בדרכו של הרכב היה מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה", אם כי נטען כי תמרור זה היה מוסתר ומסובב 180 מעלות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תמרור תן זכות קדימה מוסתר: זוהי תביעה לקבלת פיצויים כספיים בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה ממעורבות רכבו בתאונת דרכים, בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב, כדקלמן.   א. רקע עובדתי: רכב התובע (להלן: "רכב א' "), נסע בכביש ראשי ישר.   רכב הנתבע (להלן: רכב ב' "), ביקש לחצות את דרכו של רכב א' מדרך שבצד שמאל. כתוצאה מכך, נגרמה תאונה בין רכב א' לבין רכב ב'.   יצויין, כי אין מחלוקת שבדרכו של רכב ב', היה מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה", אם כי נטען בידי הנתבע מס' 1 כי תמרור זה היה מוסתר ומסובב 180 מעלות. יחד עם זאת, הודה הנתבע מס' 1, כי דרכו של התובע הייתה הדרך הראשית, וכי עליו הייתה מוטלת החובה להיזהר (ראה: שורות 16-18 ושורה 21 בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 29.12.02, להלן: ה"פרוטוקול").   כתוצאה מתאונה זו, משאית שנסעה גם היא בדרך הראשית (להלן: "רכב ג' "), מאחורי רכבו של התובע (רכב א'), פגעה ברכבים א' ו- ב' שעשו תאונה בניהם, וגררה אותם אל עבר רכב ד', שעמד במקומו, בדרך שמצד ימין לדרך הראשית בה נהגו התובע והמשאית. כל ארבעת הרכבים ניזוקו.   ב. כללי:   1. רכבו של התובע, רכב א', הוכרז בעקבות התאונה "אובדן גמור".   התובע פוצה כבר בעבר בידי המבטחת של הנתבע מס' 1, היא הנתבעת מס' 2, בסך של 6,804 ש"ח, אשר מהווה בערך - כמחצית משווי רכבו שיצא מכלל שימוש. לאור זאת, התובע מבקש לתבוע כעת את יתרת הכסף המגיע לו לטענתו, בגין שוויו המלא של הרכב ביום התאונה, זאת מאחר ולגירסתו, מלוא האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע מס' 1.   בנוסף, ביקש התובע לתבוע פיצויים גם בגין שכר טרחתו של השמאי, וכן, בגין סכום ששילם לבעל רכב ד', בסך 750 ש"ח, במסגרת הסכם פשרה, עליו יפורט בסעיף 2 שלהלן.   2. בעלי הרכבים ג' ו- ד', הגישו בעבר כל אחד בנפרד,תביעה קטנה בבהמ"ש לתביעות קטנות באשדוד (ת.ק. 1638/00 ות.ק. 1718/00, בהתאמה) כנגד התובע וכנגד הנתבע שבתיק זה.   שתי התביעות הקטנות אוחדו ונידונו בהליך של גישור, בו הגיעו כל ארבעת הצדדים להסכם פשרה בת.ק. 1718/00, לפיו, בעל רכב ד' יקבל פיצויים: מבעל רכב ב' בסך של 3,500 ש"ח, ומבעלי הרכבים א' ו- ג' בסך של 750 ש"ח, כל אחד.   ג. טענות הצדדים:   1. לטענת התובע, על הנתבעים מס' 1 ו- 2 לשאת בכלל הנזקים שנגרמו לו כפי שפורטו בסעיף ב'1 שלעיל, מאחר והתאונה בניהם נגרמה באשמתו של הנתבע מס' 1.   2.                   לטענת הנתבעים 1 ו- 2, לאור הסדר הפשרה שלעיל הסכימו הצדדים לחלוקת אחריות בניהם, כדלקמן: בעל רכב ב' (הוא הנתבע מס' 1) יישא באחריות ביחס של 70%, ובעלי הרכבים א' ו- ג' יישאו באחריות של 15%, כל אחד.   לאור זאת, טענו הנתבעים 1 ו- 2, כי: א. עליהם לפצות את התובע שפוצה כבר על-ידם בכמחצית מנזקיו, בעוד כ- 20% בלבד מנזקיו, היינו, בסך של 2,182 ש"ח. ב. בשל אחריותו של התובע ב- 15%, אין מקום לחייבם בסכום הנתבע על-ידו בסך 750 ש"ח, אשר שולם לבעל רכב ד' במסגרת הסדר זה.   בנוסף, הכחישו הנתבעים 1 ו- 2 את הסכום הנתבע בידי התובע בגין שכר טרחתו של השמאי.   ד. לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי כלהלן:   לכבר למן ההתחלה ,ייאמר, כי התובע לא יוכל לתבוע את הסכום ששילם לצד ד' במסגרת הסכם הפשרה שנעשה בין כל הנהגים המעורבים, היות ובמסגרת הסכם זה, לא צויין על-ידו, כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע ולברר את האחריות בגין חלק זה של הנזקים, אל מול הנתבעים בתיק זה.   בנוסף, יצויין, כי חלוקת האחריות בפשרה איננה מחייבת, היות ובאותו הסדר לא פורשה חלוקת האחריות.   יחד עם זאת, מבחינת הנסיבות העולות ממקרה זה, נראה מגובהם של הנזקים שנגרמו לרכב התובע ומסוגם, כי התובע נהג באופן מהר יחסית לתוואי הדרך. כמו כן, ניכרת העובדה, כי רכבו של התובע ניזוק לא רק מרכבו של הנתבע מס' 1, אלא, גם מרכב נוסף שנסע אחריו. לאור כל זאת, הסכמתי לקבל את טענת הנתבעים לחלוקת האחריות באופן הגלובלי כפי שנטען על-ידם, ולהורות כי זו אכן תהא בין הצדדים בתביעה שלפניי ביחסים הבאים: התובע יישא ב- 15% מן האחריות לנזקי התאונה, והנתבעים ב- 70%.   לאור זאת, ולאור העובדה כי לפי חלוקת אחריות זו, טענו הנתבעים כי עליהם לשלם לתובע סכום נוסף בגובה של 2,182 ₪, סכום אשר לא הוכחש בידי התובע, החלטתי לקבל את התביעה בהתאם לכך, ולהורות לנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובע סכום זה, ביחד ולחוד, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום המלא בפועל.   בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.   משפט תעבורהזכות קדימהתמרורים