קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קובלנה פרטית פלילית הפרת זכויות יוצרים: השופטת מיכל רובינשטיין: 1. ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב בקובלנה פלילית פרטית 3971/97 בה הורשע המשיב בעבירה על סעיפים 3(1)(ב)(ג)(2) לפקודת זכות יוצרים, 1924. 2. המערער חיבר חוברות מקצועיות בנושאים הקשורים ליינות ולהכנתם, אשר שימשו מאוחר יותר כבסיס לכתיבת ספרו "משקאות חריפים" (להלן: "היצירה הספרותית"). המערער הגיש קובלנה פרטית כנגד המשיב אשר הינו הבעלים של "המכללה לברמנים" וכנגד נאשם נוסף ששימש כמנהל בפועל של המכללה, בטענה כי המכללה הוציאה ארבע חוברות אשר קטעים רבים מהן הועתקו במדויק מהיצירה הספרותית, וקטעים רבים נכתבו "ברוח" היצירה הספרותית. 3. בית משפט קמא (כב' השופט ארנסט) קבע כי בחוברות יש משום "העתקה מפירה" של היצירה הספרותית. המשיב הורשע בעבירות על פקודת זכויות יוצרים בשל העובדה כי ההעתקה נעשתה במכללה שבבעלות המשיב והמכללה משתמשת בחומר המועתק. הנאשם השני התחיל לעבוד במכללה רק לאחר שנכתבו החוברות ולא היתה לו ידיעה לגבי אופן הכנתן, ובשל כך הוחלט לזכותו. 4. נקבע כי המשיב ישלם תוך 90 יום קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. כן ניתן צו להשמדת כל החוברות אשר הועתקו שלא כדין. המשיב חוייב לחתום תוך 30 יום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להמנע מעבירות על פקודת זכויות יוצרים במשך שנתיים מהחתימה, או 30 ימי מאסר תמורתו. המשיב חויב לשלם למערער בתוך 60 יום פיצוי בסך 10,000 ש"ח. 5. הערעור: א. הערעור נסב כנגד שיעורו הנמוך של הפיצוי. כן הופנה נגד אי פסיקת הוצאות משפט לפי סע' 79 לחוק העונשין, התשל"ז- 1979 , אחרי שהמערער נשא הן בתשלום אגרה והן בשכר השוטרים שערכו את החיפוש ואת תפיסת החוברות לפי צו בית המשפט. נטען גם כי היה על בית המשפט לפסוק שכר טרחת עורך דין מכח תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 . ב. בענין שיעורו של הפיצוי - הלין המערער על כך שנפסק פיצוי לפי סעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים רק בשל הפרה אחת, למרות שהמשיב גרם לניהול דיונים מרובים וסירב לכל הצעת פשרה. המשיב יצר ארבע חוברות לימוד שונות ודבר זה צריך היה להתבטא בשיעורו של הפיצוי. 6. הפיצוי מכח הוראותיו של סע' 3א' לפקודת זכות יוצרים, 1924 מוטל עקב הפרת זכות היוצרים, ובהתחשב במהותה ומידתה. אין הוא מושפע ממשך הדיונים במשפט. הפיצוי האמור אינו כרוך בהוכחת נזק וכפי שצויין בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 592/88 (שגיא נ' ניניו) פ"ד מו(2) 254ולאחר מכן בפסק הדין בע"א 1093/97 נוביסטי ניידלי בע"מ נ' ידיעות אחרונות בע"מ (לא פורסם) , עצם פסיקת הפיצויים ושיעורם מסור לשיקול דעתו של בית המשפט כאשר הוא מונחה על ידי המגמה לפצות את בעל הזכות ולהרתיע את המפר ומפרים פוטנציאליים אחרים. אשר לזיקה בין מספר ההפרות לשיעורו של הפיצוי, נקבע כי בית המשפט יביא בחשבון את עוצמתן, מספרן ומשך ההפרות, הכל כמובן בגבולותיהם של הסכומים הכספיים שהותוו בסע' 3א' הנ"ל. יהיה זו נכון בדרך כלל לראות הפרות חוזרת ונשנות של אותה זכות כמקימות עילת תביעה אחת בלבד. עם זאת, אין לשלול מצב בו מידת ההטרוגוניות שבין ההפרות השונות תהיה כה רבה ומהותית עד כי תהיה הצדקה לראות בכל פעולה מפירה משום הפרה עצמאית לענין סע' 3א' הנ"ל. במקרה שבפנינו הוטל פיצוי של 10,000 ש"ח, היינו פיצוי בשל הפרה אחת. בית המשפט יצא ככל הנראה מן ההנחה כי המדובר בהפרה אחת כמו במקרה של הפרה עקב מספר הצגות תיאטרון מתמשכות, מאותו סוג, אם כי בכל אחת מהן היתה משום הפרה של זכות יוצרים. הגישה שאומצה הקלה מאד עם המשיב, כאשר ההפרה של זכות המערער לבשה לבוש של פרסום ארבע חוברות הדרכה נפרדות ושונות. לא היה על כן הכרח לראות בכך רצף אחד ואחיד של הפרה אחת, אלא ארבע הפרות שונות. הצורך להרתיע מפירי זכויות יוצרים מחייבת העלאת הרף והטלת פיצוי המביא בחשבון ההפרות הנפרדות. והשונות על כן אנו מחליטים להטיל על המשיב פיצוי כספי בסך 40,000 ש"ח, היינו 10,000 ש"ח לגבי כל חוברת. לענין ההוצאות; הוראת החוק הרלבנטית היא זו המובאת בסע' 79 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. לא הוכח מה היה שיעור ההוצאות, אך מאחר ומדובר באופן כללי על אגרה ושכ"ט אנו מחליטים לחייב את המשיב בהוצאות בסך של 10,000 ש"ח. מיכל רובינשטיין, שופטת השופט י. גרוס, ס"נ, אב"ד: אני מסכים. יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא השופטת א. קובו: אני מסכימה. אסתר קובו, שופטת לפיכך הוחלט לקבל את הערעור כאמור בפסק דינה של כב' השופטת רובינשטיין. משפט פליליקובלנהקובלנה פרטיתזכויות יוצרים (הפרת)