קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה ללא רישיון - שחרור ממעצר: 1.        לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 7923-03-11. ביום 20.3.11 ניתנה החלטה, לפיה יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב-האישום, וכי קמה עילת מעצר נגדו. בהמשך להחלטה האמורה הוזמן תסקיר מעצר, והצדדים השלימו טיעוניהם בשאלה, האם יש חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר. במסגרת החלטה זו, אחזור על עיקרי הדברים בעניין האישומים ועילת המעצר, ובהמשך אתייחס לחלופת המעצר המוצעת על-ידי הסנגוריה, של שחרור בערובה, במסגרת "מעצר בית" בביתו של המשיב, בפיקוח רעייתו, ובהיעדרה - בפיקוחם של אחד משלושת הערֵבים הנוספים המוצעים. 2. בכתב-האישום הואשם המשיב בעבירות שלהלן: נהיגה ללא רישיון נהיגה - לפי סעיף 10(א) רישא לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן - הפקודה); מעשה פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין - התשל"ז-1977 (להלן - החוק); הפקרה לאחר פגיעה - לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; גרימת תאונה - לפי תקנה 21ב(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - התקנות); שימוש בנתיב תחבורה ציבורית - לפי סעיף 35 סיפא לתקנות; נהיגה בנתיב ללא כניסה - בניגוד לתקנה 22א לתקנות; ושיבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק. אשוב ואסקור את העובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום, אשר אף הובאו בהחלטה הקודמת. ביום 21.2.11 בסמוך לשעה 12.00 באזור קניון מלחה בירושלים, מסרה רעייתו של המשיב לידי המשיב את מפתחות הרכב מסוג "מאזדה 2", שאותו שכרו בני הזוג מחברת ההשכרה "אוויס" יום לפני-כן. המשיב, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נהג ברכב, ובסמוך לשעה 14.50 הגיע לרחוב יחזקאל כשמגמת נסיעתו לכיוון כיכר השבת. הוא נהג בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, ועקף טור של אוטובוסים כשהוא נוהג במסלול הנגדי. המשיב המשיך בנסיעתו כשהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה בנתיב נסיעתו, נכנס לצומת הרחובות חגי-יואל-יחזקאל (להלן - הצומת) וחצה מעבר חציה ראשון להולכי רגל. כאשר המשיך בנסיעתו לכיוון מעבר החציה השני בצומת, חצו את מעבר החציה שני הולכי רגל קטינים כבני שבע-עשרה. כלי הרכב שנסעו ברחוב יחזקאל לכיוון כיכר השבת עצרו במעבר החציה, כדי לאפשר להולכי הרגל לחצות את הרחוב. כאשר שני הקטינים חצו את מעבר החציה והגיעו לאמצע הכביש, פגע המשיב באחד מהם (להלן - הנפגע או המתלונן). כתוצאה מהפגיעה הועף הנפגע באוויר ונחת על הכביש. המשיב נעצר למספר שניות, הביט סביבו, נסע מעט עם רכבו לאחור, ופנה לרחוב יואל, כשהוא נוסע ברחוב בניגוד לתמרור "אין כניסה". הוא נמלט מהמקום מבלי שהגיש עזרה לנפגע, וממילא - מבלי שמסר את פרטיו כמתחייב בחוק. בהמשך, נסע המשיב לחברת ההשכרה והחזיר את הרכב, מבלי שדיווח על האירוע האמור. כאשר הגיעו שוטרים לביתו של המשיב ורעייתו למחרת היום, וביקשו כי יפתחו את הדלת, לא שעו בני הזוג לקריאות השוטרים, והמשיב נמלט מהדירה דרך חלון הבית. בהמשך היום הסגיר עצמו המשיב למשטרה. כתוצאה מהפגיעה בתאונה, איבד הנפגע את הכרתו למספר דקות. הוא נחבל בגופו, בין-היתר בעורף ובאזור ברך שמאל, נזקק לטיפול רפואי, שכלל תפירה של פצעיו בראש, ואושפז בבית-חולים למשך יממה לצורך השגחה.   3.        באשר לראיות לכאורה, נקבע בהחלטתי מיום 20.3.11, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום; זאת בהתאם לאמות המידה שנתגבשו בפסיקה לבחינת טיבן של ראיות לכאורה לצורך הליך של מעצר עד לתום ההליכים - המתייחסות לראיות בעלות פוטנציאל ראייתי, אשר קיים לגביהן סיכוי סביר שתהפוכנה בסוף ההליך, כשלעצמן, או יחד עם ראיות נוספות, לראיות שניתן להרשיע על-פיהן בדין (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996); ובש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמיס (31.12.01)).        4.        בכל הנוגע לשאלת עילת המעצר, נקבע בהחלטתי הנ"ל, כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, על-רקע עברו הפלילי המכביד של המשיב, מקימות עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הואיל וקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יסכן את שלום הציבור וביטחונו. בנוסף, קמה נגד המשיבה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק הנ"ל, היות שקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקותו מהדין.             כפי שצוין בהחלטתי האחרונה, העבירות המיוחסות למשיב, של נהיגה ברכב מבלי שנופק לו מעולם רישיון, ושל נהיגתו המסוכנת, חסרת השליטה והרסן שגרמה לתאונה - מצביעות על הסיכון הממשי הנשקף ממנו לביטחון הציבור, ועל כך שמורא החוק הוא ממנו והלאה. סיכון זה הִנו מוגבר גם לנוכח התנכרותו ואטימות לִבו של המשיב לפגיעה במתלונן, עת נמלט מזירת התאונה לאחר שפגע בו על מעבר חציה מבלי להושיט לו עזרה. ההימלטות, כמו גם שיבוש החקירה שבא בעקבותיה, ובכלל זה בריחתו של המשיב מחלון הדירה עת הגיעו שוטרים לביתו, מעלים חשש להימלטות מהדין.             החשש מסיכון ביטחון הציבור, כמו-גם החשש מהימלטות מאימת הדין, מוגבר שבעתיים נוכח עברו הפלילי של המשיב, וכִּשלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שננקטו בעניינו עד כה. למשיב, שהִנו צעיר בן עשרים וחמש, עבר פלילי עשיר ומכביד הכולל שבעים ושש עבירות, שיוחסו לו בשלושים ושלושה תיקי חקירה, אשר עליהם נתן את הדין עד היום בעשרה משפטים שונים. מדובר בעבירות התפרצות, גניבה, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר, הצתה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, בריחה ממעצר, הפרת הוראה חוקית, פציעה ועבירות נוספות. בעשור האחרון, מאז היותו נער, נשללה חירותו לתקופות ממושכות, פעם אחר פעם. בחודש אפריל 2000 הוא נידון לשנתיים מעון פתוח בגין שורה ארוכה של עבירות רכוש; בחודש אוקטובר 2000 נגזר דינו לשנה וחצי מעון נעול בעטיין של עבירות התפרצות לדירות מגורים; בחודש דצמבר 2001 נשפט לשנה וחצי מאסר בפועל בגין עבירות הצתה, אלימות והתפרצויות, שיוחסו לו בעשרים ושניים תיקי חקירה; בחודש מארס 2003 הוטלו עליו שבעה חודשי מאסר בפועל בעקבות הרשעתו בעבירות רכוש נוספות; בחודש ספטמבר 2005 נגזר דינו לעשרה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות התפרצות וגניבה; בחודש נובמבר 2007 הושת עליו מאסר לתקופה כוללת של ארבעה-עשר חודשים בגין הסגת גבול וגניבה; ובחודש אפריל 2010 נידון לשלושה-עשר חודשי מאסר בפועל בשל שורה של עבירות התפרצות, זיוף וקבלת דבר במרמה. העבירות המיוחסות למשיב בתיק הנדון בוצעו כשמונה חודשים לאחר שחרורו ממאסרו האחרון.   5. לצורך בחינת חלופת מעצר, הוזמן תסקיר משירות המבחן. מתסקיר המעצר, שהוגש ביום 3.4.11, עולה כי המשיב הוא בעל דפוסי התנהגות בעייתיים ועברייניים מגיל צעיר, כי כל ניסיונות השיקום שנעשו עִמו לא צלחו, וכי הוא נוטה לחזור להתנהגותו העבריינית שוב ושוב. שירות המבחן העריך, כי קיימים אצל המשיב דפוסי עבריינות מושרשים וחוזרים, וכי לנוכח מרכיבי אישיותו הבעייתיים וקשייו להכיר במורכבות מצבו, וכן להיות אמפתי לפגיעה שהוא מסב לסביבתו, כמו-גם אופי המעשים בהם הואשם וחומרתם - קיים סיכוי גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצִדו. שירות המבחן בחן את חלופת המעצר המוצעת, של "מעצר בית" בפיקוח רעייתו של המשיב, ובהיעדרה - בפיקוחם של אחיו, חברה של אשתו ומכר. קצין המבחן ציין בתסקיר המעצר, כי לאחר שיחה עם הערבים המוצעים, התרשם שהללו אינם מודעים למרכיבי אישיותו הבעייתיים של המשיב, ומתקשים להכיר באפשרות כי המשיב התנהל בצורה בעייתית בתקופה שקדמה למעצרו. נוכח ההתרשמות, כי קיים סיכון גבוה להתנהגות פוגעת, ומאחר שקיימת בעייתיות בחלופת המעצר המוצעת, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרורו של המשיב בערובה, בציינו כי אין ב"מעצר בית", אף לא בשילוב של איזוק אלקטרוני, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. 6. באת-כוח המבקשת גורסת, כי אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו, זאת לנוכח רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו, והערכת שירות המבחן לפיה לא ניתן להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב, אף לא בדרך של "מעצר בית". באשר לערֵבים המוצעים, הוסיפה ב"כ המבקשת וציינה, כי אשתו של המשיב אינה יכולה לשמש כמפקחת, זאת לאור העובדה שסייעה בידי המשיב להימלט מחלון הדירה, עת הגיעו השוטרים לעצרו; וכי לאח, המוצע כמפקח נוסף, עבר פלילי, והוא נידון לפני כשלוש שנים למאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, בגין החזקת סם מסוכן. 7. בא-כוח המשיב טוען, כי יש בחלופת המעצר המוצעת על-ידו, של "מעצר בית", בפיקוח רעייתו, ובהיעדרה - בפיקוח שלושת הערֵבים המוצעים, כדי להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב. הוא השמיע ביקורת כלפי שירות המבחן, אשר לדבריו נטל לעצמו סמכות שיפוטית בכך שחיווה-דעתו, כי אין ב"מעצר הבית" המוצע כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בהקשר זה טען ב"כ המשיב, כי שירות המבחן אמור אך לספק לבית-המשפט נתונים אודות המשיב, אך לא להסיג את גבולו של בית-המשפט במתן חוות-דעת, אם יש בחלופת המעצר כדי להפיג את המסוכנות. הסנגור הוסיף וטען, לגופו של עניין, כי הסיכון שנשקף מהמשיב בעבר, היה על-רקע עבירות קודמות, שאינן דומות לעבירות הנדונות. לדבריו, חלופת המעצר המוצעת תשיג את מטרת המעצר, שכן אם יפר המשיב את תנאי "מעצר הבית", ידוּוח הדבר למשטרה, הן על-ידי הערֵבים והן על-ידי הגורמים המפקחים על האיזוק האלקטרוני; וקשה להלום, כי עד שתניח המשטרה את ידיה עליו - במקרה של הפרת תנאי השחרור בערובה - ישוב לנהוג ללא רישיון ויסכן את העוברים ושבים.  8. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא קיימת בעניינו של המשיב חלופת מעצר הולמת שתבטיח את מטרת המעצר. כפי שכבר צוין בהחלטה מיום 20.3.11, חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם, כי יקפיד לקיים את תנאי השחרור בערובה, לא ישוב לסכן את ביטחון הציבור ולא יימלט מהדין. המשיב אינו ראוי לאמון שכזה. לנוכח מהות המעשים המיוחסים למשיב, ועל-רקע עברו הפלילי המכביד הנובע מדפוסי התנהגות עברייניים מושרשים, חוזרים ונשנים, סבורני כי רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיב לחזרתו להתנהגות חסרת רסן המסכנת את ביטחון הציבור הִנה גבוהה; כך גם החשש לשיבוש החקירה וההימלטות מהדין. הביקורת שהשמיע ב"כ המשיב כלפי קצין המבחן, לא הייתה במקומה. בתסקיר מפורט ומנומק, העריך קצין המבחן את מכלול הנתונים הרלבנטיים הנדרשים, לצורך בחינת האפשרות לנקיטת חלופת מעצר. בתסקיר מעצר, קצין המבחן אינו מוגבל אך לסקירת הנתונים הרלבנטיים, והוא רשאי, ואף חייב, להביע הערכתו המקצועית בשאלה, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר, קרי להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב, בדרך של חלופת מעצר. כך נהג כאמור קצין המבחן במקרה זה. לאור נסיבות ביצוע העבירות דנן, ועל-רקע דפוסי ההתנהגות החוזרים ונשנים של המשיב, אף אני סבור, כהערכתו של קצין המבחן, כי אין בחלופת המעצר המוצעת של "מעצר בית", כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב להתנהגות חסרת רסן המסכנת את ביטחון הציבור. חלופת המעצר המוצעת לפיה יהיה המשיב נתון בפיקוח מתמיד של אשתו (תוך מתן אפשרות להחלפת המפקחים בעת שזו תצא מן הבית) - אף נפסלת על הסף, ולוּ מן הטעם שרעייתו סייעה בידו להימלט מדירתם דרך החלון, בעת ששוטרים הגיעו למקום. ממכלול הטעמים האמורים, אין לפניי חלופה הולמת למעצר שתבטיח את תכלית המעצר; והמשיב ייעצר, אפוא, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 7923-03-11.מעצרמשפט תעבורהשחרור ממעצרנהיגה ללא רישיון