בפרשת הפועל המזרחי קבע בית המשפט העליון, בדונו בשאלה האם ניגף החיוב לפרוע שטר מפני צו עיקול, כי תשלום לידיו של אוחז כשורה הוא הצדק סביר לפעולה בניגוד לצו העיקול, עוד נאמר שם שפירעון לטובת אוחז כשורה חייב בהוכחה. באותה פרשה קבע בית המשפט שלא הוכח שהמדובר באוחז כשורה, אלא להיפך - הוא קבע שם שהתשלום נעשה לטובת הנמשך-החייב. בעקבות ממצא זה נקבע שם שהמשלם באותה פרשה היה צריך לכבד את צו העיקול. במילים פשוטות, בית המשפט הבחין בין צדדים קרובים (מושך-נפרע) לצדדים רחוקים (מושך-אוחז כשורה). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריעת שטר אוחז כשורה - צו עיקול: לפני טען ביניים שהגישה חברת קוטלר-עדיקה חברה לבנין בע"מ (להלן: "קוטלר") ובו בקשה להורות למי עליה לשלם את הסכום של 211,469 ש"ח שהיא חבה למ.ז. טסן בע"מ (להלן: "טסן"). העובדות: 1. טסן ביצעה עבור קוטלר עבודות שונות, ובתמורתן ניתנו לה בחודש דצמבר 1997 המחאות מעותדות בסכום כולל של 231,724 ש"ח שפירעונן בחודשים ינואר-פברואר 1998 (ראה סעיפים 6, 7, 8 לתצהיר התומך בבקשה ונספחיו). 2. א. טוען מס' 1 (להלן: "אלקטרו") מחזיקה בצו עיקול שניתן לטובתה בתיק הוצל"פ בגין כספים שטסן חייבת לשלם לה. ב. צו העיקול ניתן לטובת אלקטרו עוד לפני שטסן קיבלה אזהרה. ג. הודעת העיקול הגיעה לקוטלר לאחר מסירת ההמחאות לטסן ולפני שהגיע מועד פירעונן. 3. שאר הטוענים מבקשים להכיר בהם כאוחזים כשורה בהמחאות שנמשכו ע"י קוטלר והוסבו אליהם ע"י טסן. לדעתם, הכרה זו מקנה להם עדיפות על זכותה של אלקטרו לממש את צו העיקול. 4. במצב זה בחרה קוטלר להודיע לראש ההוצל"פ כי מעבר לסכומי ההמחאות אינה חייבת דבר לטסן וביקשה שיורה לה למי עליה לשלם. בהתאם להוראת ראש ההוצל"פ הפקידה קוטלר את הסכום שבו היא מודה בקופת בית המשפט וביקשה ממני להחליט כיצד ישולם סכום ההפקדה לטוענים. המחלוקת 5. השאלה לפני היא למי יש עדיפות לקבלת כספים שבידי מחזיק. לאוחז כשורה בהמחאה שמשך המחזיק או לנושה שבידיו עיקול על הכספים שנועדו לפירעון ההמחאה. דיון 6. במחלוקת הקיימת בין אלקטרו לבין שאר הטוענים הסכימו הצדדים כדלקמן: א. שההמחאות נמסרו לטוען מס' 2 (להלן: "בנק לאומי") לטוען מס' 4 (להלן: "שמר") ולטוען מס' 5 (להלן: "נמליט") לפני מועד העיקול. ב. לגבי שמר הוסכם, מעבר לאמור בסעיף קטן א' לעיל, שקוטלר התחייב כלפיו שיקבל את המגיע לו עבור הסחורה שסיפק, ואכן המגיע לו שולם בהמחאות לפקודת טסן שהוסבו לטובתו. ג. לגבי טוען מס' 3 (להלן: "אביב") הוסכם שהשקים נמשכו ונמסרו לטסן ע"י קוטלר לפני שקיבלה את צו העיקול. טסן סיחרה אותם לאחר שהעיקול נתקבל אצל קוטלר. 7. א. אלקטרו סומכת טענותיה על פסק הדין שניתן בע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נגד ולן, פ"ד מג (2) 864 (להלן: פרשת "הפועל המזרחי"). ב. בפרשת הפועל המזרחי קבע בית המשפט העליון, בדונו בשאלה האם ניגף החיוב לפרוע שטר מפני צו עיקול, כי תשלום לידיו של אוחז כשורה הוא הצדק סביר לפעולה בניגוד לצו העיקול (ראה שם עמ' 870 האות ג'). עוד נאמר שם שפירעון לטובת אוחז כשורה חייב בהוכחה. באותה פרשה קבע בית המשפט שלא הוכח שהמדובר באוחז כשורה, אלא להיפך - הוא קבע שם שהתשלום נעשה לטובת הנמשך-החייב. בעקבות ממצא זה נקבע שם שהמשלם באותה פרשה היה צריך לכבד את צו העיקול. במילים פשוטות, בית המשפט הבחין בין צדדים קרובים (מושך-נפרע) לצדדים רחוקים (מושך-אוחז כשורה). 8. במקרה שלפני הוכח שהמחזיקים בהמחאות הם אוחזים כשורה. לא הובאה כל ראיה המצביעה על כך שדרישות סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] לא מולאו. המוסכמות אינן מטילות ספק כלשהו לגבי העובדה שהמחזיקים קיבלו את ההמחאות לפני מועד פרעונם, כשהם תקינים על פניהם, בתום לב ובעד ערך. 9. באשר לאביב הסכימו הצדדים שטסן העביר את השטרות לאחר שקוטלר קיבל את צו העיקול, אבל אין הוכחה לכך שטסן ידע בזמן שסיחר את השטרות לאביב על צו העיקול. יתר על כן, גם אם טסן ידע על צו העיקול לא הוכח ולא נטען כלל שאביב ידע על כך. הכלל הקבוע בסעיף 28 הנ"ל הוא שעל המחזיק להיות תם לב במעשיו בעת קבלתו את השטר כדי להיות אוחז כשורה. אין ספק שזכות קניינו של המסחר, דהיינו טסן, לא היתה פגומה. מעבר לדרוש אומר, שגם אם טסן ידע על העיקול אין בכך כדי להטיל פגם בזכות קניינו בהמחאה. 10. א. באשר לזכותה של שמר טוענת אלקטרו שהתחייבותה של קוטלר כלפי שמר לשלם עבור הסחורה שיספק הלה באמצעות טסן יוצרת חיוב שונה מהחיוב הגלום בהמחאה שסוחרה לשמר. ב. העובדה ששמר בדקה אצל קוטלר לפני שסיפקה את הסחורה אם יש בטחון שישולם לה עבור הסחורה שהיא מספקת, אין בה כדי להטיל חיוב על קוטלר. מקובל בנסיבות כאלה שספק בודק אצל המזמין האם קבלן המשנה יוכל לעמוד בתשלומים והאם מגיעים לו עדיין כספים מהיזם. בכל מקרה, משהוסכם ששמר קיבלה את ההמחאות כמפורט לעיל, אני קובע שהוכח שהיא במעמד של אוחז כשורה לכל דבר ועניין. סיכום 11. מטרתה של פקודת השטרות היא ליצור אמצעי תשלום סחיר ובטוח. בהתייחס לטענת אלקטרו, אין בעובדה שהתפתחו בשנים האחרונות אמצעי תשלום נוספים, כגון כרטיסים מגנטיים, לשנות בענייננו. 12. כידוע, עיקול אינו בטוחה ואינו מקנה עדיפות על פני נושים מובטחים. מטרת העיקול היא למנוע מהחייב לבצע עיסקאות - העברות - בנכס המעוקל. לכן עיסקה המאוחרת לעיקול היא חסרת תוקף כלפי המעקל. להבדיל מנושה מובטח, שהוא קודם למעקל. 13. בענייננו יש לראות את מושך ההמחאה, קוטלר, כמחזיק בסכום כסף שנועד לפירעון ההמחאה מידי המחזיק בה. כלומר מרגע שמושך ההמחאה העבירה לידי הנמשך הקרן שיועדה לפירעונה שייכת לנפרע, בכפוף כמובן להוראת כל דין אחרת. מכאן, שלו היה מגיע צו עיקול בגין חוב של הנפרע לפי פרעון ההמחאה היה המושך, שהוא המחזיק, חייב לציית לצו העיקול. כך גם נקבע בפרשת הפועל המזרחי הנ"ל. 14. עד כאן ביחסים שבין צדדים קרובים. שונה המצב כאשר המדובר ביחסים בין צדדים רחוקים כשהמחזיק, שזכה למעמד של אוחז כשורה. כאן הופך מעמדו של המושך להיות דומה למעמדו של החייב (שלא הגביל המחאת חובו) לפי חוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969. חייב כזה אין הסכמתו דרושה לשם המחאת חובו לנושה אחר (ראה סעיף 1 לחוק המחאת חיובים הנ"ל). 15. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל שמושך המחאה שסוחרה לידי אוחז כשורה מחזיק בכספים המגיעים לאוחז כשורה ולא בכספים המגיעים לנפרע. משמע, שהעיקול אינו תופס נכסים המגיעים לנפרע-החייב-שהסב את המחאתו, לכן נדחה צו עיקול מפני אוחז כשורה . 16. משקבעתי שארבעת הטוענים 2 עד 5 הם אוחזים כשורה, הם זכאים להיפרע מהפקדון המצוי בקופת בית המשפט בסכום ההמחאות שבידיהם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שנצבר בפקדון. 17. אני מחייב את טוען מספר 1, אלקטרו, בתשלום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ לכל אחד מהטוענים האחרים. שיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטרצוויםעיקולשטר