שחרור ממעצר לצורכי גמילה מסמים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור לצורכי גמילה: המדינה עוררת על החלטת בית-משפט השלום בירושלים, שהורה לשחרר את המשיב לצורך הליכי גמילה, במסגרת הדיון בבקשתה לעוצרו עד לתום ההליכים ב-ת"פ 1001/99. בכתב האישום לפני בית-משפט קמא מואשם המשיב בביצוע 7 עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין, בשלוש הזדמנויות שונות. העבירות בוצעו על-ידו, כאשר עונש של מאסר על-תנאי, לפרק זמן של 8 חודשים, תלוי ועומד כלפיו. למשיב גם הרשעות קודמות נוספות, ובכללן עבירות של מסחר בסמים. למרות כל האמור, ועל אף העובדה שהוא לא עמד בתנאי הקבלה למרכז גמילה מצוי בליפתא בירושלים, הורה בית המשפט על שחרורו בתנאים, לשם ביצוע הליכי הגמילה במרכז גמילה בשם תמרה, שנאות היה לקבלו. שירות המבחן סבר, כי המשיב בשל לתהליך טיפולי וביקש להעמידו בתקופת נסיון, לבחון את יכולתו להשתלב בתהליך זה, באין בטחון שיוכל להשלימו בהצלחה. העוררת טוענת, כי בנסיבות העניין לא היה מקום להורות על שחרור המשיב. בטענות לפני גם הפנתה למקרה בעבר, שבו הלה שוחרר לזמן קצר לשם המצאת מסמכים, נעלם ולא שב. בכך מבקשת היא להצביע על חוסר האמון שיש לרכוש למשיב, תנאי בלעדיו אין לשחרור בתנאים, במקום שאינו סגור ושמור. דין הערר להתקבל. דעתי היא כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן יש להפנות נאשמים לאפיק של שיקום וגמילה כבר בשלב המעצר עד לתום ההליכים. הפניה שכזו על-ידי שופט המעצרים מגבילה ומצמצמת את שיקול דעתו של השופט, האמור לדון בתיק העיקרי ולגזור את עונשו של הנאשם אם יורשע. השיקולים בפני השופט העתיד לדון בתיק העיקרי הם רחבים יותר ובפניו אמורה להפרש התמונה המלאה. בסופם של דברים, הוא האמור להחליט ולקבוע, האם ראוי ונכון להטיל על נאשם שהורשע עונש במסגרת הגמול וההרתעה או אם יש להפנותו אל אפיק השיקום. לעתים הדבר נעשה בגזר הדין עצמו ולעתים הדבר נעשה בטרם יינתן גזר הדין - הכל בהתאם לשיקול הדעת במקרה הקונקרטי, כמתחייב בנסיבות העניין. החלטת שופט המעצרים, כבר בשלב פרלמנירי זה, לנקוט בהליך השיקום היא מוקדמת מדי מבלי שלפניו נפרשת היריעה במלואה ומבלי שבידו לשקול את אפיק העונש הראוי להטיל על הנאשם. אף אם קיימים מקרים נדירים, שבהם ניתן לעשות כן, לא זה המקרה שלפנינו. אותם מקרים הם כאשר המדובר בנאשם שביצע עבירה בעיצומו של תהליך גמילה ארוך, לאחר שהשקיע מאמצים ניכרים ומעד באופן חד פעמי וכאשר הגורמים הטיפוליים סבורים, כי למרות המעידה סיכויי השיקום והמשך הליכי השיקום עשויים לקצור פירות חיוביים; מה שאין כן שליחתו של אותו אדם למעצר עד לתום ההליכים (השוו בש"פ 3701/95 ביטון נ' מ"י, דינים עליון, כרך מא, 856). בענייננו המדובר במי שמבקש להתחיל עכשיו את הליכי השיקום וכאמור סבורני, כי מי שצריך להחליט על-כך בנסיבות אלו הוא השופט העתיד לדון בתיק העיקרי. פרקליטה המלומד של העוררת, עו"ד הדיה, הסב את תשומת הלב להחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 225/99 חושינסקי נ' מ"י (טרם פורסם. ניתן ביום 27.1.99). שם נקבע, כי "בדרך כלל אין בית המשפט נוטה לשחרר נאשם מן המעצר, כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה מסם, כאשר מסוכנותו מצדיקה את החזקתו במעצר". אלו הן הנסיבות גם בענייננו. לאור האמור, ובשים לב למסוכנותו הרבה של המשיב, מורה על קבלת הערר ועל מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בבית-משפט קמא. מעצרגמילה מסמיםשחרור ממעצרסמים