד, יתווספו עליו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום. משפט פלילישודפיטוריםמשאית