קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסילת שופט לאחר מתן פסק דין: ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ק' ורדי), מיום 9.7.00, בבש"א 117921/00 (במסגרת ה"פ 177239/99), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער. 1. בין המערער לבין חברת החשמל (להלן - המשיבה) נתגלע סכסוך הקשור בתשלומים עבור צריכת חשמל במסעדתו של המערער. המשיבה מבקשת לנתק את חיבור החשמל למסעדה והמערער מבקש למנוע זאת. לפיכך, יזם המערער את ההליך במסגרתו נתבקשה בקשת הפסלות מושא הערעור. תובענתו של המערער, שהתבררה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, הייתה קבועה להוכחות ליום 23.2.00. ביום 22.2.00 הגיש המערער בקשה לדחיית מועד הדיון המלווה באישור מחלה. מועד הדיון נדחה ונקבע ליום 15.6.00. ביום 11.6.00 הגיש המערער בקשה לעיכוב הליכים ולדחיית מועד דיון. ביום 14.6.00 דחה בית המשפט את הבקשה. ביום 15.6.00 הגיש המערער בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון הקבוע לאותו יום. הבקשה לוותה באישור מחלה למשך שלושה ימים מיום 14.6.00. בית משפט השלום, מפי השופט ק' ורדי דחה את הבקשה. המערער לא התייצב לדיון. לפיכך, דחה בית המשפט את התובענה, במעמד צד אחד, וחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט. בפסק דינו, קבע בית המשפט: "[המערער] אמנם הגיש בקשה לדחיית הדיון שהוגשה היום בצירוף אישור מחלה מיום 14/06/2000 למשך 3 ימים, אך בקשה זו נדחתה על ידי ונקבע שהדיון יתקיים במועדו, [והמערער] קיבל הודעה טלפונית על כך מבא כוחו, ויותר מאוחר גם פיטר את בא כוחו. יש לציין שבקשה קודמת לדחיית מועד הדיון הוגשה ע"י [המערער] ביום 22/02/2000 שבה צורף בדיוק אותו אישור מחלה למשך 4 ימים מאותם סימפטומים שכנראה מדובר בדלקת בגרון או משהו דומה, דבר שלכאורה לא מונע ממנו להתייצב בביהמ"ש. יש לציין גם שהבקשה לדחיית הדיון עקב המחלה הוגשה לפתע רק לאחר שבאותו יום של אישור המחלה (14/06/2000) נדחתה הבקשה לעיכוב ההליכים ולדחיית הדיון שהוגשה ע"י [המערער]. יש לציין גם שלטענת המשיבה שניים מהנוכחים באולם (גב' לוטה ומר כספי) שמעו את [המערער] שאמר בנוכחותם שהוא יפעל לעיכוב הדיון וימציא אישורים רפואיים על כך". 2. למחרת מתן פסק הדין, ביום 16.6.00, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 19.6.00 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט קבע דיון בבקשה ליום 9.7.00, במעמד הצדדים. ביום 9.7.00, יום הדיון, הגיש המערער בקשה לפסלות שופט. בית המשפט, מפי השופט ק' ורדי דחה את הבקשה. בהחלטתו, אמר בית המשפט: "אין כל בסיס לטענות המפורטות בבקשה. ולהפך, בתיק זה לאחר ש[המערער] פיטר את עורך דינו, באתי לקראתו בכך שההליכים עוכבו למעשה ממתן פסק דין ועד היום. ... יש לציין, שתיק זה גם נדחה פעם אחת, עקב בקשה של [המערער] ומחלתו של [המערער], וזאת בהחלטתי מיום 22.2.00 שבה נדחה הדיון שהיה קבוע ל23.2.00-, כך שאין ממש לטענות [המערער] שרק בקשות המשיבה מתקבלות (כפי שגם קיבלתי את הבקשה לעיכוב הליכים). לביהמ"ש אין דעה קדומה, והחלטותיי ניתנו בצורה עניינית בהתאם לבקשות ולתגובות, ואינני מוצא בהן כל פגם, ובוודאי שאין עילה לפסלות שופט ואין כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, כנדרש בסעיף 77א' לחוק בתיהמ"ש". 3. על החלטה זו הערעור שבפני. בערעורו טוען המערער לשורה של פגמים בניהול המשפט, אשר מצביעים על חד צדדיות ומשוא פנים של השופט דלמטה. כך, הוא טוען כי החלטת בית משפט השלום, מיום 15.6.00, לקיים את הדיון במעמד צד אחד ובהיעדר המערער יסודה בדיעה קדומה שלילית של בית המשפט ביחס למערער. עוד מצביע המערער על העובדה כי בית המשפט התיר למשיבה לזמן עדים לדיון בבקשה לבטלות פסק הדין שהיה קבוע ליום 9.7.00. לטענתו יש בהיתר זה משום נקיטת איפה ואיפה וניהול בלתי תקין של ההליך השיפוטי. 4. בכתב התשובה, שהוגש מכוח תקנה 471ג'(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, טוענת חברת החשמל כי המערער לא הצליח להרים את הנטל הדרוש לקיומה של עילה לפסלות שופט. היא מצביעה על העובדה כי בית משפט השלום נענה לבקשות שונות של המערער. יש בעובדה זו כדי להפריך את הטענה על פיה נקט בית משפט השלום במשוא פנים ובעוינות כלפי המערער. 5. לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אופן ניהול ההליך השיפוטי על ידי בית משפט השלום והחלטותיו אינם מעוררים "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כדרישת סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשד המבוסס על מסקנות אובייקטיביות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגיל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). בענייננו, מבטא המערער את חששו הסובייקטיבי בדבר היעדר האפשרות לניהול משפט הוגן. דא עקא, המערער לא הצליח להצביע על עובדות כלשהן המבססות חשש כזה. טענותיו מוסבות נגד החלטות דיוניות שהדרך הראויה לתקיפתן היא דרך הערעור (ברשות או בזכות לפי העניין) ולא דרך הפסלות (ראו: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"א 2175/00 אברהם כהן נ' עירית חדרה (טרם פורסם); ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (טרם פורסם); ע"א 3143/00 עו"ד אילנה גן-אור נ' עמנואל גיל (טרם פורסם); ע"א 2506/00 Fardome Ltd. ואח' נ' בנק כללי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). אי לכך הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסך 7,500 ש"ח. שופטיםפסלות שופט