קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה כספית מכוח המחאת זכות: 1. תביעה לתשלום 11,500 ₪ יתרת חוב לעבודות בניה שביצע התובע עבור הנתבעת מס' 1. התביעה נגד נתבעת מס' 2 הוגשה מכוח המחאת זכות שנעשתה ע"י הנתבעת מס' 1. 2. גרסת התובע היא בתמצית: א. התובע עוסק בעבודות בניית גדרות אבן, ביצע עבודה עבור הנתבעת מס' 1 ובתמורה קיבל המחאת זכות בסך 8,661 ₪ מיום 25.3.97 בגין כספים המוחזקים אצל הנתבעת 2. (המחאת הזכות צורפה כמוצג). ב. פנייתו לנתבעת מס' 2 לממש המחאת הזכות נדחתה. נטען שאין יתרת זכות לטובת הנתבעת מס' 1 לכיסוי המחאת הזכות. ג. בשלב מסוים היתה הנתבעת 2 מוכנה לשלם אולם התנתה הדבר בקבלת כתב ויתור מטעם הנתבעת 1 על כל טענות ותביעות - וזו סרבה לעשות כן. ד. הנתבעת מס' 2 טענה כי התובע חייב תשלומי ארנונה למועצה המקומית הנתבעת 2 בסך 33,565 ₪ ולכן אין לבצע התשלום - התובע הכחיש החוב הנ"ל, ואף טען שהמועצה חייבת לו 5,000 ₪. ה. כאן המקום להעיר כי בתצהיר שהגישה הנתבעת 2 בבקשה למתן רשות להתגונן נטען שסכום המחאת הזכות הופחת מסכום חובו של התובע למועצה, וזאת בהתחשבנות ביניהם. 3. הנתבעת מס' 1 טענה: א. התובע היה זכאי עבור כל העבודה לסך 12,661 ₪. התובע קיבל 4,000 ₪ ונותר חוב 8,661 ₪ בגינו נעשתה המחאת הזכות מיום 25.3.97. ב. מנהל הנתבעת 1 טוען שסמוך למסירת ההמחאה סיפר לו התובע שהמועצה רוצה לקזז את הסכום מחובותיו למועצה. עוד נטען שאין ממש בטענת המועצה כי אינה חבה כספים לנתבעת 1. במסגרת החשבון עם המועצה, ניכתה הנתבעת 1 והפחיתה את הסכום של 12,661 ₪ הנ"ל. הוצג תצהיר שניתן בהליך תביעה שבין נתבעת 1 לבין המועצה. 4. מתצהירו של מזכיר המועצה המקומית התברר כי קיימת תביעה נוספת בבית משפט זה, בת.א 13843/97 המתבררת בפני כב' השופט וגנר, וזו הועברה לבוררות. הבורר שמונה שמע ראיות אך טרם פסק. ההמחאות אשר הוזכרו בתביעה הנוספת אינן כוללות את ההמחאה נשוא תיק זה. ההמחאה בסך 8,661 ₪ לא נזכרה ולא הופחתה. עוד טענה המועצה: א. האפשרות למימוש המחאת הזכות היתה מותנית בויתור הנתבעת מס' 1 על תביעת הסכום מן המועצה. במסגרת זו למעשה לא נכנסה המחאת הזכות לתוקף והמועצה לא קיבלה אותה. ב. ראוי להמתין לפסיקת הבורר וכל עוד לא פסק לא ניתן לכבד את המחאת הזכות. ג. ההמחאה לפיה חוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969, אינה פוגעת בטענות הצדדים, ואין בה כדי לשנות את הזכות עצמה. למועצה טענות קשות כלפי הממחה (הנתבעת 1) ובעיקר שאינה חייבת לו כספים ובמיוחד עת שנודע לה על ההמחאה. 5. אין בפני ראיות שניתן לסמוך עליהן כי סכום המחאת הזכות שבנדון הופחת בפועל מסכום תביעת הנתבעת מס' 1 המתנהלת כיום בבוררות. אפשרות כזו קיימת אולם לא הוכחה כדבעי. למערכת היחסים בין הנתבעות בינן לבין עצמן ולשאלה אם יש בידי המועצה כספים שמגיעים לנתבעת מס' 1, יש נפקות בתביעה הנוכחית כפי שיובהר להלן. 6. אשר לעניין הקיזוז כנגד חובות ארנונה או אחרים של התובע למועצה, בטענה זו אין המועצה יכולה להישמע. אין למועצה כל זכות מהותית לקיזוז. הקיזוז מקורו בדין המהותי, על "מקזז" להתבסס על דין מהותי המתיר את הקיזוז. אין למועצה זכות קיזוז בגין חובות ארנונה שהתובע חייב לה - גם אם קיים חוב - המדובר בעניין אחר, במקור משפטי אחר, ואין לה עילה לקיזוז. שאלה אחרת היא האם יכולה היתה המועצה לעקל - גם בעיקול עצמי - את הכספים והזכויות שיש לתובע בידיו, בגין חוב ארנונה היא שאלה אחרת. הדבר לא נעשה והעניין הוא תיאורטי - על אף העובדה שהדין מכיר כיום גם ב"עיקול עצמי" כאמור. 7. באתי למסקנה שהן הנתבעת מס' 1 חייבת בתשלום, והן הנתבעת מס' 2 אם כי חבות הנתבעת מס' 2 מותנה בכך שהבורר יפסוק סכום כלשהו לטובת הנתבעת מס' 1. בשלב זה הנושא הכספי ביניהם נתון למחלוקת ולהכרעת הבורר. אם יפסוק הבורר לטובת הנתבעת מס' 1 תעמוד אז לרשות הנתבעת מס' 1 יתרת כספים, ועל כן תתפוס המחאת הזכות כספים אלה עד לגובה ההמחאה. ברור אפוא, שבהעדר יתרה כאמור לא תידרש המועצה לשלם לתובע דבר, והרי אין להעלות על הדעת שהתובע יזכה ביותר ממה שהממחה היה זכאי לו. המחאת הזכות לפי חוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969 אינה מותנת בהסכמת הנמחה, ההמחאה יכולה להיות לזכות מותנת או עתידה לבוא. המחאת הזכות תקפה לפי כל דין ואין בכך ולא כלום שזכות הנתבעת מס' 1 מותנת בכך שהבורר יקבע שנותרה בידי המועצה "זכות כספית". מבחינה זו אין כל פגם בזכות, והתובע יכול להיפרע ממנו. השימוש בהמחאת הזכות חייב להיעשות בתום לב, וכללי תום הלב החלים על דיני החוזים, מעין חוזים וכל פעולות משפטיות אחרות חלים גם כאן. בנסיבות אלה, ובהעדר הגנה ראויה לעצם החוב, תהיה הנתבעת מס' 1 חייבת בתשלום. המחאת הזכות אינה משחררת אותה מחובתה העצמית. ביחס לנתבעת מס' 2 מותנה הדבר בקביעת הבורר שקיים חוב. 8. החיובים יהיו יחד ולחוד, לשני הנתבעים. אולם חיוב הנתבעת מס' 2 מותנה בכך שעל פי פסק הבורר לכשיהיה חלוט, תמצא יתרת זכות לטובת הנתבעת מס' 1 - שהיא גבוהה מסכום המחאת הזכות, או אם תהא קטנה ממנה תתפוס המחאת הזכות עד לגובה יתרת הזכות שתיקבע. ברור שאין התובע זוכה פעמיים. לפיכך ולאמור לעיל, אני מחייב הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע 11,500 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל, וכן אגרת המשפט, וכן שכ"ט עו"ד 2,000 ₪ + מע"מ. חיוב הנתבעת מס' 2 מותנה בפסיקת הבורר כאמור לעיל. היה ויפסוק שלא קיים חוב של המועצה לנתבעת מס' 1 תופטר הנתבעת מס' 2 מחיוביה לפי פסק דין זה. המחאת חיובים