קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצויים בגין שיפוצים אצל השכנים: התובעת והנתבע הינם שכנים המתגוררים באותו בניין ברחוב שערי תורה 6 בירושלים. דירתו של הנתבע ממוקמת תחת דירת התובעת. תביעה זו הוגשה ע"י התובעת נגד הנתבע בעקבות שיפוצים שזה האחרון מבצע בדירתו, לצורך הרחבתה. במסגרת ההרחבה סגר הנתבע מרפסת, והפך אותה לחדר. התקרה של החדר שבנה הנתבע היא הריצפה של מרפסת התובעת, ריצפה אשר יצקו במסגרת הרחבת הדירה של התובעת לפני כ- 8 שנים. התביעה עוסקת בשני נושאים עיקרים: הנזקים שנגרמו לדירת התובעת עקב הבנייה. חיוב הנתבע לשלם מחצית מעלות יציקת ריצפת המרפסת של התובעת לפני כ- 8 שנים, בשל כך שהנתבע השתמש בריצפה זו במסגרת תוספת הבניה שבנה (ריצפת התובעת משמשת כגג החדר שבנה הנתבע). התובעת ביקשה עוד כי אורה לנתבע להרחיק את מנוע המזגן שהתקין על קיר הבנין בסמוך לחדר השינה שלה, וזאת בשל הרעש שגורם לטענתה המזגן, אולם סעד זה אינו בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות. עפ"י סעיף 60 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984 בית המשפט לתביעות קטנות ידון בתביעות לתשלום סכום שאינו עולה על 16,500 ₪, וכן בתביעות למתן צו להחלפת מצרך או תיקונו או לביטול עסקה. תביעה למתן צו עשה או צו מניעה אינה בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, ולפיכך לא אדון בתביעה זו של התובעת. כפי שעולה מהעדויות בפני, עוד לפני שהוגשה תביעה זו, הגישה התובעת תביעה לבית הדין לממונות ובו ביקשה כי יורו לנתבע להפסיק את עבודות הבניה. התובעת העידה כי באותו שלב לא תבעה פיצויים, אלא אך ורק צו להפסקת הבניה, שכן דאגה שיגרם נזק למבנה כולו. אשר לנזקים הנתבעים על ידה, התובעת הגישה אישור, הנושא כותרת "חוו"ד הנדסית" של המהנדס משה קוזניצוב בו כותב המהנדס כי בעקבות פריצת הקיר בין הסלון למרפסת ע"י הנתבע נגרמו לתובעת הנזקים הבאים: דלת יציאה מהסלון למרפסת אינה נפתחת עד סוף המסלול. הופיעו סדקים בטיח השחור אשר מחפה על שיש המשקוף. המהנדס כותב כי אלה נזקים מיידים וכי נזקים עתידים נוספים עלולים להתפתח בעקבות פריצת הפתח. התובעת אף צרפה מכתב של ש.א מהנדסים, ללא תאריך, ממנו עולה כי קירות החוץ בבניין הינם קירות נושאים, וכי הריסה של עמוד או קיר נוסף או חלקו ללא פתרון הנדסי נאות, מסוכן ויכול לגרום נזקים שונים כגון סדקים, שקיעות או אף מצב חמור יותר. הנושאים שעלי להכריע בהם הם: השתתפות הנתבע בעלות בנית רצפת המרפסת של התובעת שהיא גג המרפסת של הנתבע. עלות תיקון הנזקים שנגרמו לדירת התובעת. הוצאות שהוציאה התובעת עבור שכ"ט עורכי דין (400 ₪) ושכר טרחת מהנדסים (600 ₪), בגין פרשת הבניה. פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי התביעה קנטרנית וסחטנית. לטענתו, התובעת, אשר הרחיבה בעצמה את דירתה תוך הריסת קיר, מנועה לתבוע ממנו שלא להוריד קיר משותף לצורך הרחבת דירתו. לגבי הנזק טוען הנתבע כי גובה הנזק לא הוכח, וכי יתכן שהנזקים להם טוענת התובעת הם תוצאה של השינויים שערכה היא בדירתה. עם זאת הצהיר הנתבע במהלך הדיון כי הוא מוכן להביא בעל מקצוע ולתקן את דלת ההזזה, במימונו. אשר לתקרה - הנתבע טוען כי השתמש בתקרה בלית ברירה, וכי אם יכול היה לבחור, הוא היה מעדיף גג אלומיניום שנפתח לסוכה. התובעת צרפה קבלות על שיפוץ המרפסת שנעשה בשנת 1994. היא אף צרפה את היתר הבנייה שניתן לה בזמנו. היא העידה כי שלמה 4,000$ עבור כל הבנייה, והיא צרפה מסמכים מהם עולה כי היא שלמה עבור יציקות תקרה ורצפה 8,340 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ: 9,758 ש"ח. עפ"י סעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". עפ"י סעיף 1 (ב) לחוק: "אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת." התובעת הפנתה אותי למסכת בבא בתרא, ולשולחן ערוך, העוסקים במטריה נשוא תביעה זו. עפ"י פרק א' משנה ג' במסכת בבא בתרא כפי שצוטטו על ידי התובעת: "המקיף את חברו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחיבים אותו רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל." עפ"י שלחן ערוך, חושן משפט, קנח סעיף ו', כפי שצוטטו על ידי התובעת: "מי שהיה לו חורבה בין חורבות חברו ועמד חברו וגדר רוח ראשונה ושניה ושלישית שנמצאת חורבה גדורה מג' רוחותיה אין מחייבים אותו מההוצאה כלום שהרי לא הועיל לו והרי חורבה פתוחה לרשות הרבים כמו שהיתה. לפיכך אם גדר לו רוח רביעית עד שנמצאת חורבתו מוקפת גדר מגלגלים עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בד' רוחות עד ד' אמות." אין ספק כי הנתבע זכה בטובת הנאה מכך שהוא השתמש בתקרה שיצקה בזמנו התובעת. הוא טוען אומנם שהיה מעדיף גג אחר, מאלומיניום, אולם לא ניתן להתעלם מכך שנגרם לו חסכון בבנית הגג, והוא זכה בטובת הנאה. טובת הנאה זו באה לו רק עתה, מש"גידר" את החדר כולו, ולכן צודקת התובעת בדרישתה ממנו שישלם לה את שווי טובת ההנאה. כאמור, עפ"י המסמכים התובעת שילמה עבור התקרה והרצפה 9,758 ₪ בערכי 1994. מאחר ומדובר בריצפה ותקרה שווים בשטחם, אני מעריכה את עלות יציקת הרצפה ב- ½ מהעלות הכוללת, ובסה"כ 4,879 ₪ בערכים של 1994. עפ"י טענת התובעת על הנתבע להשתתף במחצית הסכום הנ"ל, דהיינו בסכום של 2,440 ₪ בערכי 1994. בהתחשב בטענות הנתבע לפיהן הוא היה מעדיף גג אחר, אני מחייבת אותו להשתתף ב- 80% מהסכום הנתבע, דהיינו בסך של 1,952 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה מיום 4.7.94 ועד היום מגיע ל- 3,055 ₪. בנוסף על הנתבע להחזיר לתובעת את הוצאות המהנדס ושכ"ט עו"ד בהן היה עליה לשאת, וזאת בסכום כולל של 1,040 ₪. אשר לתיקון הסדקים ולדלת ההזזה - התובעת לא הוכיחה מה עלות התיקון. היא כותבת במצורף לכתב התביעה כי העלות היא 1,300 ₪, אך כאמור לא צורף על כך אישור. לאור הצהרת הנתבע לפיה הוא מוכן להביא בעל מקצוע אשר יתקן את דלת ההזזה אני קובעת כי הנתבע רשאי לבחור בין אחת משתי אפשרויות: תיקון הדלת והסדקים ע"י בעל מקצוע, במימון של הנתבע, לשביעות רצונה של התובעת, תוך 60 יום ממתן פסה"ד. תשלום 1,100 ₪ עם קבלת פסק הדין. הנתבע יודיע לתובעת באיזו אפשרות הוא בוחר מיד עם קבלת פסק הדין. באם הנתבע לא יתקן את הדלת והסדקים תוך 60 יום יהיה עליו לשלם לתובעת את הסך של 1,100 ₪ באותו מועד (60 יום מיום קבלת פסה"ד), ולא תעמוד בפניו אפשרות הבחירה. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת הנפש והחרדה להן היא טענה. לקראת סיום אעיר כי מהעדויות בפני עולה כי בין התובעת והנתבע קיים סכסוך החורג מעבר לשיפוץ הנדון. הנתבע טוען לבעיית רטיבות הנגרמת מדירת התובעת וכן נזילה של ביוב שהתובעת מסרבת לתקן. התובעת העידה על עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה בעקבות מעשיו של הנתבע. אינני נכנסת לסיכסוך הכולל בין הצדדים, שכן לא זה נושא הדיון בפני, אולם אני ממליצה לצדדים להסדיר את הסיכסוך הכולל ביניהם על מנת לאפשר לכל אחד מהם חיי שכנות שקטים. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 4,095 ₪ וזאת בנוסף לתיקון הדלת והסדקים כמפורט בסעיפים 37 - 39 לעיל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל כ"כ ישא הנתבע בהוצאות משפט של התובעת בסך של 350 ₪. שיפוצניקשיפוצים