פסיקת הוצאות במקרה של פשרה

בית המשפט ציין כי נכון, שברוב המקרים שבהם נוהגים בעלי הדין להגיע בעת הדיון לפשרה גם להסכמה, שבה מוותרים הם על הוצאות ועל שכר הטירחה, אולם במקרים שבהם אין ויתור על הוצאות, ומקרים אלה אחוזם נמוך ביותר, הרי עליהם להיות מוכנים לכך, שסכום כלשהו של הוצאות ייפסק לחובתם. בית המשפט הוסיף כי כדי שלא להרתיע בעלי דין מלהגיע בינם לבין עצמם להסכמה בדבר קבלת ערעור או דחייתו הנני חוזר ומדגיש, שגם במקרים הבודדים, שבהם על הרשם לשום את ההוצאות בהתאם לתקנה 512לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בעקבות פשרה שהושגה בין בעלי הדין, עליו להביא בחשבון את נכונותו של משיב לקבלת הערעור בשלב מוקדם של ההליך. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת הוצאות במקרה של פשרה: בקשה לעכב הליכים לאחר מתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביביפו בה"פ 1112/84. בעת הדיון בבקשה לעיכוב ההליכים, שנדונה לפני כבוד השופט חלימה, הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הם מסכימים, שהבקשה לעיכוב ההליכים תבוטל ושע"א 649/85יתקבל בהסכמה תוך קביעת הוצאות הערעור והבקשה על-ידי הרשם. בהתאם לפשרה הנ"ל שמעתי את טענות באי-כוח הצדדים לעניין ההוצאות. מהטיעונים לפניי ומקריאת פסי הדין והחומר של תיקי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 1112/84ובה"פ 311/85 מצטיירת התמונה הבאה: המשיבים 1- 13בבקשה שלפניי (להלן - המשיבים) הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה נגד המשיבות 14ו- 15(להלן - המשיבות) (ה"פ 1112/84) למינוי בא-כוחם ככונס נכסים, להעביר את הבעלות על דירות, שבנו המשיבות ושנרכשו על-ידי המשיבים, על שמם. בית המשפט המחוזי נתן פסק-דין, בהסכמה, לפיו מונה עורך-דין אופק, בא-כוח המשיבים, ככונס נכסים לשם רישום הדירות. המערערות שלפניי, שלא היו צד להליכים הנ"ל, הגישו תובענה בדרך של המרצת-פתיחה (ה"פ 311/85), ובה עתרו לביטול פסק הדין, בטענה, שהן הבעלים הרשומים של חמישית מן הנכס, שעליו נבנה בניין הדירות, דבר שלטענתן הועלם מבית המשפט בה"פ .1112/84והיות והן לא היו צד להליכים הראשונים, הרי עיקרי הצדק הטבעי, כפי שגובשו על ידי בית המשפט העליון, מחייבים את ביטול פסק הדין הראשון. בית המשפט המחוזי דחה את המרצת הפתיחה, תוך שהוא מציי, שבדיעבד ניראה שהיה מקום לצרף את המערערות לתביעה הראשונה, אולם, אין די בנימוקים שהועלו לפניו כדי לבטל את פסק-דינו, וחייב את המערערות לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 000,500, 1שקל. המערערות ערערו לבית המשפט העליון על החלטה זו (ע"א 649/85) ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב הליכים לבית המשפט המחוזי, אך זה דחה את בקשתן תוך חיובן בהוצאות לרבות בשכר טרחת עורכי הדין בסך של 400.000שקל. משנידחו על-ידי בית המשפט המחוזי, פנו לבית-משפט זה בבקשה לעיכוב ההליכים (ב"ש 1075/85). בא כוח המערערות-המבקשות מבקש, שאפסוק למרשותיו את הוצאותיהן, שהסתכמו בסכומים לא מבוטלים ואשר כללו שעות עבודה רבות שהושקעו בהכנת הערעור והבקשה ויום עבודה שבוזבז על הנסיעה לירושלים. הוא הוסיף, שהמשיבים אמנם הסכימו שהערעור יתקבל, אולם זאת רק לאחר שכבוד השופט חלימה הביע את דעתו, שפסק הדין של בית המשפט המחוזי כנראה שלא יעמוד במבחנה של ערכאת הערעור. הוא הפנה אותי לגובה שכר הטרחה. שנפסקבבית המשפט המחוזי, כפי שפירטתי לעיל, וזאת בתביעה העיקרית, שנדחתה ללא שהושמעו עדים, וההחלטה שם ניתנה על סמך סיכומים בכתב, שהשתרעו על חמישה עמודים, ובבקשה לעיכוב ביצוע, ששם הבקשה נדחתה על הסף ונפסקו 000, 400שקל הוצאות. הוא אמנם ציין, שאם המשיבים היו מסכימים בבית המשפט המחוזי לעיכוב הביצוע, הוא היה מוותר על הוצאות, אולם, לאחר שהקדיש הרבה זמן להכנת התיק בבית-משפט זה, זכאיות מרשותיו, שחלק משכר הטרחה ששילמו לו יוחזר להן. העיקרון הוא, שכאשר מתקבל ערעור בהסכמה, פוסקים הוצאות לבעל הדין, כדי שלא ייצא בחסרון כיס. בא-כוח המשיבים טוען, שהם הסכימו לפשרה של קבלת הערעור ללא דיון לפני כבוד השופט חלימה, שלא הביע עמדה כפי שהדבר משתמע מטיעוניו של בא-כוח המערער; שאת הסכסוך ייצטרך למעשה ליישב בית המשפט המחוזי, שאליו יוחזר התיק בהתאם לפשרה, וזה יוכל, בהחלטתו, לשום את הוצאות הצד הזוכה. בבית המשפט המחוזי התנהלו דיונים בבקשה לעיכוב ההליכים, ונשמעו טיעונים, ולכן נפסקו שם הוצאות, ואלו כאן לא טענו הצדדים לגופו של עניין, ובהתאם לפראקטיקה המקובלת בבית-משפט זה, אין פוסקים הוצאות, כאשר הצדדים מגיעים להסכמה ומתפשרים. בא-כוח המשיבות 14ו- 15הצטרף לטיעוני חברו והוסיף, שהיוזמה לקבלת הערעור באה מצד המשיבים, אשר החליטו, לאור הפגם הפרוצדוראלי שהעלה כבוד השופט חלימה, שישנו סיכוי לקבלת הערעור, אלא שיהא עליהם להמתין מספר שנים, עד שיגיע תורו של הערעור להישמע, ולכן, כדי לחסוך את הזמן, הסכימו לקבלת הערעור, כדי שהתיק יוחזר כבר עכשיו לבית המשפט המחוזי לשמיעה מחדש. הטעות בפסק הדין נתגלתה להם, רק לאחר שהשופט חלימה האיר את עיניהם, והם מיד הסכימו ומיוזמתם לפשרה. הנוהג הוא לעודד התנהגות כזו מצד בעלי הדין כדי לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט. והעידוד מלווה באי-פסיקת הוצאות. לא הייתי מאריך בפירוט העובדות ובהעלאת נימוקי באי-כוח הצדדים, לולא טענו הם לפניי לגופו של עניין ההוצאות. בבית המשפט המחוזי נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורכי הדין בשני ההליכים שפורטו בתילת החלטתי בסך של 000,900, 1שקל. מפרוטוקול הדיון לפני כבוד השופט חלימה עולה, שלאחר שעורך-דין מוריץ החל לטעון את טענותיו, הסכימו המשיבים, שייתכן כי במקרה כזה אמנם מחייבים עיקרי הצדק, שפסק-דין, שניתן נגד מישהו שלא הוזמן ושלא היה נוכח בבית המשפט, אמנם יבוטל, וזאת למרות שהשופט ציין בהחלטתו, שאין די בנימוקים, שהעלה הצד הנפגע, כדי לבטל את פסק הדין. נכון אמנם, שהמשיבים הסכימו לקבלת הערעור ולהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, אולם זאת רק לאחר שעורך-דין מוריץ החל לטעון את טענותיו, וזאת כנראה רק בעקבות הערה שהעיר השופט חלימה. צודקים המשיבים, שבית- משפט זה מעודד בעלי דין להגיע לפשרה, ובדרך כלל, כשמושגת פשרה, מסכימים בעלי הדין לוותר על הוצאותיהם. אולם יש להבדיל בין פשרה המבטלת או מוחקת את ההליך לבין פשרה, שבה אחד מבעלי הדין מסכים, שדינו של ההליך להתקבל או להדחות. כי אין דומה פשרה המבטלת את ההליך, שמשמעותה השארת פסק הדין שעליו מערערים על כנו, לפשרה, שבה מוכן המשיב שערעור המערער תקבל והתיק יוחזר לבית-משפט דלמטה לצורך דיון מחודש בנושא. גם שיקוליו של המשיב, שהביאוהו להסכמה לקבלת הערעור, אינם רלוואנטיים לעניין ההוצאות, כי עצם הסכמתו לקבלת הערעור מרמזת שחושב הוא שהיה יסוד להגשת הערעור, ועצם הסכמתו לפשרה בשלב כה מוקדם, גם אם כרוכה היא בתשלום הוצאות, חוסכת ממנו את ההוצאות, שהיו נפסקות לחובתו אם היה מגיע הערעור לדיון ולאחר טיעונים היה מתקבל. העוקב אחרי ההוצאות ושכר הטרחה, שנוהג בית-משפט זה לפסוק בעת האחרונה, ודאי שם לבו, שהסכומים הינם גדולים ומשמעותיים, ולכן בעל דין, אשר לאחר בדיקת עמדת הצד השני מגיע למסקנה שיש טעם בנימוקיו של הצד שכנגד, טוב יעשה, אם יגיע עמו לפשרה, גם אם תהיה זו כרוכה בהוצאות ובשכר-טרחה, אשר גובהם בשלב כה מוקדם של ההליך נמוך בהרבה מהוצאות, אשר נפסקות לאחר עריכתם והגשתם של מסמכי בי-דין שונים, הנדרשים לצורך הדיון בהתאם לתקנות סדר הדין ולאחר טיעון לגופו של עניין. נכון, שברוב המקרים נוהגים בעלי הדין להגיע בעת הדיון על הפשר גם להסכמה, שבה מוותרים הם על הוצאות ועל שכר הטירחה, אולם במקרים שבהם אין ויתור על הוצאות, ומיקרים אלה אחוזם נמוך ביותר, הרי עליהם להיות מוכנים לכך, שסכום כלשהו של הוצאות ייפסק לחובתם. כדי שלא להרתיע בעלי דין מלהגיע בינם לבין עצמם להסכמה בדבר קבלת ערעור או דחייתו הנני חוזר ומדגיש, שגם במקרים הבודדים, שבהם על הרשם לשום את ההוצאות בהתאם לתקנה 512לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בעקבות פשרה שהושגה בין בעלי הדין, עליו להביא בחשבון את נכונותו של משיב לקבלת הערעור בשלב כה מוקדם של ההליך, בעיקר כמו במקרה שלפנינו, כשהערעור עדיין נמצא בחיתוליו. הוחלט להיעתר לבקשתו של בא-כוח המערערות ולפסוק להן הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 000, 400שקל בתוספת מס ערך מוסף. הסכום הנ"ל יתחלק שווה בשווה בין המשיבים 1- 13והמשיבות 14ו-.15 פסיקת הוצאותפשרה