בית הדין לעבודה פסק לעניין שלילת סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה כי סמכותו הייחודית של בית הדין נקבעת על ידי התובע הטוען לקיומם של יחסי עובד ומעביד, והמוסמך להכריע בכך הוא בית הדין לעבודה. סמכותו זו של בית הדין האזורי אינה יכולה להגרע או להתבטל בשל הליך הננקט בערכאה שיפוטית אחרת הנטולה סמכות ייחודית זו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה: השופט שמואל צור:   1. זהו ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (תיק ע"ב 200087/97 - השופטת רונית רוזנפלד ונציגי ציבור מר הראל ומר לריש) בו התקבלה תביעת המשיבים לתשלום שכר עבודה ולתשלומים אחרים לחדשים אוגוסט 97 - נובמבר 97. השאלה המרכזית שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המשיבים לבין המערערת מס' 1 או שהמשיבים קיבלו מן המערערת כספים בהיותם בעלי מניות בחברה. בית הדין האזורי קבע - על יסוד הראיות שהיו בפניו - כי המשיבים היו עובדי המערערת מס' 1 ועל כך הערעור בפנינו. 2. וזה קיצור הרקע העובדתי הנוגע לעניין: (א) המערערת מס' 1 הינה חברה אשר בבעלותה בית מלון בירושלים (להלן - החברה).   (ב) המשיבים, בני משפחה אחת, הינם בעלי 50% ממניות החברה (מניות מסוג A) והמערערים 2-4 הם בעלי המניות הנותרות (מניות מסוג B).   (ג) עם ייסוד החברה נעשו הסדרים בין בעלי המניות בדבר העסקתם של חלק מבעלי המניות כבעלי תפקידים בחברה.   (ד) בשנת 1997 חלו שינויים בחברה: המערערת מס' 4 רכשה את המניות מסוג B ומינתה את המערער 2-3 כדירקטורים בחברה.   (ה) ביום 7.7.97 הגישו המערערים 2-3 בקשה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבים 1 ו-4 למנוע תשלומי כספים למשיבים אלה בטענה שהם מקבלים הטבות המיועדות לבעלי מניות במסווה של תשלום משכורות.   (ו) בסמוך לאותו מועד הגישו המשיבים את תביעתם לבית הדין האזורי, לגביה נסוב הערעור שבפנינו.   3. טענתם הראשונה של המערערים נוגעת לסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה לפסוק בתביעת המשיבים. טענה זו מבוססת על ההליך התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בו - כך נטען - מתעוררת אותה שאלה עצמה של קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המשיבים לבין המערערת מס' 1. המשיבים טענו בבית המשפט המחוזי כי אין בידו הסמכות לדון בהליך שבפניו בשל סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, אלא שבית המשפט המחוזי דחה את הטענה (החלטה מיום 10.3.99 של השופט ע. חבש בת"א 1370/97 - מחוזי ירושלים).   מנגד, הגישו המערערים בקשה לסילוק על הסף של תביעת המשיבים בבית הדין האזורי לעבודה בטענה שאותו עניין עומד לדיון בבית המשפט המחוזי. בית הדין האזורי דחה את הבקשה (החלטה מיום 7.9.99 - השופטת רונית רוזנפלד ונציגי ציבור מר הרמט ומר לריש). ערעור שהגישו המערערים על החלטה זו לבית דין זה נדחה (החלטה מיום 10.10.99 - הנשיא סטיב אדלר).   4. על רקע זה טוענים המערערים כי הסמכות לדון בתביעה שהגישו המשיבים לבית הדין לעבודה נתונה לבית המשפט המחוזי, אשר אף קבע כי בידיו הסמכות. לטענתם, ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה יש להגיש לבית המשפט העליון ולא לבית הדין לעבודה. עוד טוענים המערערים שלא יתכן מצב בו שתי ערכאות ידונו באותו עניין ויגיעו לתוצאות שונות. טענות אלה של המערערים דינן להדחות. אין ספק שהתביעה שהגישו המשיבים בעניין מעמדם כעובדים במערערת מס' 1 היתה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה. סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, קובע לאמור:   "לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד או למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".   סמכותו הייחודית של בית הדין נקבעת על ידי התובע הטוען לקיומם של יחסי עובד ומעביד, והמוסמך להכריע בכך הוא בית הדין לעבודה. סמכותו זו של בית הדין האזורי אינה יכולה להגרע או להתבטל בשל הליך הננקט בערכאה שיפוטית אחרת הנטולה סמכות ייחודית זו.   5. באי כח המערערים התבססו בטיעוניהם על פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה של תחרות סמכויות בין בית המשפט המחוזי לבית הדין הרבני (בג"צ 637/77 פריזנד נגד בית הדין הרבני, פ"ד ל"ב (ד) 485). לפי פסיקה זו "...סמכותו של בית המשפט מתגבשת בעת הגשת התביעה לבית המשפט המוסמך לדון בעניין" ובענייננו - כך טוענים המערערים - משעה שהוגשה התביעה בבית המשפט המחוזי, נשללה הסמכות מבית הדין לעובדה. טיעון זה דינו להדחות. הפסיקה עליה סומכים המערערים מתייחסת למצב משפטי בו, בעניין מסויים, קיימת סמכות מקבילה לשתי ערכאות שיפוט ואילו בענייננו קיימת לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט ייחודית לדון בתובענות שעילתן יחסי עובד ומעביד ובשאלת עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד. זאת ועוד, באותו פסק דין עליו סומכים המערערים נפסק גם כי - "הלכה שחזר עליה בית המשפט פעמים רבות היא - שאם ערכאה אחת דנה ופסקה בעניין שבסמכותה, אין ערכאה אחרת נזקקת לתביעה חוזרת באותו עניין עצמו..."   לא זו בלבד שדברים אלה נאמרו לגבי סמכות מקבילה אלא שבענייננו, אין חולק כי בית המשפט המחוזי לא דן - וליתר דיוק טרם דן - בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, כך שגם מטעם זה לא היה בית הדין האזורי מנוע מלדון בתביעה שבפניו.   6. כזכור, בית המשפט המחוזי קבע כי הוא מוסמך לדון בתביעה שבפניו. החלטה זו של בית המשפט המחוזי מבוססת על כך שהשאלה שעמדה לדיון בפניו היא, כדבריו, "האם הכספים המשולמים על ידי הנתבעת מס' 1 (המערערת מס' 1 בפנינו) משולמים לעובדים או לבעלי מניות. הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי מדובר בסכסוך בין שני שותפים בעסק אחד אשר על מחלוקת מסוג זה לא חל סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה. ואמנם, הסכסוך המרכזי הנטוש בבית המשפט המחוזי הוא בין שתי קבוצות של בעלי מניות ושאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד עשויה לעלות שם לדיון כבעניין שבגררה בלבד, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984. אין ספק שמכח סעיף 76 מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בקיומם של יחסי עובד ומעביד אלא שמכח אותו סעיף, לפסיקתו זו יהא כח מחייב רק לגבי התביעה שבפניו (דר' י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, עמ' 57). על כל פנים, סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בדרך אגב בעניין הנתון לסמכותו של בית משפט אחר או בית דין אחר, אינה שוללת את סמכותו הייחודית של אותו בית משפט או בית דין לדון ולפסוק במסגרת סמכותו.   7. אשר לגוף הערעור, בית הדין האזורי פסק כי בין המערערת למשיבים היו קיימים יחסי עובד ומעביד. בית הדין האזורי שמע עדויות מפורטות בעניין זה ועיין בחומר ראיות רב שהונח בפניו. בית הדין האזורי פסק כי לא נסתרה טענת המשיבים כי הם עבדו בפועל בתפקידים השונים במלון לגביהם טענו, לרבות בחדשים לגביהם הוגשה התביעה. בית הדין מציין אמנם כי המשיבים קיבלו משכורות גבוהות מן המקובל בענף לתפקידים מקבילים, אלא שההבדלים "אינם דרמטים" (עמ' 23 לפסק הדין). מסקנת בית הדין האזורי היתה שאמנם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המשיבים לבין המערערת מס' 1. פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט כראוי, מימצאיו מעוגנים היטב בחומר הראיות ולא מצאנו בטיעוני המערערת כל נימוק המצדיק התערבות בפסק הדין, בנימוקיו ובמסקנותיו. מוצאים אנו כי נכון הוא לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.   8. סוף דבר - הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בערעור זה בסכום של 7,500 ש"ח.סמכות ייחודיתבית הדין לעבודה