קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנות טיסות שכר - דחיית בקשה לדיון נוסף: .1 לא ראיתי מקום להביא לדיון נוסף את הענין, שנדון בבג"צ 508/83, .733.2 העתירה התבססה על אלו:נ(א) סתירה בין מה שנפסק בבג"צ 508/83, 733הנ"ל לבין פסיקה קודמת של בית-משפט זה.(ב) חשיבותן של ההלכות, קשיותן והחידוש שבהן..3 (א) הסתירה, אליה הפנה פרקליטם המלומד של העותרים בדבריו הסדורים יפה, עניינה הפירוש, בו נתפרש האמור בתקנה 15(א) לתקנות רישוי שירותי התעופה [טיסות שכר], תשמ"ב- .1982לפי הטענה, סותרת גישתו של בית-משפט זה בפסק-דינו האחרון את שנפסק בבג"צ 220/51[1]; בע"פ 213/56[2] ובפסקי-דין נוספים, הדנים בחובת הפירסום של תקנה בת פועל תחיקתי.(ב) תקנה 15(א) לתקנות הנ"ל קובעת לאמור:ב"(א) בטיסת שכר בנתיב, בין שהיא מסוג חבילת תיור ובין שהיא מסוג מכירה מוקדמת, לא יורשה עירוב משתתפיים שנקודת מוצאם מישראל עם משתתפים שנקודת מוצאם היא מחוץ לישראל; הוראה זו לא תחול על טיסות שכר של סטודנטים" (ההדגשות שלי - מ' ש').המונח 'טיסת שכר בנתיב', המובא בתקנה 15[א] הנ"ל, הוגדר בתקנה 1לתקנות בזו הדרך:ו"טיסת שכר המבוצעת בנתיב בין נמל התעופה בן-גוריון בישראל לבין שדה-תעופה מחוץ לישראל שאליו טס מוביל נקוב של ישראל בטיסות סדירות, או לבין שדה תעופה הנמצא במרחק של עד 150ק"מ משדה תעופה כאמור בשטחה של אותה מדינה, אלא אם קבע המנהל אחרת"..4העותרים ביקשו להסיק, כי הנתיב, בו טס מוביל נקוב של ישראל בטיסות סדירות, צריך להתפרסם בתקנות, ובהעדר פירסום אין ממילא תוקף לסייג, העולה מן האמור בתקנה 15(א). לא ראיתי לקבל טענה זו, ואיני סבור, כי יש בפסיקתו הקודמת של בית-משפט זה כדי לסתור מסקנתו של בית המשפט בפסק-הדין, שעליו סבה עתירה זו, ושבו נדחתה הטענה האמורה. ההגדרה, עליה סבה המחלוקת, מפנה אל נתיב, אליו טס מוביל נקוב של ישראל בטיסות סדירות. ניסוח כאמור הוא בגדר התייחסות לנסיבות עובדתיות נתונות. אין חולק, כי ההגדרה אינה כוללת הוראה מפורשת בענין פירסום נתיבים בדרך כלשהי, ואין גם ללמוד מן הנוסח, כי המדובר בקביעה בת פועל תחיקתי. השאלות, איפה טסים ואם המדובר בקו סדיר, הן כאמור בגדר ההסתמכות על נתון עובדתי גרידא, ואין ללמוד ממנה יותר. סיכומו של דבר, המדובר באמת מידה עובדתית, אשר על יסוד ידיעתה לומדים וממנה מסיקים, מהו אופיה של טיסת השכר, היינו, אם היא בגדר טיסת שכר בנתיב או לא. אכן דומה הדבר, כפי שנטען על-ידי המשיבים, להוראותיו של סעיף 20לפקודת הרוקחות [נוסח חדש], תשמ"א-1981, לפיו לא יפתח בית-מרקחת אלא במרחק של חמש מאות מטרים לפחות מבית-מרקחת קיים. אף כאן נקבע איסור, שאמת המידה המובילה שבו היא המרחק ממקום מוגדר אחר. לעניין תוקפו של האיסור והחובה לקיימו הנגזרת מכך, אין כל צורך לפרסם את בתי המרקחת הקיימים בדרך פירסומן של תקנות בנות פועל תחיקתי, אם כי קיומו של בית-המרקחת הוא שמשמש אמת מידה לחוקיות פעולתו של האחר. מיקומו של בית-מרקחת קיים הוא שאלה שבעובדה, וכך נוהגים בה. ההשוואה עם החלטתו של בית-משפט זה בבג"צ 220/51 [1] הנ"ל אין בה אף היא כדי להועיל: תקנה 125לתקנות ההגנה [שעת חירום], 1945, שנדונה בג"צ 220/51 [1] הנ"ל, ואשר ממנה ביקשו העותרים ללמוד על החובה לפרסם סגירת אזורים (חובה המתבססת על תקנה 125הנ"ל מאחר שהמדובר בתקנה בת פועל תחיקתי), בנויה מבחינת מרכיביה באופן שונה מתקנה 15(א) הנ"ל ומן ההגדרה של "טיסת שכר בנתיב"; מכאן גם מדוע נפסק - לגבי פירסום צווי סגירה - בדרך שונה עד להתקנתן של תקנות-שעת-חירום (קיום תקפן של הוראות), תשי"ב-1951, ולתיקונו של סעיף 10(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, שבא בעקבותיהן; תקנה 125, קובעת, כי: A military comander may by order declare any area or place to" "...be a closed area (ההדגשה שלי - מ' ש'). הסיפא של התקנה שב ומתיחס ל- ."period in which any such order is in force" משמע, קביעתו של אזור או של מקום כסגור יכולה להתבצע אך ורק מכוח צו, ואך מובן שצו, המורה על איסור הכניסה לכולי עלמא פרט לבעלי רישיון, הוא בגדר תקנה בת פועל תחיקתי, וכי הסגירה עצמה נוצרת אך מכוח מעשה החקיקה; אין בין דוגמה כזאת לבין ההתיחסות לנתיב טיסה ולא כלום. לא נאמר, כי נתיב הטיסה "יקבע בצו", או כי 'יקבע' (ראה סעיף 3לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981), או שצריכים בכלל להחליט על נתיב; כל שנאמר הוא בגדר התייחסות עובדתית אל הנתיב ותו לא. .5העותרים ביקשו להעביר גזירה שווה בין מעמדה של אל-על לבין מעמדו של פקח מתנדב ברשות מקומית (בג"צ 39/82[3]), אך לא ראיתי לקבל טענה זו; אל-על היא חברה שבבעלותה המלאה של מדינת ישראל, והיא נשלטת על-ידי הרשות המבצעת של המדינה בהתאם להוראותיו של חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה- .1975השוואתה - מבחינת מעמדה המשפטי והשלכותיו על מעמדה כאל מתנדב, המגויס על-ידי ראש העיר כדי להטיל מרותם של חוקי העזר על יתר תושבי העיר - היא בגדר ערבוב מין בשאינו מינו. השוואה זו אינה במקומה לא רק בשל המעמד השונה של שני הגופים המושווים אלא גם בשל השוני המהותי של מערכות היחסים המשפטיות שנוצרו כאן. אין כלל לדבר כאן על אצילת סמכויות לחברת אל-על או על הסמכתה אלא על קביעה מכוח חקיקת משנה, הנשענת על מערכת נתונים עובדתית מסוימת ומתווה קווים לאור קיומה. .6בית-המשפט הזה דן בפסק-דינו בטענת ניגוד האינטרסים כביכול בין מעמדו של שר התחבורה כרשות שמתקינה את התקנות לבין מעמדו כמופקד על חברת אל-על, ואין לגלות בקביעתו של בית המשפט כל דבר שאינו מקובל או שיש בו חידוש או קשיים מיוחדים, שיצדיקו דיון ועיון חוזרים. הוא הדין לגבי יתר הטענות שהועלו, ואשר נבחנו לאור אמת המידה, אשר אותה התווה בית-משפט זה בד"נ 6/82[4]. הבקשה נדחית. העותרים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים - 3בלוויית הצמדה וריבית עד התשלום בפועל בסכום כולל של 000, 250שקל. תביעות נגד חברות תעופהדיון נוסףתעופהדיוןתקנות