שוד ע''י שוהה בלתי חוקי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על שוד לשוהה בלתי חוקי: השופט צ' זילברטל: האישומים 1. המערער הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 87-07-10), בשתי עבירות  של שוד, בעבירת גניבה ובשלוש עבירות של שהייה בישראל שלא כדין. האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, מתאר מעשה שוד שבוצע ביום 15.6.2010 בעין יואל באזור בר-גיורא שבהרי ירושלים. בסביבות השעה 13:00 הבחין המערער בשלוש מטיילות. הוא התקרב לעברן, אחז אחת מהן בגופה ותקף את חברותיה שניסו לעזור לה. במהלך המאבק שבין המערער לבין שלושת המתלוננות, הופלו שתיים מהן לקרקע ונפגעו בידיהן וברגליהן. המערער משך את תיקה האישי של אחת המתלוננות, אשר היה תלוי על כתפה, קרע את רצועת התיק והחל להכות מתלוננת אחרת באמצעותו. המערער הניף אבן לעבר המתלוננות ודרש מהן שימסרו לו את התיקים שהיו ברשותן. בסופו של דבר ברחו המתלוננות בהותירן את רכושן במקום, והמערער נטל את שלושת התיקים שהכילו פריטים שונים, לרבות מצלמות, משקפת, ארנקים, מסמכים, כרטיסי אשראי, מכשירים סלולאריים, מזומן ועוד. את התיקים רוקן המערער והשליך במקום וחלק מהפריטים שגנב מכר לאחר מכן. באישום השני מדובר במעשה שוד שבוצע חמישה ימים קודם לשוד הנ"ל, ביום 10.6.2010 בשעות הצהריים, בעין קובי באזור בר-גיורא. גם הפעם הבחין המערער בשתי מטיילות. המערער משך תיק ומצלמה של אחת מהן, תוך שהוא נאבק בשתיהן. המערער גנב את המצלמה ואת התיק, ובו מסמכים, כרטיסי אשראי, שני מכשירי טלפון ניידים ושתי עדשות מצלמה. על-פי האמור באישום השלישי, יום קודם לאירועי האישום השני, ביום 9.6.2010, טייל זוג בעין קובי וטבל בבריכת המים שבמקום. המערער גנב את תיקיהם האישים של השניים, שהכילו מסמכים, טלפון סלולארי ומזומן בסך כ- 650 ש"ח. כל זאת עשה המערער, תושב בתיר, כשהוא שוהה בישראל שלא כדין. גזר הדין 2. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה י' צבן) גזר על המערער 6 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו (23.6.2010), מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח ופיצויים למתלוננים בסכום כולל של 15,000 ש"ח (3,000 ש"ח לכל אחת משלוש המתלוננות באישום הראשון; 2,000 ש"ח לכל אחת משתי המתלוננות באישום השני; 1,000 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים באישום השלישי). בגזר הדין ציין בית המשפט, כי המערער, יליד 1970, נשוי ואב לארבעה, נושא על גבו הרשעות קודמות מכבידות, ובכללן הרשעות בעבירות של שוד מזוין, מעשה מגונה, מעשה מגונה בכוח, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, החזקת סכין וכניסה לישראל שלא כחוק. מרבית העבירות בהן הורשע המערער בעבר בוצעו בשנת 2001. בית המשפט עמד על חומרת המעשים: המערער התנכל למטיילים תמימים במקומות מבודדים, הפעיל כלפיהם אלימות וגזל את רכושם. לקולא זקף בית המשפט את הודאתו המיידית של המערער ואת הרקע הרפואי שלו, כסובל מאפילפסיה ונזקק לטיפול תרופתי קבוע. הערעור 3. ערעורו של המערער מכוון לחומרת העונש. בערעור נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להודאת המערער בחקירתו במשטרה ובבית המשפט, לעובדה שמעשיו בוצעו על רקע של מצוקה כלכלית קשה ולכך שלא היה מדובר בהפעלת אלימות ברף חומרה גבוה. הסניגור התייחס למחלתו של המערער, וטען כי זו גרמה לפגיעה בביטחונו העצמי ולנידוי חברתי, במיוחד בחברה אליה הוא משתייך. הסניגור ציין, כי נעשו על ידי ההגנה ניסיונות להשיג חוות דעת פסיכולוגית אודות השלכות האפילפסיה על התנהגותו של המערער, אך הדבר לא עלה בידה, נוכח התנגדות שלטונות הכלא לכניסתו לבית הסוהר של פסיכולוג כשהוא מצויד במחשב אישי. על-פי הטענה, יש ליתן משקל לכישלון הניסיון האמור, שכן נפגעו זכויותיו של המערער כנאשם. הסניגור הוסיף והדגיש, כי הרשעתו הקודמת של המערער היא משנת 2003 בגין עבירה שנעברה בשנת 1997, כך שמדובר בעבר רחוק שמשקלו לצורך גזר הדין אינו רב. בענין זה יש להעיר כבר עתה, כי בשנת 2001 הורשע המערער בעבירות חמורות, ובהן שוד מזוין, שבוצעו בשנת 2001; מכאן שהעבירה האחרונה שנעברה על-ידו קודם לפרשה דנא בוצעה בשנת 2001. 4. באת כוח המשיבה עמדה בטיעוניה על כך שהמערער היה יכול למצות את זכותו להגיש חוות דעת מטעמו, אך הוא לא עשה כן באמצעים המשפטיים שעמדו לרשותו, כגון הגשת עתירה אסיר וכו'. המשיבה מדגישה, כי מעשיו של המערער פגעו בתחושת הביטחון של המתלוננים וגרמו להם לנזק לטווח ארוך, כפי שניתן ללמוד מתצהירי נפגעות עבירה של המתלוננות באישום הראשון. נטען, כי מדובר במספר אירועים שהתרחשו במועדים סמוכים, במסגרתם נטפל המערער לקורבנות שלא היו מוגנים ואשר נמצאו במקום מבודד כשאין ביכולתם להזעיק עזרה, מה שמלמד, בין היתר, על דפוס פעולה ותכנון. דין הערעור 5. דין הערעור להידחות. בהתחשב בחומרת מעשי העבירה שביצע המערער, העונש שנגזר עליו אינו חמור כלל ועיקר, ומבטא גם את השיקולים לקולא, ובראשם מצבו הרפואי של המערער הסובל ממחלה כרונית. כאמור, המערער הלין על כי לא התאפשר לו להציג חוות דעת פסיכולוגית לענין ההשפעה שיש למחלתו על התנהגותו, אך לא שוכנענו כי המערער נקט בכל האמצעים שעמדו לרשותו כדי לממש את רצונו להציג חוות דעת זו. עם זאת, אף אם נניח לטובת המערער, כי אכן למחלתו היתה השפעה לא פשוטה על אורח חייו וכי בעטיה הוא שרוי במצוקה ובקשיים, אין העונש שנגזר על המערער חמור כלל ועיקר. כפי שציין בית משפט קמא, מעשים כגון אלו שביצע המערער, אינם פוגעים רק בקורבנות הישירים של מעשי העבירה - שהפגיעה בהם אינם קלה כלל ועיקר כשלעצמה ומותירה עליהם חותם - אלא גם בתחושת הביטחון של הציבור הרחב בכל מה שנוגע לשהייה בחיק הטבע, באזורים שאינם מיושבים. מעשי התנכלות למטיילים תמימים פוגעים באיכות החיים של כלל הציבור וגורמים לו להירתע מלהגשים את רצונו וזכותו לטייל בכל רחבי הארץ מבלי שיחשוש לגופו ולרכושו. לכל זאת יש להוסיף את עברו המכביד של המערער. לכאורה חלפו כ-9 שנים מאז שביצע מעשי עבירה קודמים ועד למעשים שבגינם הוא נדון עתה, אך יש לקחת בחשבון שבמשך כחמש מאותן שנים היה המערער נתון במאסר עקב הרשעותיו הקודמות. עוד יש לזקוף לחובת המערער, את העובדה שאת מעשיו הרעים הוא מבצע שעה שהוא שוהה בתחומי המדינה שלא כדין. נוכח מכלול השיקולים המפורטים לעיל, אנו דוחים את הערעור. משפט פלילימשרד הפניםשודשוהה בלתי חוקי