ריסוס פירות - תביעת נזיקין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ריסוס פירות - תביעת נזיקין:

השופטת ש' נתניהו:ו החברה המערערת היא יצרנית של שמן, המשמש לריסוס מטעים נשירים במטרה לזרז את התעוררותם מתרדמת החורף. הקיבוץ המשיב קנה מאת המערערת כמות של שמן כזה (להלן - השמן) והשתמש בו לריסוס מטעי התפוחים והאגסים שלו. אך השמן לא הביא לתוצאות המיוחלות. מטעי התפוחים של המשיב ניזוקו. אין חולק, כי סימני הנזק אופייניים לשימוש בשמן.
המשיב תבע את נזקיו מהמערערת. תביעתו התקבלה בערכאה הראשונה. על כך ערעורה של המערערת. המשיב מערער גם הוא בערעור נגדי. ערעורו מופנה לשאלת האחריות בלבד, ובו הוא אינו תוקף את תוצאת פסק הדין אלא את נימוקיו. לשם כ אין צורך בערעור שכנגד. המשיב רשאי תמיד לתמוך בתוצאה שלא מנימוקי פסק הדין אלא מנימוקים אחרים. ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (דף-חן, מהדורה 4, הדפסה 2, תשמ"ד) 645- 646והאסמכתאות המובאות שם.
.2השמן מכיל חומר רעיל, והשימוש בו חייב להיעשות תוך הקפדה על הוראות היצרן בדבר הכנתו לריסוס ובדבר התנאים האקלימיים המתאימים לריסוס. מתוך הגורמים האפשריים לנזק הוציאה הערכאה הראשונה שניים איכות לקויה של השמן ושימוש בשמן על-ידי אנשי המשיב שלא בהתאם להוראות היצרן, הכלולות בתווית ת/ 4שצורפה לכל אחת מחביות השמן שנקנו על-ידי המשיב. עוד קבעה הערכאה הראשונה, כי אנשי המשיב פעלו גם על-פי ה"המלצה להדברת פגעים במטע נשיר" שנתנה במסגרת ההנחיות של המחלקה להגנת הצומח שליד משרד החקלאות (נ/ 1ו-נ/2).
לא שוכנעתי מטענותיו של בא-כוח המשיב, כי יש עילה להתערבות בקביעות אלה, המנומקות היטב והמעוגנות בחומר הראיות. הן מבוססות לא רק על התרשמות ממהימנותם של עדים אלא גם על בדיקת דגימות של השן ועל מסקנות שהוסקו מצורת הפגיעה במטע:נ לא ניזקו שטחים רצופים של המטע אלא נפגעו עצים פה ושם באופן ספוראדי, ודווקא מהזנים הפחות רגישים ופגיעים. כמו כן, שולי המטע, המקבלים בדרך כלל כמות ריסוס גדולה יותר, דווקא הם לא ניזוקו. בצדק הסיקה הערכאה הראשונה
מצורתו של הנזק, כי הוא אינו מתיישב עם ריסוס בשמן שאיכותו לקויה או בשמן שלא עורבב והוכן לשימוש כהלכה, או שנעשה בו שימוש בתנאי אקלים בלתי מתאימים.
.3על דרך האלימינאציה נותר גורם אחר לפגיעה בעצים, גורם
שהמערערת לא הזהירה את המשיב מפניו ולא הדריכה אותו להימנע ולהישמר
ממנו ב-ת/4, ושגם בהנחיות נ/ 1ו-נ/2, שאנשי המשיב פעלו על פיהן, אין הדרכה ואזהרה מפניו.
המומחים השונים עמדו תוהים נוכח התופעה והתקשו לקבוע מהו גורם הנזק. ד"ר ארז, המקובל על הכול כמומחה בעל שם עולמי בנושא וזכה להערכתם של שני הצדדים ושל הערכאה הראשונה, הוזמן על-ידי המשיב לבדוק את המטע שנפגע ולייעץ למשיב בדבר הסיבה לנזק. בחוות-דעתו נ/ 3יום 27.7.75כותב ד"ר ארז:ב
"סבת הנזק אינה ברורה. עם זאת יש לציין שטמפרטורות גבוהות מהרגיל שררו באזור במשך כמה ימים לאחר הטפולים. מאחר וידוע לנו שעצמת פעולת השמן תלויה בטמפרטורה אין ספק שהטמפרטורות הגבוהות 2- 4הימים לאחר הרסוס חזקו את פעולת השמן - והביאו להופעת הנזק. יחד עם זה ברור שיש כאן גורמים נוספים האחראים להקטנת מרוח הבטחון שבין פעולת השמן הרצויה והנזק שנגרם. נתן לשער שהם אחד או יותר משני הגורמים הבאים:ו
א. עדף רטיבות בקרקע... יכולה להביא לתופעה ספוראדית,... עדף רטיבות לשרשים אינו תלוי רק בכמות המשקעים אלא בצרוף של רטיבות עודפת וטמפרטורות גבוהות.
ב. יתכן ולקוי בשמן אחראי לכך..." (ההדגשות שלי - ש' נ').
אלה, לדעתו, הן שתי האפשרויות היחידות (ראה עדותו בעמ' 56).
מאז ניתנה חוות-דעתו, נשלל הגורם השני - האפשרות של ליקוי בשמן - על-ידי בדיקת דגימות. נותר כגורם, לפי חוות-דעתו של ד"ר ארז, שיוב של הטמפרטורות הגבוהות ששררו בימים שלאחר הריסוס ביחד עם עודף רטיבות בקרקע ואולי גם ביחד עם גורמים נוספים, שגם מומחה כד"ר ארז לא יכול היה להצביע עליהם.
לדעה זו של ד"ר ארז הצטרפו בעדותם גם המומחים האחרים, מר אבולעפיה, היועץ המומחה של המערערת, ומר מנואל, המומחה לבעיות מקצועיות של ארגון מגדלי הפירות. ניכר מדבריהם, כי הם עצמם לא הצליחו לרדת לחקר הבעיה הקשה, אך מאחר שד"ר ארז הגיע למסקנה שאליה הגיע, מוכנים גם הם לאמצה, לא כחוות-דעת עצמאית משלהם אלא כמי שנתלים "באילן גדול".

על סמך חוות-דעתו של ד"ר ארז קבעה הערכאה הראשונה כמימצא, כי הגורם המשולב של עודף רטיבות בקרקע ביחד עם עלייה צפויה בטמפרטורה בימים שלאחר הריסוס הוא שהביא לנזק. הערכאה הראשונה פסקה, כי המערערת התרשלה בכך שלא הזהירה את המשיב מפני גורם זה ולא העמידה אותו על כך, שאין לרסס בשמן כאשר בימים שלאחר הריסוס תהיינה הטמפרטורות גבוהות מהרגיל והקרקע תהיה רטובה יתר על המידה.
.4אכן, אין ב-ת/ 4אזהרה מפני הגורם המשולב הנ"ל, אף לא מפני אחד ממרכיביו. ההוראות הרלוואנטיות ב-ת/ 4הן כדלקמן:נ
"מועד הרסוס:ב בהתאם להוראות הועדה המיעצת והאגף להגנת הצומח לפני התעוררות העצים.
תנאי הרסוס:ו אין לרסס אם צפוי גשם. אין לרסס בזמן גשם או כפור".
בהוראות אלה עצמן אין דבר היכול להעמיד את המשתמש על הסכנה מפני ריסוס, שלאחריו צפויות טמפרטורות גבוהות, אף לא מפני ריסוס, כשבקרקע המטע יש עודף רטיבות. ת/ 4מפנה אמנם לעניין מועד הריסוס, להבדיל מתנאי הריסוס, להוראות המחלקה להגנת הצומח. אלה כלולות ב-נ/ 1וב-נ/ 2ובם נאמרו לענייננו הדברים הבאים:נ
"הרסוס החרפי ינתן במשך חדש מרס ועד ראשית אפריל. מועדי הרסוס בזנים השונים יקבעו בהתאם למזג האויר בחרף. אין לרסס בתנאי חם ויבש בלתי רגיל".
גם כאן אין כל אזהרה מפני ריסוס מטע בקרקע, שבה רבה הרטיבות, אף לא בתנאי מזג אוויר של עליית טמפרטורות צפויה בימים שלאחר הריסוס, שהוא מועד קריטילפי חוות הדעת של ד"ר ארז (להבדיל מתנאי חום ויובש בלתי רגילים במועד הריסוס, שמפניהם קיימת אזהרה ב-נ/ 1וב-נ/2).
בא-כוח המשיב העלה את הטענה, כי המערערת לא הפנתה ב-ת/ 4אף להוראות בלתי מלאות ובלתי מספיקות אלה שב-נ/ 1וב-נ/ .2ההפניה ב-ת/ 4נוגעת למועד הריסוס ולא לתנאי הריסוס. טענה זו נכונה היא מהבחינה העובדתית אך היא נעדרת כל חשיבות:ב ראשית - גם ללא הפניה מפורשת ב-ת/ 4להנחיות המחלקה להגנת הצומח בדבר תנאי הריסוס עובדה היא, שאנשי המשיב היו מודעים לתוכנם של נ/ 1ו-נ/ 2ופעלו בהתאם להנחיות הכלולות בם. שנית - הטמפרטורות ששררו בימי הריסוס, שמפניהן מזהירות הנחיות נ/ 1ונ/2, לא הן שגרמו לנזק, לדעתו של ד"ר ארז, אלא הטמפרטורות, ששררו בימים שלאחר הריסוס, ומפניהן אין גם ב-נ/ 1וב-נ/ 2כל אזהרה.

לפי קביעתה של הערכאה הראשונה בוצע הריסוס בימים 13ו- 14במרץ. הטמפרטורות באזור שבו נמצא הקיבוץ המשיב היו אז, לפי נתוני השירות המטאורולוגי (נ/6) 19עד 20מעלות ביום 13במרץ ו- 22עד 23מעלת ביום 14במרץ. אלה הן טמפרטורות אביב נוחות לדעת כל המומחים, וד"ר ארז עצמו העיד, כי הוא היה מרסס אף בטמפרטורות של 22עד 24מעלות. בכך נשלל הקשר הסיבתי בין המחדל להפנות להנחיות הנ"ל לבין אירוע הנזק.
.5על אי האזהרה ב-ת/ 4מפני הסכנה שבריסוס בקרקע רטובה יתר על המידה כשצפויה עליית טמפרטורות בימים שלאחר הריסוס מבקשת המערערת להתגבר בכמה דרכים:ו היא תוקפת את חוות-דעתו של ד"ר ארז בדבר גורם הנזק. לחלופין, היא שוללת את אפשרות הצפייה מראש, ובכך גם את חובת הצפייה מראש (להבדיל מחוכמה שלאחר מעשה), שהצטברות התנאים, שבה רואה ד"ר ארז את הגורם לנזק, אכן תגרום לו. היא שוללת גם זאת, שבתקופה הרלוואנטית אפשר היה לצפות מראש את הטמפרטורות ליותר מיומיים. לטענתה, גם לא ניתן לנסח אזהרה מספקת ויעילה כנגד ריסוס בתנאים, שבהם רואה ד"ר ארז את הסיבה לנזק. מספר הצירופים האפשריים של שני המרכיבים, המהווים את הגורם המשולב (עליית טמפרטורות ועודף רטיבות), הוא כה רב ומגוון, עד כי לא נית להגדיר הנחיה ברורה בת-תועלת אפקטיבית.

אדון בטענות אלה, הנראות לי כולן, כסדרן.

.6א. הטמפרטורות
הריסוס בוצע, כאמור, בימים 13ו- 14במרץ. בחוות-דעתו יצא ד"ר ארז מהנחה, מוטעית, שהיה זה ב- 12וב- 13במרץ. לפי נתוני השירות המטאורולוגי (נ/6) הטמפרטורות בימי הריסוס ובימים הסמוכים להם היו כדלקמן:נ

12.3- 15- 16מעלות.
13.3- 19- 20מעלות. 14.3- 22- 23מעלות. 15.3- 24- 25מעלות. 16.3- 24- 25מעלות. 17.3- 17- 18מעלות. 18.3- 14- 15מעלות.
עליית הטמפרטורות, שד"ר ארז ראה בה את הגורם היסודי, הייתה של 9מעלות, בין 15- 16מעלות ביום 12במרץ ל-24- 25מעלות ארבעה ימים מאוחר יותר, ב- 15במרץ. אך בפועל, הטמפרטורה בימי הריסוס הייתה בין 19- 23מעלות והגיעה בשני הימים שלאחר הריסוס ל-24- 25מעלות, עלייה של מעלה אחת או שתיים בלבד, דבר
שלפי עדותו של ד"ר ארז הוא "שרתי לחלוטין". לאחר מכן לא זו בלבד שלא הייתה עלייה בטמפרטורה אלא הייתה ירידה חדה למדיי.

ב. הרטיבות
ד"ר ארז לא ידע לומר, מה היה מצב הרטיבות של קרקע המטע בימי הריסוס ואם הייתה מבחינה זו מניעה לרסס. מתברר, שבניגוד למידע, שהיה בידו בעת שהכין את חוות-דעתו ושלפיו ביום 2.3.75ירדו 49.4מ"מ גשם, הרי בפועל נמדדו ביום 19.3 1.3.75מ"מ וביום 2.3.75רק 1.5מ"מ, ומאז, במשך 11יום עד התחלת הריסוס ובשני ימי הריסוס עצמם, לא ירדו כל גשמים באזור הקיבוץ המשיב. ד"ר ארז הסכים בעדותו, כי עקב מידע זה מידת הסבירות של חוסר ניקוז ואוורור בקרקע קטנה. דברים אלה שוללים את היסוד העובדתי של חוות-דעתו. חודש פברואר של אותה שנה היה אמנם חודש גשום, ולפי ד"ר ארז נעשה טיפול אינטנסיבי במטע בחומרים קוטלי עשבים, ובכך נמנעה ספיגת מים מן הקרקע על-ידי העשבייה. אלא שמתברר מעדותו, כי טיפול בקטילת עשבים נעשה בחודשים אפריל ומאי, כלומר בתקופה מאוחרת מהריסוס (ד"ר ארז עמד על השפעת הטיפול בקטילת העשבי בביקורו במטע, שנערך ביוני 1975). מטיפול זה אין להסיק לכן דבר לעניין מצב הרטיבות בקרקע המטע במועד הריסוס או בימים הסמוכים שלאחריו.
ג. דעתו של ד"ר ארז, שאומצה על-ידי יתר המומחים ונתקבלה על-ידי הערכאה הראשונה, אינה ישימה, אם כן, במקרה זה נוכח הטמפרטורות ששררו בימים הרלוואנטיים, לדעתו, ולא הוכח, שהיא ישימה על-פי מידת הרטיבות של הקרקע.

.7הצפייה
גם אם נקבל, כי מאין כל הסבר אחר לנזק מלבד ההסבר שניתן על-ידי ד"ר ארז הופכת התיאוריה שלו לראיה על-פי מאזן ההסתברות, עדיין מתעוררת השאלה, אם הייתה אפשרות לצפות ואם המערערת הייתה חייבת לצפות את אירוע הנזק כתוצאה מעליית טמפרטורות בימים שלאחר הריסוס ביחד עם עודף רטיבות בקרקע.

הערכאה הראשונה השיבה על שאלה זו בחיוב:ב
"אבולעפיה, המומחה מטעם הנתבעת ידע, ומכל מקום היתה חובה על הנתבעת לדעת זאת, שטמפרטורה גבוהה ורטיבות אינם רצויים ואף מסוכנים לרסוס בשמן, כפי שעולה מעדותו בפני, בקלו את התאוריה של ד"ר ארז (ראה בע' 37)".
בעדותו (שם) אומר אבולעפיה, כי הוא עסק בנושא וקרא חומר מחקר רב. אך לא על סמך ניסיונו ובקיאותו הגיע לכלל ידיעה או דעה זו אלא בשל כך שד"ר ארז הגיע אליהן. הוא מסביר:ו

"הנחתו של ד"ר ארז מתקבלת על הדעת... מה שהעלה את סף הנזק היה כנראה עליה די דרסטית בטמפרטורות שחלה יומיים שלשה לאחר רסוס המטע. בתוספת לכך היה מצב של עודף רטיבות... ד"ר ארז נתן לכך הסברים בחוות דעתו".
בשום מקום אין הוא אומר בעדותו, כי הוא עצמו היה מודע מראש לסיכון, הטמון בריסוס בתנאים אלה.
ד"ר ארז עצמו לא היה מודע גם הוא לגורם הנזק בטרם נתבקש, לאחר מעשה, לבדוק את המטע ולחוות את דעתו, וגם אז התקשה לקבעו. גם הוא הגיע להערכה (ביטוי שבו השתמש בעדותו) של גורם הנזק רק לאחר שהפך והתלבט בנושא. כיצד ניתן לייחס למערערת ולמומחיה או לכל יצרן סביר אחר את החובה לצפות את הסכנה הטמונה בגורם, אשר מומחה מהדרגה הראשונה בעל שיעור קומה עולמי, לא היה ער לו ולא צפה אותו מראש? גם לאחר מעשה לא היה איש מהמומחים מלבדו מסוגל להגיע לכלל הערכה בדבר גורם הנזק. הם היו רק מוכנים להסתופף בצלו של ד"ר ארז ולהצטרף להערכתו שלו. עורכי ההנחיות נ/ 1ו-נ/2, מומחי המחלקה להגנת הצומח, גם הם לא היו מודעים לגורם, שבו ראה ד"ר ארז את הסיבה לנזק, ולא הנחו את החקלאים להישמר מפניו. גם הערכתו של ד"ר ארז אין בה תשובה לכל הנעלם. גם בה אין הסבר, מדוע דווקא הזנים הפחות פגיעים הם אלה שניזוקו קשה יותר.
באין יכולת אובייקטיבית לצפות, כי שילוב של נסיבות מסוימות יגרום לנזק, אין חובה לצפות זאת, ובאין חובת צפייה, אין רשלנות ואין אחריות בנזיקין. כשהסיכון אינו מוכר וידוע למומחים המקצועיים המתקדמים ביותר במועד הרלוואנטי, לא תועיל כל מידה של זהירות ומיומנות מצדו של היצרן למנוע את הנזק. כך המצב לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהוא הדין החל בענייננו. השווה בארצות-הברית .st) j.j. philips, products liability in a nutshell&d.w. noel 164(1974 .paul:נ
,in other cases, particularly those involving cigarettes" or drugs that cause harmful side effects, there has been Considerable evidence that at the time the product was-supplied the hazard was unknowable. The lack of know The supplier(1) could not have discovered the danger by due care, ledge may be asserted in the sense that At the time involved the risk(2) scientific fact. Since it is assumed or in the sense that"unknowable" was an In both of the above situations that the supplier To be imposed, it must be imposed on srict tort or warranty exercised due care, it is clear that if a duty to warn is ."principles
אך לא על-פי אחריות על-פי אשם.
וראה גם:ב ;[1] (1969) r.j. green v. American tobacco company . Lartigue v;[2] (1964) company& ross v. Philip morris [3] (1963) .reynolds tobacco company נוכל גם ללמוד קל וחומר מחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם1980, המטיל על יצרן אחריות ללא אשם לנזקי גוף, שנגרמו כתוצאה מפגם במוצר (סעיף 2) ("פגם" כולל גם אי-מתן אזהרות או הוראות טיפול מתאימות לשימוש מטעמי בטיחות (ראה סעיף 3(א)). חוק זה, שאינו חל בענייננו, מקנה הגנה ליצרן, אם "לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עומד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה" (סעיף 4(א)(2)). באחריות לנזקי רכוש על-פי אשם על-פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - על אחת כמה וכמה.
וראה המצב המשפטי לעניין חובת האזהרה בארצות-הברית בספרם של .th ed., by w.p 5st. Paul) w.p. keeton, on torts& w.l. prosser 685( 1984,keeton and others:ו
Negligence in failing to warn or failingadequately2" liability for failing either to warn or adequately to to warn. A manufacturer or other seller is subject to Warn about a risk or hazard inherent in the way a As well as the reasonably foreseeable uses that may be product is designed that is related to the intended uses In failing to warn about a risk in the absence of evidence made of the products it sells. There can be no negligence That would justify a finding that a manufacturer or Should have known about it. Moreover, it is the state other seller knew or in the exercise of ordinary care Technological information regarding danger that was of the art in the sense of the scientific knowledge and Possession that is relevant and admissible as regards available to a seler at the time such seller surrendered A manufacturer should have known would include what he should have known. The information which Inquiry of experts and a reasonable research of scientific information that would be obtainable from a reasonable

"literature

.8נראית לי גם טענתו האחרונה של בא-כוח המערערת, כי צירוף האפשרויות השונות של טמפרטורה ורטיבות הוא כה רב ומגוון, עד כי לא ניתן להגדיר בהנחיה כללית של יצרן לצרכן את נקודות השילוב, המהוות מקור סכנה. אם אפשרי הדבר להזהיר מפני ריסוס תוך הגדרת אותם תנאים משולבים, היוצרים מקור סכנה, הרי זה בידי המדריכים החקלאיים, הנותנים הוראות ספציפיות לחקלאים על-פי המצב הקיים והמשתנה בשטח. המערערת יכולה וחייבת הייתה אמנם להזהיר מפני עשיית שימוש בשמן ללא הנחיה צמוד בהתאם לשינויי טמפרטורות ורטיבות, דבר שלא עשתה, אך כאמור, לא היה קשר סיבתי בין מחדל זה לבין הנזק שאירע. בפועל, פעלו אנשי המשיב על-פי הנחיות המחלקה להגנת הצומח, וגם מומחי המחלקה לא היו ערים לסיכון, שבו ראה ד"ר ארז, רק לאחר מעשה, את הגורם לנזק.
יצוין עוד, כי לא הוכח שניתן היה, בתקופה הרלוואנטית, לצפות את עליית הטמפרטורות ומידתן שלושה-ארבעה ימים מראש, או כי סופק מידע על הטמפרטורות הצפויות במועדים כאלה בין בשידורים הרגילים או בשידורים המיוחדים לחקלאי או בדרך אחרת.
.9סיכומו של דבר, על המערערת אכן חלה חובה כלפי צרכני השמן להנחותם, כיצד ובאילו תנאים מותר להשתמש בו, ולהזהירם מפני שימוש בו בתנאים אחרים, שבהם הוא עלול להזיק. בטענה בדבר קיומה של חובה זו מתפרץ בא-כוח המשיב לדלת פתוחה. הקושי שבו הוא נתקל הוא כפול:נ יישומה של התיאוריה של ד"ר ארז בנתונים העובדתיים של מקרה זה ויכולת הצפייה וחובת הצפייה של המערערת את הגורם המסוכן האחראי לנזק על-פי הידע והמומחיות המקועיים הגבוהים ביותר הקיימים במועד הרלוואנטי.
אין יסוד לטענת המשיב, בה הוא מנסה להתגבר על הקושי הראשון, כי מאחד שהשמן הוא חומר מסוכן, על המערערת הנטל להוכיח כי לא התרשלה. טענה בדבר העברת הנטל ניתן לבסס על הוראות הסעיפים 38או 41של פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. אך, להוציא העובדה, כי השמן הוא חומר מסוכן, אין מתקיימים כאן כל יתר האלמנטים, המנויים בסעיפים אלה.
מכל מקום, גם אם יוכל המשיב להיבנות מהעברת נטל הראיה על שכם המערערת בדבר מצב הרטיבות בקרקע המטע, עניין הנוגע לקושי הראשון, לא כך הדבר בנוגע לעליית הטמפרטורות. לעניין זה יש די בראיות כדי לשלול עלייה משמעותית בטמפרטורה בימים שלאחר הריסוס. כך גם בכל הנוגע לקושי השני, שלגביו יש די בחומר הראיות לשכנע, כי על-פי הידע והמומחיות המקצועית ברמה הגבוהה ביותר דאז לא ניתן היה לצפות את הסכנה. כשהעובדות, שמהן ניתן להסיק על העדר רשלנות, ידועות, אין כל חשיבות לשאלה, על מי נטל הראיה.

.10אני מציעה, לכן, לקבל א הערעור ולדחות את הערעור הנגדי, ובהתחשב בנסיבות לחייב את המשיב בהוצאות המערערת בשתי הדרגות בסך 000, 2ש"ח צמוד ונושא ריבית מהיום.

המשנה לנשיא מ' בן-פורת:ב אני מסכימה.

השופט מ' אלון:ו אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נתניהו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חובה חקוקה

  2. פיצויים על תקיפה

  3. הוכחת הנזק בדיני נזיקין

  4. מהי רשלנות בדיני נזיקין ?

  5. הוכחת תביעת נזיקין

  6. אחריות בנזיקין לחולי נפש

  7. עורך דין נזיקין רכוש

  8. חובת הקטנת הנזק נזיקין

  9. אפידמיולוגיה בתביעות נזיקין

  10. "גורם זר מתערב" בנזיקין

  11. גב תפוס - תביעת נזיקין

  12. עורך דין לענייני נזיקין

  13. אחריות בעל מקצוע בנזיקין

  14. מבחן "התנהגות בלתי סבירה" בנזיקין

  15. סעיף אחריות בנזיקין בחוזה

  16. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין

  17. עוולת הרשלנות דיני נזיקין

  18. ריסוס פירות - תביעת נזיקין

  19. חסינות שיפוטית תביעת נזיקין

  20. תביעת נזיקין על ירי של שוטר

  21. דיני נזיקין ביחסי בנק לקוח

  22. סעיף 52 לפקודת הנזיקין - גזל

  23. הגדרת שימוש בכוח לפי פקודת הנזיקין

  24. תביעת נזיקין בבית הדין לעבודה

  25. תביעת נזיקין נגד ביטוח לאומי

  26. אחריות בעל מקרקעין - מבחן הצפיות

  27. אחריותו של מחזיק במקרקעין בנזיקין

  28. תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים

  29. תביעת נזיקין בגין אירוע בשטחים

  30. אחריות שילוחית סעיף 16 הנזיקין

  31. הגשת תביעת נזיקין אחרי 10 שנים

  32. אחריות מפעיל בריכת שחיה בנזיקין

  33. תביעות הנזיקין בעקבות האינתיפאדה

  34. פסיקת פיצויים לעתיד בדיני נזיקין

  35. חובת הראיה בחוק ברשלנות לגבי דברים מסוכנים

  36. תאונת דרכים חזיתית - תביעת נזיקין

  37. אחריות מוגברת כלפי ילדים בדיני נזיקין

  38. תביעת נזיקין בגין תקיפה - פריקת כתף

  39. אחריות שולח - סעיף 14 לפקודת הנזיקין

  40. תביעה לפי פקודת הנזיקין בתאונת דרכים

  41. חיוב צד לקבל הצעת פשרה בתביעת נזיקין

  42. ערעור על חלוקת האחריות בתביעת נזיקין

  43. אחריות בנזיקין בגין אי מניעת פיגוע טרור

  44. חישוב הפסדי השתכרות אדם שנפטר בתביעת נזיקין

  45. פסק דין בהעדר הגנה בתביעת נזיקין נגד המעביד

  46. סעיף 41 לפקודת הנזיקין – "הדבר מדבר בעד עצמו"

  47. אחריות בנזיקין של הוועדה המקומית לתכנון ובניה

  48. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון