פסילת חוות דעת מומחה שניתנה לפני חלוף המועד למשלוח מסמכים

המבקשת מבקשת לפסול את המומחה מאחר שהוא נתן חוות דעת לפני חלוף המועד הקבוע בתקנות למתן מסמכים על ידי המבקשת, ומתן חוות הדעת על פי צד אחד מהווה הפרה של התקנות ולפיכך אין היא יכולה לחייב ולו לענין מראית הצדק. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת חוות דעת מומחה רפואי מטעם בית המשפט שניתנה לפני חלוף המועד למשלוח מסמכים: 1. בפני בקשה לפסול את חוות הדעת של ד"ר אבנון, שמונה למומחה רפואי בשטח הפסיכיאטריה, ולמנות במקומו מומחה רפואי אחר לבדיקת נכותו הפסיכיאטירית של המשיב. 2. אלה העובדות הצריכות לענין: א. ביום 24.2.98 נתן פרופ' שרף את חוות דעתו בדבר נכותו הנוירולוגית של המשיב, וקבע כי לא נותרה למשיב נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה. פרופ' שרף קבע שיש מקום למנות מומחה פסיכיאטר שיעריך ויקבע אם התאונה הנדונה החמירה את מצבו הנפשי של המשיב. ב. בהחלטת בית המשפט (השופטת שטמר) מיום 26.3.98 מונה ד"ר אבנון כמומחה מטעם בית המשפט בשטח הפסיכיאטריה. ג. בהתאם להחלטת המינוי, פנה ב"כ המשיב לד"ר אבנון במכתבו מיום 5.4.98 והעביר לו חומר רפואי. ד. מכתבו של ב"כ המשיב התקבל אצל ב"כ המבקשת ביום 19.4.98. ה. בימים 21.4.98 ו- 26.4.98 נבדק המשיב ע"י ד"ר אבנון. ו. ביום 10.5.98 פנה ב"כ המבקשת במכתב לד"ר אבנון והמציא לו מסמכים מטעמו. ז. ביום 20.5.98 חתם ד"ר אבנון על חוות דעתו ושלח אותה לצדדים. על פי חוות דעתו, נכותו הפסיכיאטרית הצמיתה של המשיב היא 20%. ח. ביום 21.5.98 קיבל ד"ר אבנון את מכתבו של ב"כ המבקשת שנשלח אליו ביום 10.5.98, והתקשר אל ב"כ המבקשת. לבקשת ב"כ המבקשת העלה ד"ר אבנון את הדברים על הכתב והעביר אותם בפקס לב"כ המבקשת, ומפאת חשיבותם, אצטט אותם במלואם: "בהתאם לשיחת טלפונית שלנו הערב, אני מודיע גם בכתב כי קיבלתי את הניירות שלך בקשר לנדון לאחר שבדקתי אותו וסיימתי את חוות דעתי שנשלחה אליך אתמול. אני נוסע לאנגליה ביום ב' לשם השתלמות למספר חודשים ולכן אניני יכול להשלים את העבודה בקשר לחוות דעת, כי בחומר ששלחת יש נמצאים חשובים יכולים להשפיע על חות הדעת בשובי מחו"ל אני אשלים את החוות הדעת" (השגיאות במקור). ט. המבקשת קבלה את חוות דעתו של ד"ר אבנון ביום 24.5.98 והגישה את הבקשה לפסילתו ביום 30.6.98. 3. המבקשת מבקשת לפסול את המומחה מאחר שהוא נתן חוות דעת לפני חלוף המועד הקבוע בתקנות למתן מסמכים על ידי המבקשת, ומתן חוות הדעת על פי צד אחד מהווה הפרה של התקנות ולפיכך אין היא יכולה לחייב ולו לענין מראית הצדק. המבקשת טוענת שבמקרים כאלו יש להעדיף את השיקול של טוהר ההליכים השיפוטיים וההליכים הנלווים אליהם ולמנוע כל ספק ספיקא ואבק חשש בענין זה. המבקשת מסתמכת על ת"א (ב"ש) 373/90 המ' 958/91 אברמזון נ' הפניקס פ"מ תשנ"ב (א) 441 ועל ת"א (שלום ת"א) 10704/92, המ' 109504/94 צור שמיר נ' קרייטר -פורסם בספרו של צלטנר חבות לפצוי נפגעי תאונות דרכים בעמ' 2068. המשיב מתנגד לבקשה ועיקר טענתו כי ביום 20.5.98 היה רשאי המומחה להניח כי אינו צפוי לקבל חומר נוסף, וכל תקלה בהעברת החומר היא באחריות ב"כ המבקשת. ב"כ המשיב תומך יתדותיו בהחלטתו של כבוד השופט אור ברע"א 6116/97 ד"ר שוחט נ' ציון (לא פורסם), אשר בו נקבע כדלקמן: "א. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי ציינו שהמומחה, מנהל מחלקה אורטופדית בבית חולים "שיבא" ובעל מוניטין, פעל בנסיבות המקרה בתום לב. קביעה זו מצטרפת להנחה הקיימת, אלא אם מתברר אחרת, שמומחה רפואי פועל בהגינות ובתום לב ולא כל שגגה היוצאת מתחת ידו צריכה להביא לפסילתו (השווה לרע"א 5118/93 בועז ארהון נ' גלר ומנורה חברה לביטוח בע"מ, צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים", בעמוד 1758; רע"א 3358/91 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ציון, תקדין עליון 2903 (3) 91; רע"א 3011/94 אלפסי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)). ההחלטה אם לפוסלו אם לאו, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, ובין היתר, בשאלה אם פעל בתום לב, ובשאלה אם השגגה ניתנת לתיקון. ב. אכן, על מומחים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט בתביעות נזיקין בשל תאונות דרכים, לפעול בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 (להלן: התקנות), וראוי לעשות, ככל הניתן, שכך יהיה. אך לא כל מקרה של סטיה בשגגה מהוראות התקנות צריך להביא לפסילתו של מומחה. בענייננו, היה על המומחה להמתין עם חוות דעתו עד לחלוף התקופות הנזכרות בתקנה 8 לתקנות, כדי לאפשר לצדדים, כולל הנתבעים, להמציא לו מסמכים. רק לאחר מכן, היה עליו להכין את חוות דעתו. אם בשל אי ידיעת הדין, או בשל שגגה, לא כך פעל. אך יודעים אנו, שדעתו היא שלא היה במסמכים שקיבל לשנות את חוות דעתו. ובשלב זה של הדיון, אין מקום להטיל ספק שזו דעתו המקצועית הכנה. בנסיבות אלה לא נגרם, לכאורה, כל עיוות דין למשיבה הראשונה. " 4. ב"כ המבקשת טען בפני שאין לו טענה שהמומחה פעל בחוסר תום לב. הוא פעל מתוך אי ידיעת הדין. הוא לא הבין שהוא צריך להמתין. מן הראוי ללכת למומחה שאין לו דעה קודמת שצריך לשנותה, והרי המומחה עצמו אמר שהמסמכים שהגיעו אליו משנים את דעתו, ובכך העניין שבפנינו שונה מהענין שנדון בפני השופט אור. עוד טען כי לא תמיד הוא נוהג לשלוח למומחה חומר, והדבר תלוי בחומר שהוא רואה שהעביר התובע למומחה. ב"כ המשיב טען לעומתו בנוסף על האמור בתגובתו לבקשה, כי לא היה שום חומר חדש שצריך לאסוף אותו והיה על ב"כ המבקשת לשלוח את החומר לפני עבור 45 יום ולא להמתין לרגע האחרון. עוד טען, כי ב"כ המבקשת המתין עד לקבלת התוצאות ולא הגיש מייד בקשה לפסילת המומחה כשנודע לו על הפגם ב- 21.5.98. על הכל, טען ב"כ המבקש, כי המבחן העיקרי שנקבע על ידי השופט אור הוא מבחן עיוות הדין, וכאשר המומחה אומר שישנה את חוות דעתו לפי המסמכים החדשים, יש בכך סימן מובהק שלא יגרום עיוות דין. 5. על פי תקנה 8 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז - 1986, נקבע כי תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של המומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי ובדבר הבדיקות. תוך ארבעים וחמישה ימים מיום קבלת המסמכים, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים שהנפגע לא המציאם. הומחה יגיש את חוות דעתו בתוך שלושים ימים מיום שהגיעו לידיו כל המסמכים. בעניננו, ב"כ המשיב שלח את מכתבו עם המסמכים ביום 5.4.98, ויש להניח שהמומחה קיבל אותם יומיים שלושה לאחר מכן, כאורך הזמן שלקח לחוות הדעת ל המומחה להגיע לב"כ המשיב. עד יום 20.5.98, מועד חתימת חוות הדעת, לא חלפו 45 ימים מיום קבלת החומר ע"י המומחה, ולכן ברור שהמומחה מיהר להוציא את חוות דעתו לפני שחלף הזמן, אולי עקב נסיעתו לחו"ל לכמה חודשים. אין מקום לטרוניתו של ב"כ המשיב על ב"כ המבקשת על כך שחיכה לרגע האחרון בהמצאת המסמכים מטעמו. מבחינתו לא היה זה הרגע האחרון. הוא קיבל את המסמכים של התובע ביום 19.4.98 וביום 10.5.98 שלח את המסמכים שביקש לצרף, דהיינו כעבור 21 יום. 6. בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מפי הנשיא השופט טירקל, קבע בענין אברמזון הנ"ל, כי אף שרמתו המקצועית ושיקול דעתו של המומחה אינם מוטלים בספק, קיום הוראותיה של תקנה 8 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) ואף שורת הצדק, מחייבים את ביטול המינוי ואת פסילת חוות הדעת, חרף ההשהיה הנוספת הנגרמת בכך. בית משפט השלום בתל אביב, מפי השופטת מ. רובינשטיין קבע את החלטתו בעקבות פסק דינו של השופט טירקל. שופט בית המשפט העליון השופט אור, בהחלטתו בענין שוחט, העמיד את המבחן העיקרי לא על קיום פורמלי של הוראות התקנות, אלא על השאלה האם היה עיוות דין אם לאו, והכריע שלא היה עיוות דין מאחר שהחומר הנוסף, לדעת המומחה, לא היה משנה את דעתו. גם השופטת ט. שטרסברג- כהן בת"א (חי') פרחי נ' ציון (צלטנר עמ' 717 (י) 34) אשר דנה במקרה דומה קבעה שאין ספק שהייתה אי תקינות בהליכים, ואף על פי כן, לא כל אי תקינות מחייבת ביטול בדיעבד של עבודת המומחה. אי תקינות שאינה יורדת לשורש בענין ואינה פוגעת בעבודתו של המומחה ובאובייקטיביות של חוות דעתו, אינה צריכה להביא לביטול המינוי. כבוד השופט ט. שטרסברג- כהן קבע כי באותו מקרה אי התקינות לא ירדה לשורשו של ענין מכמה טעמים: חלוף מספר חודשים בין המינוי לבדיקה, העדר חומר שהיה משפיע על שיקול דעתו של המומחה, והעובדה שהמסמכים של הנתבע התייחסו לשטח רפואי אחר. מן הפסיקה עולים איפוא שני נתיבים של התמודדות עם חוות דעת שניתנה קודם שהיה סיפק בידי הנתבעים להעביר את מסמכיהם למומחה: נתיבו של השופט טירקל שלפיו אי קיום התקנות כשלעצמו פוסל את חוות הדעת, ונתיבם של השופטים אור ושטרסברג-כהן, כל אחד לחוד, אשר לפיהם המבחן לפסילת חוות הדעת הוא קיום עיוות דין, ואין די באי תקינות. ואולם, לפי נתיב זה, אי קיום עיוות דין הוא במקום שבו המומחה לא היה משנה את דעתו בעקבות המסמכים החדשים שהתגלו לו. המקרה לפנינו שונה. המומחה ד"ר אבנון אישר במפורש שיש במסמכים אלה כדי לשנות את דעתו. כאן עומדת השאלה במלוא חריפותה: האם נגרם עיוות דין כאשר חוות הדעת לא התייחסה למסמכים שיש בהם כדי לשנות את חוות דעתו של המומחה? איני מוכן לקבוע מסמרות ולומר שבכל מקרה הדבר נכון, אבל נראה לי שמומחה המאשר שהמסמכים עשויים לשנות את חוות דעתו עדיף על פני מומחה האומר שגם מסמכים שלא ראה קודם לכן אינם משנים את דעתו. נראה לי שמומחה כזה הוא מומחה שאין צורך לשכנע אותו לשנות דעתו, מכיוון שהוא עצמו מבין שכל נתון חדש משנה את התמונה ובכך נופל חששו של ב"כ המבקשת שיהיה עליו לטפס על מדרון חלק ולשכנע אדם שכבר קבע את דעתו. ההיפך הוא הנכון. המומחה אומר שלא קבע את דעתו לאור העובדה שיש ממצאים נוספים שלא היו ידועים לו. במקרה זה אין צורך למנות מומחה חדש ויש לבקש מהמומחה הקיים ליתן חוות דעת חדשה, על פי החומר שבפניו, וראה לענין זה דברי השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח פ"ד מט (3) 303. אני סבור שהנתיב של פסילת חוות הדעת בכל מקרה של אי קיום מדוייק של התקנות, הוא נתיב השם דגש על הפרוצדורה הדווקנית על חשבון בדיקה ענינית של השאלה המרכזית והיא האם נגרם עיוות דין. גם פסילת שופט וגם פסילת בורר, שהן מטריות דומות לא נעשות על פי בחינה דקדקנית אלא לפי השאלה האם נגרם עיוות דין והאם מבחינה ענינית יש צורך בפסילה. להשוואה לפסילת שופט יש מקום גם לאור העובדה שהמבקשת חיכתה יותר מחודש לאחר קבלת חוות הדעת הגרועה מבחינתה, ולא הזדרזה להגיש בקשה לפסילה עם היוודע לה העובדות המשמשות בסיס לפסילה, כפי שהדין קובע לגבי פסילת שופט. לדעתי, יש לבדוק את השאלה האם אי קיום התקנות גרם עיוות דין, ולפי הנסיבות שבפני, לא נראה לי שנגרם עיוות דין למבקשת מהוצאת חוות הדעת על ידי המומחה בנסיבות אלה. יתר על כן, יש להביא בחשבון את ההתנהגות של צדדים ומומחים בעתיד - לאו דווקא בשל החלטתי אלא בשל החלטה בערעור אם יוגש על החלטתי, אשר בעקבותיה יפעלו עורכי דין ומומחים. אם תיפסל חוות הדעת של המומחים מכיוון שניתנה מהר מדי, התוצאה תהיה האטת עבודת המומחים, יותר מקצב העבודה הקיים, שגם הוא רחוק לפעמים מלהשביע רצון. הדבר יביא להתמשכות ההליכים בתיקים אלה. אם לא תיפסל חוות הדעת, התוצאה תהיה שב"כ הנתבעים יזדרזו להגיש את מסמכיהם, המצויים בידם, ואם אין בידם, יעמידו את המומחה על הצורך להמתין. לא מצאתי רע בכך. עם זאת, מן הראוי לכלול בטופס המקובל למינוי תזכורת למומחה על סעיפי התקנות הרלוונטיים, על מנת שלא יכשלו בעבודה זריזה מדי, המביאה לבקשות ולדיונים. 7. אני קובע איפוא, שעל המומחה, ד"ר אבנון, ליתן בתוך 30 יום, חוות דעת מתוקנת על פי החומר שבפניו, וכפי שקבעה השופטת שטרסברג-כהן בענין פרחי הנ"ל, ב"כ המבקשת רשאי לשאול שאלות הבהרה ולפעול כדין, ואם לאחר כל זאת יתברר שהמומחה הושפע מאי תקינות ההליכים, רשאי יהיה לחזור ולפנות בבקשה כפי שהגיש עתה. 8. ב"כ המשיב ביקש ממני לפסוק הוצאות בגין בקשה זו. לא מצאתי שהבקשה היא בקשת סרק, והיה מקום לדון בענין שהובא על ידי ב"כ המבקשת בפני בית המשפט, ועל כן איני עושה צו להוצאות. פסילת חוות דעתמשלוחמומחהמסמכיםפסילת מומחהחוות דעת מומחהחוות דעת