קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון עסק לחנות בנתב"ג: עתירה זו מופנית כנגד משרד הפנים ומשרד הבריאות אשר לטענת העותרת מונעים ממנה רשיון עסק מחמת שיקולים זרים הנגועים בחוסר תום לב. לאחר שבחנתי את טעוני הצדדים והראיות שהובאו בפני הגעתי למסקנה, כי העותרת מנסה להסיט את הדיון לעבר המשיבים על מנת שלא תאלץ להתמודד עם השאלה הבסיסית של אי עמידה בתנאים הדרושים למתן רשיון עסק. ובמקום להוכיח כי עמדה בתנאים אלה ובעיקר כי עסקה פועל בתנאים התברואתיים והפיסיים המחוייבים בעסק המוכר מזון העדיפה לדון בעניינם של עובדי המשיבים. הרקע העובדתי: העותרת 1 היתה זכיינית של רשות שדות התעופה בישראל לניהול ואחזקת חנות מכר לעובדים בנמל התעופה בן גוריון בשנים 1998 עד 2002 על פי הסכם זכיינות שנחתם בינה לבין הרשות (להלן: "חנות מכר נתב"ג"). במקביל ניהלה העותרת חנות נוספת, חנות מכר לעובדים בבנין אל-על (להלן: "חנות מכר אל-על"). עותר 2 הינו מנהלה של עותרת 1. מאחר שחנות מכר נתב"ג נוהלה ללא רשיון הוגש נגד העותרת ומנהלה כתב אישום לבית משפט השלום ברמלה (ת.פ. 1868/02). בחודש ספטמבר 2002 נכרת הסדר טיעון בין הנאשמים לב"כ היועץ המשפטי לממשלה לפיו נאשמת 1 תודה ותורשע בעבירות שיוחסו לה, יוצא נגדה צו סגירה שיכנס לתוקפו לאלתר והיא תשלם קנס בסך 8,000 ₪. לאחר סגירת מחסני מכר נתב"ג הועתקה חלק מהפעילות שנוהלה בה לחנות מכר אל-על. בחודש אוקטובר 2002 הגישה העותרת בקשה לרשיון עסק/היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968. בקשה זו שלא נענתה הינה נשוא העתירה שבפני. מכיוון שגם חנות מכר אל-על פועלת ללא רשיון הוגש נגד העותרים בתאריך 8.12.02 כתב אישום (נספח ב' לתגובת המשיבים). על פי האמור בכתב האישום, העותרים מפעילים עסק של מרכול הכולל גם איטליז וקונדיטוריה ללא רשיון ובתנאים תברואתיים ירודים ובניגוד לתנאים המיוחדים לחנויות למכירת מוצרי בשר ומכולת, ולמכירת ירקות ופירות. העתירה הוגשה לאחר שלטענת העותרים כלו כל הקיצין ולאחר שהובהר להם מעבר לכל ספק שהמשיבה באמצעות פקידיה החליטה לחסל את עסקיהם, תוך מתן החלטות בלתי ענייניות ותוך אי מתן תשובה לבקשתם למתן רשיון עסק (סעיף 1 לעתירה). לעומת שורת הטענות שמעלים העותרים כנגד התנהגות עובדי משרד הבריאות אשר "מתעקשים" למצוא ליקויים בחנות מכר אל-על טוענים המשיבים כי בסדרה של ביקורות שנערכו על ידי גורמים שונים נמצאו ליקויים המונעים מתן הרשיון. בטרם אדון במחלוקות לגופן אציין כי הצדדים הרבו לעסוק בבקשה שהוגשה ע"י העותרים בשנת 1999 למתן רשיון עסק ולא נענתה. העותרים רואים בכך חוסר תום לב וזדון ואילו המשיבים נסיון הטעיה. אלא שהנסיבות אינן תומכות באף אחת מהגירסאות. מעדותה של גב' מלי חג'בי בפני מסתבר, כי אכן הוגשה בקשה לרשיון ביחס לחנות מכר אל-על אולם בשל העובדה שהעותרים ניהלו באותה תקופה עסק נוסף בשם דומה - חנות מכר נתב"ג שגם היא נוהלה ללא רשיון - תויקה הבקשה בתיקה של זו. התרשמתי כי מדובר בטעות בתום לב ואין לי אלא להצר על הזמן שהקדישו הצדדים לבירור סוגיה זו ומיטיבה היתה ב"כ המשיבות לעשות אילו הודיעה לביהמ"ש בעוד מועד כי היא חוזרת בה מטענתה כי ניהול עסק ללא רשיון במשך 4 שנים די בו כשלעצמו כדי להצדיק דחיית העתירה ובכך להביא לסיומה של התדיינות סרק זו. משהוברר כי העותרים מצידם הגישו בקשה לרשיון כבר בשנת 1999 ואילו המשיבים מחמת טעות לא היו מודעים להגשתה אין לי עוד צורך לדון בסוגיה זו ואתייחס לסבירות ההחלטה שלא להיעתר לבקשה שהוגשה באוקטובר 2002. העותרים טוענים כי פקידי משרד הבריאות והפנים פועלים משיקולים זרים במטרה למנוע מהם קבלת רשיון. אלא שעיון בדו"חות ביקורת שנערכו בשנים 1999-2003 ע"י מפקחים מטעם משרד הבריאות, משרד החקלאות ומשרד הפנים מעלה שבעסקם של העותרים נתגלו ליקויים רבים אשר להשקפתי נובעים מאי התאמתו של המקום לעסק אותו הם מבקשים לנהל. נראה כי בשל הצפיפות במקום אין העותרים מסוגלים לבצע הפרדה בין מוצרי המזון השונים הן במקררים והן במחסנים. המרווחים בין שטחי המסחר השונים אינם מאפשרים קיום תנאי הגיינה ראויים, מה גם שעסק המוכר מוצרי מזון נזקק למחסנים בעוד שהמבנים המשמשים לעותרים כמחסן נבנו ללא היתר. להלן ממצאים בולטים בדו"חות הביקורת: (1) בביקורת שנערכה בתאריך 22.2.00 נמצאו ליקויים במקררים, הן בחדר הקירור לבשר והן במקררים המוצבים בחנות, במחסנים חסרו מדפים לאחסון קוסמטיקה וכלי בית ומצבם התברואי היה מוזנח. ויצויין כי הביקורת נערכה ע"י עובדת בשם לינדה אורגון (נספח ד(2) לסיכומי המשיבים). (2) בביקורת חוזרת שנערכה בתאריך 28.3.00 צויין כי הדרישות שפורטו בדו"ח הקודם לא בוצעו למרות שחלקן מתייחסות לשמירת טריות מוצרי בשר ואחסונם (נספח ד(3) לסיכומים). (3) בביקורת שנערכה ב-31.5.00 חזרה הגב' אורגון וציינה שהדרישות מהביקורות הקודמות לא בוצעו ולא ננקטו אמצעים לשיפור המצב התברואי בשטח הסמוך לחנות (נספח ד(4)). (4) ביקורת מיום 28.3.01 מצאה גב' רעיה חיניץ כי הדרישות לשיפור המצב התברואי לא בוצעו ובנוסף צויין כי אין הפרדה מוחלטת בין מזון לכלי בית (נספח ד(5)). 5) בתאריך 9.5.02 לא חל שיפור במצב התברואי וצויינו ליקויים הנובעים מצפיפות עירוב בין מוצרי בשר מעובדים לבשר גולמי והטמפרטורות שנמדדו במוצרי מזון שונים נמצאו בלתי תקינות (נספח ד(6)). (6) בתאריך 22.8.02 נמצא כי אין הפרדה בין מדור מזון יבש לבין פירות וירקות. אין הפרדה בין איטליז למעדניה ואפייה. עירוב בין כלים ומכשירים המשמשים לטיפול בבשר טרי לבשר מעובד והודגש כי בחנות שוררת צפיפות אשר גורמת לעירוב בין מוצרי המזון השונים (נספח ד(8)). (7) בתאריך 24.12.02 נערכה ביקורת על ידי מר שמואל ורבר מרכז פיקוח לבריאות הסביבה אשר אף הוא ציין את היעדר ההפרדה בין שטחי המסחר בבשר למעדניה גם בתוך המעדניה לא היתה הפרדה לפינת האפיה, חסר חדר עבודה להכנת עופות בגריל, המחסן לא היה אטום לחדירת מזיקים (נספח ד(9)). (8) בתאריך 19.2.03 כותב מר שמואל ורבר לבאי כח העותרים ומתייחס לסקיצה של חלק מהעסק שהתקבלה במשרד הבריאות ומפנה את תשומת ליבם לליקויים השונים שהעיקריים שבהם חוסר הפרדה בין האיזורים השונים. וכן הובהר כי תכנית פנימית וסביבתית צריכה להעשות על גבי תוכנית בניה המותאמת למבנה שאושר על ידי וועדה מקומית לתכנון ולבניה ואילו הסקיצה שהוגשה אינה משקפת את המצב הקיים (נספח ד(10)). לאחר הגשת בקשתם של העותרים למתן רשיון עסק באוקטובר 2002 ביקרה במקום אריאלה לב-תמיר מהנדסת הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשר ציינה בדו"ח שהכינה כי השימושים שהותרו בהיתר כוללים אולם תצוגה, מכירות מיוחדות, צרכי צילום ומשרדים, אטליז, מרכול ומאפיה אינם כלולים בהיתר הוא הדין במחסנים, ובשל כך מתנגדת גב' לב-תמיר למתן רשיון עסק ומפנה את העותרות לבקש אישור לשימוש חורג (נספח ז'). גם ד"ר חימוביץ מנהל השרותים הוטרינריים בשדה ערך בדיקה בעסק בעקבות הבקשה לקבלת רשיון לאטליז ובדו"ח שנערך על ידו הוא מונה שורה של דרישות אותן יש למלא. פרטתי בהרחבה את תוכנם של חלק מדו"חות הביקורת על מנת להבהיר כי אין מדובר בפקיד אחד אלא שכל נושאי התפקידים מצאו בביקוריהם ליקויים מהותיים. בדיון המקדמי שהתקיים בתאריך 11.3.03 הבהרתי בהחלטתי כי בנסיבות שתוארו אין ביהמ"ש יכול להתערב בדרישות התברואה של משרד הבריאות או של הוטרינר המחוזי ועל העותרים למלא אחר דרישות אלה לשביעות רצון הרשויות אשר אמונות על שמירת בריאות הציבור. בהמשך להחלטה זו נערכה בתאריך 12.6.03 ביקורת נוספת ע"י הגב' סופיה צ'צ'יק מפקחת לבריאות הסביבה אשר תיארה מצב תברואי שאינו משביע רצון שוב הודגשו הצפיפות, העדר הפרדה מספקת בין האזורים השונים ובמדידת הטמפרטורה של המוצרים במקפיא נמצאו ממצאים הרחוקים מלהשביע רצון. גם המצב במחסן לא היה טוב יותר וכמו בביקורות קודמות נמצא כי אינו אטום באופן המונע חדירת עכברים, ציפורים, חרקים וכו'. וגם שם הטמפרטורה של מוצרי המזון היתה גבוהה מדי. מן המקובץ עולה כי משרד הבריאות ומשרד הפנים לא התעלמו מפניות העותרים ועם הגשת הבקשה לרשיון עסק נערכו במקום ביקורות מקצועיות אשר העלו ממצאים המונעים קבלת הבקשה. ביהמ"ש הדן בעתירות מנהליות אינו משמש רשות על לרישוי עסקים ואינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתן של הרשויות המקצועיות אלא אם כן מתגלה חשש להפעלת שיקול הדעת שלא על פי כללי מנהל תקין. בענייננו נחה דעתי כי משרדי הפנים והבריאות בחנו את הבקשות לגופן והחלטתן שלא לקבל הבקשה נשענת על ממצאי ביקורות חוזרות שנערכו על ידי עובדי ציבור אשר פעלו באופן ענייני ולא מצאתי כל פגם בשיקול דעתם. כב' השופטת רובינשטיין דנה בעת"מ 1584/02 בסוגיית ההיתר הזמני ודבריה יפים גם לענייננו: ""היתר זמני" זכאי לקבל בעל עסק שנפתח מאת רשות הרישוי, כאשר על פי התוכנית נראה כי ניתן יהיה לקבל רשיון בהתמלא התנאים הטכניים הנדרשים על פי חוק רישוי עסקים, כאמור בסעיף 4 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 [ראה לענין זה גם תקנה 9 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות, התשס"א-2000)]. לא ניתן להוציא "היתר זמני" כל עוד מהות העסק עומדת בניגוד הן לדין והן למכלול הדרישות, כאשר מלוי התנאים על פי חוק התכנון והבנייה הוא תנאי מקדמי. התכלית העומדת ביסודו של ההיתר הזמני הינה לאפשר הוצאת היתר זמני לעסק בכפוף לתנאים יסודיים החייבים להתקיים ובכלל זה הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה על פי הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (ראה לענין זה בג"צ 53/86 ירמיהו עיני בע"מ נ' ראש עיריית קרית מוצקין ואח', פ"ד מ(4) 45)." לאור האמור לעיל החלטתי לדחות העתירה. העותרים ישלמו הוצאות משפט בסך 15,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.רישיון עסק