קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב פרמיית ביטוח מונית: מונחת בפני תביעה שהגישה הסנה, חב' לביטוח בע"מ, בניהול מורשה (תיקרא להלן:ב"הסנה" או "התובעת"), נגד הנתבע. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, כנגד התובעת, להחזר סכום ששולם, ביתר לטענתו. עניינה של התביעה הוא פרמית ביטוח מונית שהנפיקה התובעת לבקשת הנתבע. (הפוליסה צורפה כנספח א' לכתב התביעה ותיקרא להלן: "הפוליסה"). את הפוליסה רכש הנתבע בתאריך 1/9/89, באמצעות סוכן הביטוח (להלן: "הסוכן"). על פי הפוליסה בוטחה המונית מספר רשוי 12-716-25 תמורת סך של 10,426 ש"ח. לטענת הנתבע, (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית), כעבור חודשיים, ביום 31/10/1989 בוטלה הפוליסה, מסיבות שונות. בד בבד, עם הביטול של הפוליסה, דנן, רכש הנתבע, באמצעות הסוכן, פוליסה אחרת בחברת ביטוח הפניקס, תמורת סך של 6,000 ש"ח בערך [סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של התובע]. לטענתו, בחודש נובמבר 1990 הודיע לו הסוכן שנותרה יתרת חוב לתובעת בסך של 2,302 ש"ח, והוא העביר לסוכן שיק על הסכום הנ"ל לסילוק יתרת החוב .(סעיף 8 לתצהירו), העתק השיק והקבלה צורפו כנספח ד' לתצהיר עדותו הראשית וסומנו כמוצגים נ1/ ו- נ6/). בנוסף, לטענת הנתבע, קיבלה ממנו התובעת החזר סכום בגין ביטול ביטוח חובה, בסך של 1,808 ש"ח, התובעת לא העבירה לנתבע סכום זה על כן, לטענתו, בעוד שהחוב שלו, עפ"י רישומי התובעת (דף חשבונות שצורף לכתב התביעה). עמד על סך 532 ש"ח, הוא שילם לתובעת ביתר, 1,808 ש"ח בצירוף 2,302 ש"ח, סה"כ 4,110 ש"ח - מכאן תביעתו להחזר סכום של 3,578 ש"ח. [4,110-532]. הנה כי כן, מדובר בפוליסת ביטוח שהנפיקה הסנה. הנתבע לא מכחיש הנפקתה של הפוליסה לטובתו. לית מאן דפליג שהפוליסה בוטלה כעבור חודשיים מיום הנפקתה. טענות הנתבע הן מסוג טענת "פרעתי" ועל כן נטל ההוכחה מונח על כתפיו. רובם ככולם של המסמכים שהציג הנתבע לראיות מטעמו, עניינם במערכת היחסים וההתחשבנות שהיתה בינו לבין חב' הביטוח הפניקס ולפיכך, אינם רלוונטיים לענין בו עסקינן, קל וחומר, אין בהם הוכחה שאכן פרע את הסכום הנתבע. כך גם בתצהיר עדות הראשית, מפרט הנתבע התחשבנותו עם הפניקס שאין בה משום ראיה של ממש לפרעון יתרת חובו דנן. אם נעיין בשני המסמכים שעליהם במיוחד מתבסס הנתבע, כראיות לפרעון הסכום הנתבע, והם נ1/ ו-נ6/, נראה שנ1/ - הוא קבלה "ע"ח שירות שיקים" - אין בה כל ראיה לפרעון החוב הנתבע, לתובעת, כשם שמדף החשבון שלו בבנק, נ1/, לא עולה כל ראיה לפרעון יתרת חובו דנן. מנגד, התובעת הציגה מצב חשבונות של הנתבע אצלה כנספח ג' לכתב התביעה. מדף החשבון עולה כי, ביום 31/1/089 תמורת הפוליסה עמדה על סך 10,426 ש"ח. כאמור, על פי בקשת הנתבע, באמצעות הסוכן, בוטלה הפוליסה וחשבונו של הנתבע זוכה בדסך של 7,008 ש"ח ובסך של 997 ש"ח. בנוסף, זוכה החשבון בשני תשלומים ששולמו, במזומן, על חשבון הפוליסה, האחד ביום 8/12/89 על סך 299 ש"ח והשני ביום 08/04/90 על סך 1,500 ש"ח. ביום 08/12/89 זוכה החשבון בתשלום שנעשה, בהוראות קבע אחת, על סך 90 ש"ח. לאחר קיזוז הזיכוי בגין הביטול והתשלומים נותרה יתרת חוב של 532 ש"ח, נכון ליום 08/05/90, היא יתרת החוב נשוא כתב התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי תנאי הפוליסה המוסכמים. אין מחלוקת שבגין ביטול ביטוח החובה זכאי היה הנתבע להחזר מהתובעת של החלק היחסי ובסך של 1,808 ש"ח. לטענת הנתבע, סכום זה לא הוחזר לו. (סעיף 8 לתצהירו מיום 20/2/98). לטענת התובעת, הוחזר הסכום לנתבע בשיק שפרעה לטובתו. לטענת סוכן הביטוח, בעדותו [עמ' 10 לפרוטוקול]: "ביטלנו את הפוליסה בסוף אוקטובר. אז מגיע זיכוי של החובה 1,808 ש"ל בלוויית שיק לפקודת המבוטח. בגלל שהמבוטח היה חייב בחברת הביטוח הוחזר השיק לחב' הביטוח מבלי שנפרע וזוכה חשבונו בפוליסה". זוהי טענה שלא בא להזכר בתצהיר הנתבע. כך או כך, לא האמנתי לגירסה חדשה זו. צדק ב"כ התובעת שאין זה עולה בקנה אחד עם כל היגיון שהנתבע יחזיר שיק על סך 1,808 ש"ח, שנשלח אליו על ידי חב' הביטוח, כאשר יתרת חובו אצלה 532 ש"ח. העדפתי הצהרתו של נציג התובעת, [עמ' 11 לפרוטוקול], שלפיה: "לא יעלה על הדעת שהם השאיר שיק על סך של 1,800 ש"ח, השיק נתקבל ע"י המבוטח ישירות אל הסנה (צ.ל. - מהסנה- ד.ג.) השיק הוא למוטב בלבד, הוצג לפקודת הנתבע. השיק לפי רישומי הסנה נפרע. בידינו העתק הספח". מכל המקובץ, הגעתי לכדי המסקנה שהנתבע לא הרים את הנטל הראיה המונח על כתפיו להוכיח שפרע את יתרת חובו. אשר על כן, התביעה שכנגד - נדחית. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,661 ש"ח, בצירוף הוצאות בסך של 200 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 09/05/96 ויתווסף אליהם סך של 1,000 ש"ח, שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.פוליסהפרמיית ביטוחמונית