תביעה בגין חוב פרסום בדפי זהב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין תשלום על פרסום בדפי זהב: 1. לפני תביעה כספית שעניינה אי תשלום בעבור הזמנת פרסום עסק במדריכי הטלפון להלן:- "הפרסום" או "ההזמנה") שנעשה על פי הנטען על ידי הנתבע מהתובעת, העוסקת במתן שירותי פרסום במדריכי טלפון מסווגים. על פי הנטען הפרסום נעשה, אולם תמורת הפרסום לא שולמה לתובעת. 2. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר כנגד חברת א. בנו מוצרי בנייה בע"מ (להלן:- "החברה") ולאחר שהתקבלה בקשתה של האחרונה להתגונן והתובענה הועברה להליך של סדר דין מהיר, הוברר כי החברה שנגדה הוגשה התביעה הנה חדלת פירעון. לבקשת התובעת, התיר בית המשפט תיקון התביעה באופן שבו שונה שם החברה לשם הנתבע אשר חתם על הזמנת הפרסום. 3. לטענת התובעת, ביום 18/08/05, לאחר מספר פגישות בין נציג התובעת לנתבע בהן סוכם על אופן הפרסום ועלותו, חתם הנתבע על הזמנת פרסום במדריכי הטלפון בשפה העברית והרוסית לשנת 2005-2006 באזור אשקלון תחת הסיווגים "חומרי בניין" ו- "עץ אספקה ומסחר", ההזמנה בוצעה כך שהתובעת הכלילה ההזמנה בפרסומיה כמבוקש וביום חתימת ההזמנה מסר נציג התובעת לנתבע חשבונית מס והנתבע אמר לנציג, כי המחאות לתשלום ההזמנה יימסרו לתובעת כחודשיים לאחר מכן, אלא שבפעם הבאה בה פנה נציג התובעת לנתבע לאחר שחלף תאריך הסגירה של ההזמנה, קרי לאחר יום 18/09/05 שהוא היום המצוין על גבי ההזמנה אשר עד אליו ניתן להודיע על ביטול הזמנה, התבשר נציג התובעת לראשונה כי לכאורה ההזמנה איננה מחייבת את החברה ואין בדעתה לשלם תמורתה מאחר ועל פי פרוטוקול פנימי של החברה, יש צורך בחתימות של שני מורשי חתימה בחברה ומשלא נעשה כן ההזמנה איננה מחייבת. לטענת התובעת, הנתבע איננו יכול להיאחז בטענה כי יש הכרח לחתימת שני השותפים על ההזמנה, שכן ביום 02/09/04, חתם הנתבע על הזמנה אחרת לפרסום וזאת לבדו ללא כל חתימה נוספת וכי התמורה בעד הזמנה זו שולמה במלואה ולא הועלתה כל טענה בעניינה. מכאן שנציג התובעת לא היה אמור לדעת על נוהל שתי חתימות משהחברה עצמה לא קיימה אותו, כך שלמעשה יצר הנתבע בפני התובעת מצג שווא לפיו די בחתימתו בלבד בעוד שבפועל חרג הנתבע ביודעין מהרשאתו ויצר בכך עילה אישית כלפיו. 4. לטענת הנתבע, פנה אליו נציג התובעת בהצעה לפרסום, הנתבע שהיה שכיר בחברה ובעל זכות חתימה משותפת עם שותפים נוספים, שמע ההצעה והסכים לתנאיה ואף חתם על טופס ההזמנה, תוך שהדגיש בפני נציג התובעת כי בישיבת דירקטוריון החברה מיום 30/12/07 נקבע כי תנאי לחיובה של החברה הינו חתימת שני מורשי חתימה ולפיכך הפנה אותו לשותף הנוסף בחברה מר יוסף מכלוף (להלן:- "השותף") וביקש מהשותף לחתום אף הוא על טופס ההזמנה על מנת שזו תעמוד בתנאי החלטת הדירקטוריון. על פי הנטען, סירב השותף לחתום על ההזמנה וציין בפני נציג התובעת כי איננו מעוניין לבצע הפרסום. משכך טען הנתבע כי משלא נחתמה ההזמנה על ידי שני השותפים, הרי שהעסקה לא הבשילה לכדי הסכם מחייב ולפיכך אין הנתבע חייב בתשלום הפרסום שנעשה לשיטתו על ידי התובעת בחוסר תום לב. דיון והכרעה: 5. השאלה העיקרית שיש לבחון היא האם יש בחתימת הנתבע לבדו על הזמנת הפרסום כדי לחייב החברה? ובאם התשובה שלילית, יש לבחון האם נכון יהיה לחייב הנתבע באופן אישי כשלוח של החברה, או כאורגן שלה או מכוח דיני הרמת מסך. 6. לטענת הנתבע, בישיבת דירקטוריון החברה מיום 30/12/07 נקבע כי תנאי לחיובה של החברה הינו חתימת שני מורשי חתימה ולפיכך ציין זאת בפני נציג התובעת והפנה אותו לשותף על מנת שיבקש ממנו לחתום אף הוא על טופס ההזמנה על מנת שזו תעמוד בתנאי החלטת הדירקטוריון, אולם סירב השותף לחתום על ההזמנה ומשכך הרי שהעסקה לא הבשילה לכדי הסכם מחייב . 7. לטענת התובעת, לא היה אמור לדעת נציגה על נוהל שתי חתימות משהחברה עצמה לא קיימה אותו שכן בהסכם הזמנה משנה קודמת אושר ההסכם בחתימה אחת בלבד של הנתבע, כך שלמעשה יצר הנתבע בפני התובעת מצג שווא לפיו די בחתימתו בלבד בעוד שבפועל חרג הנתבע ביודעין מהרשאתו ויצר בכך עילה אישית כלפיו. 8. לאחר עיון בחומר הראיות, התרשמותי היא כי היה די בחתימת הנתבע לבדו על ההזמנה כדי לחייב החברה בתשלום. לא התרשמתי כי אותה חובה לקיומן של שתי חתימות הופעלה הלכה למעשה בהתנהלות החברה, לפחות לא בהתנהלותה בהתקשרות דוגמת זו שעם התובעת. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי אותו נוהל שתי חתימות הוצג בפני נציג התובעת באופן שהיה ברור לו כי לא די בחתימת הנתבע כדי לאשר הזמנה בפרט כאשר בהזמנה שבוצעה על ידי החברה מהתובעת שנה קודם לכן, חתם הנתבע לבדו והתמורה שולמה לתובעת ולא היו בעניינה של ההזמנה הקודמת כל טענות חרף אי קיום נוהל שתי חתימות. 9. בעדותו בבית משפט לא הכחיש הנתבע כי רצה בפרסום וכי אישר בחתימתו את ההזמנה, כך בעדותו: "אין הכחשה שהסכמתי לפרסום, וגם לסכום הפרסום. אני מאשר את החתימה שלי על ההזמנה ..." (עמ' 6 לפרוטו') אלא שלשיטתו של הנתבע היה צורך בחתימה של השותף וכי הדבר צוין על ידו לנציג התובעת, כך בעדותו בעניין זה נשאל והשיב: "ש: כשהחברה חותמת תמיד יש 2 חתימות. ת: כן, בטח וודאי... בפרוטוקול החברה אני לא רשאי לחתום. אבל הם מאשרים לי לחתום אחרי שהם רואים את החתימה שלי ובודקים את העניין הם חותמים אחרי... ש: אני מציג בפניך פרוטוקול של החברה שלפיו אתה מורשה חתימה. ת: זה טעות מה שיש לך במסמך, אני לא הייתי בעל מניות בחברה, אבל עבדנו ביחסי אמון. הם חתמו אחרי... ש: מה זה יחסי אמון. ת: ... גם במקרה הנדון לאחר שאני ראיתי את המחיר שהוא עשה והתנאים ואישרתי אותם והוא ידע שזה בכפוף לאישור... ש: היה לכם בעבר שהיתה חתימה אחת ופתאום אמרת רגע החוזה לא תקף. ת: לא זכור לי, אבל היו מקרים שאישרתי ואמרו לי לא...זה נראה לי לגיטימי. החתימה שלי מאשרת שאני עברתי על החומר..." (עמ' 6-7 לפרוטו'). 10. בקשר לטענתו כי היה הכרח של חתימת שני שותפים כדי לאשר הזמנה, נשאל הנתבע האם התייעץ עם השותפים לפני שחתם, כך בעדותו נשאל והשיב: "ש: אתה לפני החתימה התייעצת עם מורשי החתימה. ת: לא, לא התייעצתי, בהתחלה לא התייעצתי. כשהם ראו אותי יושב איתו רק אחרי זה התייעצתי... ש: למה לא התייעצת. ת: לא צריך להתייעץ כשיש לך מישהו שממונה על מכירות, אתה נותן לו קודם לרוץ עם התנאים לבדוק האם זה כדאי, ואז הוא בא לבוס וממליץ. אני הכנתי את הרקע ואת התשתית. חתמתי שאני מאשר את התשתית, אבל הוא ידע מראש שהוא צריך חתימה של השותפים..." (עמ' 7 לפרוטו'). 11. לכך יש להוסיף את ההזמנה הקודמת משנת 2004 (נספח א' לכתב התביעה) שהוצאה לאחר שהוחלט בחברה על נוהל שתי חתימות, על גביה חתם הנתבע לבדו בצירוף חותמת החברה באופן בו חתם גם על ההזמנה נשוא התביעה והחברה כיבדה ההזמנה לפיכך סביר כי התובעת תסיק שבחתימת הנתבע די כדי לאשר הזמנת הפרסום נשוא התביעה. 12. הנתבע נשאל והשיב בעניין זה כאשר טענת התובעת, כאמור, כי בהזמנה קודמת קיבלה החברה את שירותי פרסום התובעת והחברה שילמה התמורה ולא הלינה חרף העובדה כי על ההזמנה הייתה חתימתו של הנתבע בלבד כפי שנעשה גם בהזמנה נשוא התביעה. כך בעדותו: "ש: בשנת 04 אני רואה רק את החתימה שלך. ת: אני לא יודע אם זה של שנה שעברה. יכול להיות שזו חתימה וכיסו את השקים... המסמך שאני חתום עליו זה לא חוזה, זה הסכם הזמנה. קבלת השקים זה מה שתופס בפועל... בפעם הראשונה אישרו את זה ובפעם השנייה לא." עמ' 8 לפרוטו'). גם השותף, מר מכלוף יוסף נשאל בעניין אישור הזמנה משנת 2004 החתומה על ידי הנתבע בלבד והשיב כך: "ש: יש חוזה שנחתם ב-04 בינכם ובין התובעת יש חתימה רק של הנתבע. ת: בסדר אז אושר לו ממני ומהיו"ר אז לא הייתה בעייה..." בהמשך ציין בעדותו: "...לגבי החתימה על שנה קודם אתה נתפס על שטויות" (עמ' 11 לפרוטו') 13. מהדברים הנ"ל נראה כי לא ניתן על ידי עדי הנתבע, הסבר המניח את הדעת, לעובדה כי בשנת 2004 אושרה הזמנת פרסום של החברה מהתובעת בחתימתו של הנתבע בלבד ואף שולמה, חרף הטענה כי אישור הזמנה נעשה רק בשתי חתימות. 14. בעניין זה יצוין כי טענת הנתבע בעדותו כי לא ההזמנה קובעת אלא עצם קבלת השקים, דבר שלא נעשה בהזמנה נשוא התביעה, מהווה הרחבת חזית אסורה וככזו דינה להידחות, מכל מקום יאמר כי החלטת הדירקטוריון קובעת נוהל שתי חתימות על הזמנה וזאת ללא קשר לתמורה, באי מתן התשלום במועד על ידי מזמין הפרסום אין כדי לפגוע בעצם כריתת ההסכם. 15. התרשמותי היא, אם כן, מתוך הדברים שעלו, כי מדובר היה בחברה, אשר לא עמדה על נוהל שתי החתימות מקום בו אושרה ההחלטה בפועל, אך לא נעשו שתי החתימות. מה שבסופו של דבר קבע זוהי ההחלטה שהתקבלה ולא האופן בו בוצעה ההתקשרות. 16. לאור קביעתי כי התנהלותה של החברה כחברה לא הייתה על פי הנוהל ובעצם חתימתו של הנתבע לבדו על אישור הזמנה מהווה סיבה לחיוב החברה עצמה, הרי שאינני מקבלת הטענה כי הנתבע חרג מהרשאתו אלא התרשמותי כי החברה כחברה פעלה שלא על פי הנהלים וכך היה הנוהג בחברה, בנסיבות אלו על פניו יש מקום להורות על דחיית התביעה נגד הנתבע, שכן יש לקבוע, כי אם אמנם היתה התקשרות בין התובעת ובין הנתבע, הרי שהתקשרות זו מחייבת את החברה והנתבע פעל במסגרת עבודתו בחברה. 17. אולם, מצאתי מקום שלא להסתפק בזאת, הנני סבורה, כי הנתבע הצליח להצביע גם מעבר לאמור על ספק באשר לשאלת עצם ההתקשרות עם התובעת. העיד מטעם התובע מר כחלון, כי הודיע לנציג התובעת, בעת שעבר בסמוך לנתבע ומר לב שישבו יחדיו שאינו מעוניין בפרסום האמור. מתוך עדותו של מר אייל לב, נציג המכירות של התובעת עולה, כי יש בסיס לטענתו של מר כחלון. העיד מר לב: ש: האם לא נפגשת עם יוסי והוא אמר שהוא לא מאשר כי העסק עומד להסגר. והוא אמר לך שצריך 2 חתימות. ת: יכול להיות ששמעתי מי צריך פרסום או משהו כזה. אני לא יודע מי זה לא הצגת לי אותו, מבחינתי אתה קובע אולי הוא המחסנאי. הוא מבחינתי הכתובת כי הוא נתן לי בשנה שעברה את השיקים." ( עמ' 3-4 לפרוטוקול). 18. ייתכן ומר לב בחר לעצום עיניו, אך גם לשיטתו אמר לו מר כחלון כי אינו מעוניין בפרסום. ייתכן ומר כחלון הוא המחסנאי, אך סביר בעיני, כי בר הסמכא בחברה לא יתייעץ באשר לפרסום עם המחסנאי, אלא עם האדם הרלוונטי לעניין. אם מר לב הסיק מתוך העובדה שבשנה שעברה הנתבע הוא זה שסגר איתו את העיסקה, כי הוא המחליט ולכן יש להתעלם מדבריו של מר כחלון, אין להטיל האשם בעניין זה לפתחו של הנתבע. 19. עוד אוסיף בעניין זה אציין, כי הגם שטענתו של הנתבע לפיה ההתקשרות הותנתה בתשלום מהווה הרחבת חזית, הרי שעצם העובדה שלא נגבה תשלום בו במקום, או אף בסמוך לאחר מכן, יש בה כדי לתמוך בטענה לפיה העסקה לא הושלמה. יצויין, כי אם נתסכל על תאריך התשלום המופיע על גבי טופס ההזמנה, הרי שהוא מוקדם לתאריך סגירת הפרסום ולמרות זאת לא דאגה התובעת לגבות את התשלום לפני המועד האמור, ייתכן ואכן כיוון שהחברה הודיעה כבר אז כי אינה מעוניינת בפרסום. עוד אעיר בהקשר זה, כי הנוהג לגבי אופן הגביה מלקוחות וותיקים שנטען בסיכומי התובעת אינו כל ראיה ולא ניתן לטעון לנוהג כאמור בסיכומים. 20. לאור כל האמור, הנני סבורה, כי התובעת אף לא עמדה בנטל להוכיח ההתקשרות עם החברה עצמה. 21. עוד מצאתי מקום להוסיף, למעלה מן הצורך, כי לא הוכח בשום מקום, כי הנתבע הוא אורגן של החברה ולכן יש מקום להטיל עליו חיוב כלשהו מכוח דיני הרמת מסך. דומתני, כי גם התובעת זנחה טענה זו. הן הנתבע והן מר כחלון ציינו שהנתבע אינו בעל מניות בחברה, לא ברור מהו מעמדו, פרט לעובדה שאושר בפרוטוקול ישיבת בעלי המניות, כי הוא מורשה חתימה של החברה. האופן שבו נעשו הדברים והטעמים לכך הוסברו על ידי הנתבע. 22. לאור כל האמור, מצאתי מקום להורות על דחיית התביעה. בנסיבות העניין, מצאתי מקום שלא להורות על חיוב בהוצאות. פרסוםחוב