תפיסת עיזים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תפיסת עיזים - נזקי עיזים: .1 בקשה זו עניינה הרשעה לפי חוק להגנת הצומח (נזקי עזים), תש"י- 1950, והיא סבה על נושא אחד בלבד, והוא דרך הפעלת הסמכות לתפוס עזים וקבלת תמורתן. .2 סעיף 7לחוק הנ"ל קובע, כי אם ראה המפקח, שהוא אדם ששר החקלאות מינהו לכך, כי: - (א) מספר העזים בקרקע מסוימת עלה על השיעור המותר ברעייה או בהחזקה, או - (ב) עז רועה בניגוד להוראות חוק זה, רשאי הוא לתפוס עזים עד המספר העולה על השיעור המותר או את העז הרועה בניגוד להוראות החוק הנ"ל, הכול לפי העניין. נתפסה עז, רשאי המפקח למכור אותה במחיר שייקבע על-ידי מי שנתמנה לכך על ידי שר החקלאות במינוי שנתפרסם ברשומות. סעיף 8(ב) לחוק הנ"ל מוסיף וקובע, כי אם עזיו של פלוני נתפסו לפי סעיף 7לחוק והוא נתחייב בדין על עבירה לפי סעיף 8(א) לחוק, כפי שאכן אירע במקרה שלפנינו, יצווה בית המשפט, שמחיר העזים, כולו או מקצתו, יוחזר לבעל העזים או יוחרם . במקרה שהעזים לא נמכרו לפי סעיף 7, ייקבע מחירן על-ידי בית המשפט . מן האמור לעיל נובע איפוא, כי עיקרי תהליך הטיפול בעזים שנתפסו במקרה של עבירה כנ"ל הם אלו: (א) תפיסה על-ידי המפקח; (ב) הליך משפטי; (ג) החלטה לפי סעיף 8(ב) בעניין גודל התמורה בין לפני המכירה או אחריה; (ד) קביעת מחיר על ידי הממונה; (ה) מכירה על-ידי המפקח. יודגש, כי תפיסת העזים אינה חובה של רשויות השלטון אלא רשות בלבד. פרטי הנוהל הושלמו בתקנות להגנת הצומח (נזקי עזים - מכירה), תשל"ח - .1977אלו השלבים העיקריים כפי שתוארו בתקנות, וברור בעליל שאינם מובאים בהכרח לפי סדר אירועם, כי שלב (ו) יכול להקדים למשל את השלבים (ג),(ד) או (ה: (א) הודעת המפקח לממונה על תפיסת העזים; (ב) קביעת המחיר על-ידי הממונה; (ג) מכירה תוך 7ימים "בדרך שהממונה ימצא לנכון". (ד) קביעת ההוצאות בקשר להחזקת העז, להזנתה ולטיפול בה, החלות על הבעלים; (ה) הפקדת התמורה או יתרתה בקופת המדינה; (ו) החלטת בית המשפט אם להחרים את התמורה או להחזירה לבעלים, כולה או מקצתה, בניכוי ההוצאות שהוצאו על החזקת העזים. .3 במקרה שלפנינו, הורה בית-משפט השלום להחזיר לבעלים את התמורה מן המכירה בניכוי ההוצאות על הובלת העזים בתוספת הצמדה מיום התפיסה ועד לתשלום יתרת המחיר של המכירה. בית המשפט המחוזי, שדן בערעור על החלטתו של בית-משפט השלום, סבר משום מה, שההוראה בדבר החזרת התשלום מקורה בתקנה 5לתקנות הנ"ל, ולא היא כי, כאמור לעיל, יסודה בהוראותיו של סעיף 8(ב), הקובע לאמור: "עבירות וענשים .8(א)... (ב) אדם שנתפסו עזיו על פי סעיף 7, ונתחייב בדין על עבירה על פי סעיף קטן (א), יצווה בית המשפט שמחיר העזים האמורות, כולו או מקצתו, יוחזר לבעל העזים או יוחרם; במקרה שהעזים לא נמכרו לפי סעיף 7, ייקבע מחירם על ידי בית המשפט" (ההדגשות שלי - מ' ש'). תקנה 5, שאליה הפנה בית המשפט המחוזי, רק משלימה את ההסדרים הנוהליים ולא היא שיוצרת את הסמכות המהותית למכור את הרכוש. מאידך גיסא, נכונה הנחתו של בית המשפט, כי הזכות להחזר התמורה אינה החלטית אלא מותנית בהחלטתו של בית המשפט , וזו ניתנת במקרה של חיוב בדין, לפי האמור בסעיף 8(ב) המצוטט לעיל. אולם במקרה של כוונה שלא להחזיר חייבת להינתן החלטה מפורשת בדבר החרמה; בלעדי החלטה מפורשת כאמור זכאי הבעלים לדרוש את התשלום עבור ערך רכושו. .4בית המשפט סבר, כי הוצאות ההובלה של העזים אינן יכולות להיכלל בהוצאות המנוכות לפי תקנה .5לא מצאתי ממש במסקנה זו: בין אם הביטוי "טיפול" שבתקנה 5כולל גם את ההובלה ובין אם לאו - ואינני יודע מדוע לא ייכללו הוצאות אלו במונח "טיפול"שהרי אין להניח שעז שנתפסה יכולה להיות מוחזקת דווקא ואך ורק במקום תפיסתה (ראה הרישא של תקנה 5) - הרי סעיף 8(ב) לחוק הנ"ל כולל לגבי כל מקרה את הסמכות להחזיר את כל מחיר העזים או את מקצתו, ואל מקצתו של הסכום אפשר להגיע גם על-ידי ציון מהותם או שיעורם של הניכויים, שאותם מאשר בית המשפט. כאן הוא אישר תשלום "מקצתו", עקב הניכוי של הוצאות ההובלה מן הסכום המלא, ואיני רואה בכך פסול. במלים אחרות, בית המשפט יכול להגיע אל מקצתו של המחיר שיוחזר על-ידי ציון של סכום כספי או על-ידי תיאור מהותה של ההפחתה. המבקש הלין על כך, שלא נערך מכרז עובר למכירת העזים, ובית המשפט המחוזי אמר בקשר לטענה זו כדברים האלה: "כפי עדות העד דוד דוד נערכה המכירה בהתאם לנוהלים המקובלים על ידיו ועל ידי הממונה על קביעת המחיר שהיה איתו בזמן המכירה, והוא שקבע את המחיר. העובדה שבחרו לערוך מכרז בין שלושה סוחרים והממונה קבע את המחיר לפי המחיר הגבוה ביותר שהוצע אינה עומדת בסירה להוראות סעיף 7לחוק. הממונה לא חייב לקבוע את המחיר מראש ובמנותק מהמכירה ואין חובה, לקיים מכרז על פי הוראות מיוחדות בקשר לפירסום או למועד. העובדה שהממונה על קביעת המחיר בחר לקבוע את המחיר לא באופן חד צדדי ושרירותי אלא על פי תוצאות מכרז שערך אין בה פגם לעומת דרך הקביעה הקבועה בחוק". .5פסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן ברוב דעות. השופט בעל דעת המיעוט, כבוד השופט א' טומשוף, הסכים לדחיית הערעור נגד ההרשעה. עם זאת העיר על כך, שלפי הוראותיו של סעיף 7לחוק צריכה המכירה להתבצע על-ידי המפקח ולא על-ידי הממונה, שתפקידו לקבוע את המחיר, וכי אם משתמע מן התקנות הנ"ל, שהממונה הוא המוכר, הרי סותר הדבר את הוראותיו של החוק. הראיות, שהיו לפני בית המשפט, אינן תומכות במסקנה - העולה מהערתו של השופט הנכבד - כאילו לא המפקח מכר את העזים אלא היפוכו של דבר. לעניין זה נפנה השופט הנכבד לדו"ח הכתוב של הממונה, אשר מתאר את דרך קבית המחיר כמעין מכרז פומבי-על-אתר, ואשר אין בו כדי לסתור את עדותו המפורשת של המפקח, אשר גם לפי הדו"ח של הממונה היה נוכח במקום. ההבחנות, שאותן מבקש השופט לקבוע, מקובלות עלי, אך מן הפרוטוקול ומחומר הראיות אין נובע בהכרח, כי המפקח, שנכח במקום יחד עם עמית שאף הוא מפקח, לא היה מי שניהל את המכירה. אין יסוד לסברתו של השופט הנכבד, כי הממונה חייב לקבוע את המחיר דווקא לפני שהוא שומע הצעותיהם של הקונים הפוטנציאליים. אין עיגון לסברה זו בסעיף 7לחוק, ואף התקנות אינן מבססות מסקנה כאמור. סעיף 7קובע, כמוזכר לעיל, כי הממונה יקבע את המחיר (כלשון הסעיף "ולמכרן במחיר שייקבע על ידי מי שנתמנה לכך על ידי שר החקלאות..."). לא נאמרה כאן מלה וחצי מלה על מועד קביעת המחיר. הווה אומר, אין דבר שימנע מן הממונה לבקש תחילה הצעות של סוחרים ולקבוע את המחיר לאור ההצעות ובלבד שהמחיר ייקבע לפני המכירה. במקרה שלפנינו קבע הממונה את המחיר לפי ההצעה הגבוהה ביותר שהובאה לפניו, ומאחר שכאמור כבר המחוקק הראשי או מחוקק המשנה לא פירטו בחוק או בתקנות, לפי העניין, את הדרך של קביעת המחיר, ומאחר שהדרך שננקטה כאן היא סבירה בנסיבותיה של מכירה כגון זו, אין לגלות בה פגם . .6סיכומו של דבר, יש אכן לתקן את תקנה 3ולכתוב ולהבהיר בה, כי המפקח הוא שיוציא את העזים למכירה. כדי להסיר כל ספקות אפשריים גם נכון יהיה, אם הדו"ח הכתוב בדבר המכירה ייערך על-ידי המפקח (ולא עלידי הממונה), ושהממונה יתייחס בדו"ח שלו או בדו"ח משולב רק לקביעת המחיר, לרבות לדרך קביעתו. כאמור, איני סבור, כי יש ללמוד מסעיף 7לחוק, שהממונה חייב לקבוע את המחיר מראש, וכי אסור לו לקבוע את המחיר לפי נתונים, המוגשים לו במהלך ביצוע המכירה. .7לא שוכנעתי, כי השאלות האמורות של סדרי המכירה, שהובהרו כבר לעיל, ראויות לדיון לפני ערכאת ערעור נוספת. הבקשה נדחית. בעלי חייםעיזיםענף הבקר