קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על איחורבפינוי דירה בשכירות: 1. התובע השכיר דירה בבעלותו לנתבעת, וזאת עוד בחודש ינואר 1999. לאחר מכן חודש החוזה עוד פעמיים נוספות, כשהחוזה האחרון שבין הצדדים היה לתקופה החל מיום 28.1.2001 ועד ליום 28.1.2002. 2. לטענת התובע הפרה הנתבעת את הסכם השכירות בכך שפינתה את המושכר והחזירה את החזקה בו באיחור של כחודש ימים. על כך תובע הוא 500 ₪ לכל יום של איחור בפינוי, כקבוע בהסכם השכירות. עוד טען התובע כי הנתבעת גרמה נזקים רבים לדירה, והתובע נאלץ לשפצה ולהשקיע בשיפוץ ממון רב. 3. באשר לפינוי הדירה טען התובע בעדותו כי הוא לא שמע מהנתבעת מה בכוונתה לעשות לקראת סיום החוזה ב-28/1/2002, וכי הוא ביקש לדעת האם היא נשארת בדירה, אך היא לא נתנה לו תשובה. הוא אמר גם כי בנו הלך אליה (מכיוון שהתובע עצמו ישב שבעה על מות אימו) וכל פעם שב, וכי התובעת אמרה כי היא צריכה לקבל דירה חלופית ואז תעזוב. בסופו של דבר נמסר המפתח לבנו ביום 7/2/2002. 4. הנתבעת מצידה מכחישה את טענות התובע. היא העידה כי חיפשה את התובע בכתובתו ברחוב ארלוזרוב 141 בחולון, אך הוא עזב את הדירה ולא מסר לה כתובת חדשה. רק ב-26/1 התובע התקשר אליה ואז ניהלו הם מו"מ לגבי המשך שכירות הדירה, כשהתובע דרש 550$ לחודש, ואמר שיש לו גם מישהו ב-600$, והנתבעת ביקשה להשאיר את המחיר של 500$ לחודש. משלא הגיעו לעמק השווה מצאה הנתבעת דירה חדשה, חתמה על הסכם שכירות ועברה לדירה החדשה ב-29/1. הנתבעת העידה עוד כי במעבר לא מצאה את מספר הטלפון של התובע וכשלבסוף נפגשה עם בנו של התובע אמר שלא צריך את המפתח כי יש לו. 5. העדפתי בנושא פינוי הדירה את עדותה של הנתבעת, שהיתה מהימנה עלי יותר מעדותו של התובע. בעדותו של התובע נתגלו סתירות, כגון עדותו כי בנו טיפל בענין הפינוי כי אמו של התובע נפטרה, אולם התברר כי אמו של התובע נפטרה ב-15/2, בעוד שנושא הפינוי נוהל שבועיים ויותר לפני כן. כמו כן אני מאמין לנתבעת כי לא ידעה כיצד להשיג את התובע, אשר אכן שינה את כתובת מגוריו, בלא להודיע על כך בכתב לנתבעת, וכי הוא יצר עימה קשר רק ב-26/1 כפי שנעשה בכל שנה מספר ימים לפני תום תקופת השכירות, אלא שבעוד שבכל שנה הוארכה השכירות בהסכמה, הפעם עלה המו"מ על שרטון, והנתבעת חיפשה דירה במהירות. הנתבעת הציגה גם חוזה שכירות של דירה אחרת אליה עברה, ולפיו הכניסה לדירה היתה ביום 1/2/02, אלא שלטענתה קיבלה היא את הדירה החדשה עוד קודם לכן, ביום 29/1/02 ולפיכך פינתה גם את הדירה הקודמת באותו יום. 6. מאחר ועדותה של הנתבעת בדבר הקדמת מסירת הדירה המושכרת החדשה לידיה ביום 29/1/02 לא נתמכה בראיה נוספת כלשהי, אני קובע כי הנתבעת פינתה את הדירה רק ביום 1/2/02, מועד מסירת החזקה בדירה החדשה בהתאם להסכם שבין הצדדים. 7. התוצאה היא כי הנתבעת איחרה 4 ימים בפינוי הדירה. הפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה השכירות בגין איחור בפינוי (500 ₪ ליום) חורג ממסגרת הפיצוי הסביר שכן הוא משקף שכר דירה של 15,000 ₪ לחודש, בעוד ששכר הדירה החודשי לפי ההסכם היה כ-2,250 ₪ עובר לסיומו. הפיצוי חורג, אפוא, מכל יחס סביר לנזק שנגרם לתובע, והוא מהווה בעצם קנס. לפיכך אני מפחית את הפיצוי המוסכם בגין איחור בפינוי, ומעמידו על סך של שכר הדירה המקורי ובתוספת 50%. התוצאה המתקבלת מכך כי התובע זכאי, אפוא, לפיצוי בסך של 100$ בגין האיחור במסירת הדירה. 8. בכל הנוגע לנזקים הנטענים בדירה הפנה התובע לסעיפים 2 ו- 3 להסכם השכירות מיום 28.1.2001 , שם הצהירה הנתבעת כי היא קבלה את הדירה במצב תקין וראויה לשימוש והתחייבה להחזירה באותו מצב בתום תקופת השכירות כשהיא אף מסויידת , ולהוציא בלאי סביר. 9. התובע הוסיף וטען, כי כשהגיע לדירה ראה נזקים רבים בדירה כגון: שיש שבור, ארון מטבח לא תקין, תריסים וברזים ודלת כניסה הכל שבור. לדבריו, לא הסכימה הנתבעת להזמין אנשי מקצוע שיבצעו את התיקונים, ואמרה שתסייד את הדירה לבדה וכמו כן שתביא שוכרים חדשים שישכרו את הדירה במצבה הנוכחי. בסופו של דבר, טוען התובע, כי הנתבעת לא עשתה בדירה דבר וכי הוא השכיר את המקום לאחרים והביא בעל מקצוע שסייד את הדירה ושהחליף את דלתות ארונות המטבח וכמו כן הגיש הצעת עבודה של אלי ברנס לביצוע תיקונים שונים בדירה וטען , כי העבודות הנקובות בהצעה בוצעו על ידי מר ברנס וכי שילם לו את המחירים הנקובים בהצעה. התובע הגיש עוד אישור עליו חתמה הנתבעת כי לא יהיו לה טענות בנושא התריסים בדירה, כי אלה תוקנו על הצד הטוב יותר וכי היא מתחייבת לתקן על חשבונה כל נזק בתריסים (לאחר מכן קיימת גם תוספת בעט שונה ובכתב יד שונה לגבי ארונות המטבח). 10. הנתבעת מצידה טענה, כי מצב הדירה היה גרוע מלכתחילה וכי לא שמה לב להצהרתה בחוזה השכירות. כמו כן, היא טענה, כי כאשר גילתה את מצב הדירה, הן לגבי הארונות השבורים במטבח והן לגבי התריסים השבורים ובעניינים נוספים התקשרה אל התובע אשר הביא איש מקצוע שתיקן רק את התריסים, ולא את כולם, אלא רק כ - 20 שלבים, כשכל יתר השלבים נשארים במצבם השבור והרעוע. עוד טענה הנתבעת, כי היא סדרה על חשבונה את דוד השמש בדירה וכמו כן את האינטרקום הלא תקין כאשר מבין שתי הוצאות אלה שילם התובע רק את נושא דוד השמש. כמו כן, אישרה הנתבעת, כי השיש בדירה סודר ע"י אדם שהובא ע"י התובע אך היא שלמה על התיקונים 800 ₪ כולל הדלתות וגם עשתה תיקוני אינסטלציה ב 200 ₪. 11. בנוסף לכל האמור לעיל, הביאה הנתבעת עדות מטעמה , בין אם חברות , בין אם קרובות משפחה, אשר כולן תארו את מצבה הלא תקין של הדירה משך כל תקופת השכירות, או לפחות בחלקה הגדול. 12. משחתמה הנתבעת על הסכם השכירות ובו אישרה את תקינות הדירה, ובנוסף לכך אף חתמה על אישור לגבי מצב התריסים, אינני סבור, כי ניתן לתת לה פתחון פה בנושא הנזקים הקיימים בדירה ואשר בגינם היא נתבעת. יש לצאת מנקודת הנחה, כי בדירה קיימים נזקים, וכי הנתבעת היא האחראית לתיקונם של נזקים אלה בהתאם להתחייבויותיה. אמנם יתכן וחלק מהנזקים הינם תוצאה של בלאי סביר בדירה , ונזקים אלה אינם באחריותה של הנתבעת, ואולם מרבית הנזקים המתוארים מצטיירים כנזקים שהינם באחריות הנתבעת. 13. יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם הוכיח התובע לא רק קיומם של נזקים בדירה אלא גם את עלות תיקונם של נזקים אלה , אשר יקבע את הפיצוי המגיע לו בגינם. 14. והנה, מסתבר, כי למרות שהתובע תיקן לטענתו את כל הנזקים בדירה והשכיר את הדירה לאחרים, לא מצא הוא לנכון להגיש קבלה כלשהי על תשלום תיקון נזקים אלה, ואף לא חוו"ד מומחה שתפרט את הנזקים ואת עלות תיקונם. התובע הסתפק בהגשת הצעת מחיר מיום 17.2.02 לביצוע תיקונים בדירה, זאת ותו לא. הסברו של התובע כי רצה לחסוך כספים ולא לקח ממבצע התיקונים חשבונית כדי לא לייקר את התיקון איננו מקובל עלי. התובע ידע כי הוא עומד להגיש תביעה נגד הנתבעת (התביעה הוגשה ביום 3.3.2002 בעוד שהצעת התיקון היא מיום 17.2.2002) וחרף זאת לא מצא לנכון להגיש כל מסמך המאשר את התשלום ששולם על ידו עבור התיקונים. 15. לפיכך, אין מקום לאשר לתובע כל תשלום בהתייחס להצעת המחיר אשר צורפה לכתב התביעה. למותר לציין, כי התובע לא מצא לנכון אף להזמין את מבצע התיקונים על מנת שיעיד על התיקונים שביצע ועל התשלום שקיבל. 16. יש לציין עוד, כי התובע השכיר את דירתו לאחר ביצוע התיקונים במחיר של 570$ לחודש, ויתכן מאוד, כי חלק מהתיקונים אשר בוצעו היו תיקונים מעבר למתחייב על פי הסכם השכירות עם הנתבעת, ולפיכך אף זכה התובע להעלאה משמעותית בשכר הדירה. 17. מכל מקום, התובע לא הוכיח את שהיה עליו להוכיח בענין זה ולפיכך מתקבלת התוצאה האמורה לעיל. 18. הפריט היחידי של התיקון לגביו הציג התובע אישור הינו הפריט של שיפוץ ארונות המטבח בדירה, כאשר צירף לכתב התביעה קבלה זמנית של מבצע השיפוץ על סך 800 ₪. בענין זה מצאתי לנכון לקבל הוצאה זו ולאשרה, למרות כי תוך כדי היסוסים, מאחר והתובע לא הציג קבלה או חשבונית על ביצוע תיקון זה אלא רק אישור בכתב. 19. פרט לפריט האמור לעיל אני מוצא לנכון לאשר לתובע גם הוצאות עבור סיוד הדירה, סיוד אשר הנתבעת אישרה כי לא ביצעה עם פינוי הדירה. באשר לעלות סיוד זה ומאחר והתובע לא הציג כאמור ראייה בענין זה אני מוצא לנכון לאשר לו את הסכום ששולם על ידו עבור סיוד הדירה, בתחילת השכירות של הנתבעת בשנת 1999 בסך 500 ₪ (ראה ת/2) ובתוספת הפרשי הצמדה עד ליום הגשת התביעה. 20. נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין האיחור במסירת הדירה בסך 470 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. פיצוי בגין שיפוץ ארונות המטבח בסך 800 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2002 ועד התשלום המלא בפועל. ג. פיצוי עבור סיוד הדירה בסך 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 19.2.99 ועד ליום הגשת התביעה, 3.3.2002, ומאותו יום תוספת של הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל. ד. הוצאות משפט בסך 250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםפינוי מושכרמקרקעיןשכירותפינויפינוי דירה