תקציב מילואים בעירייה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקציב מילואים בעירייה :

השופט ד' לוין:ב .1עניינה של עתירה זו בשני תקציבי מילואים, שמועצת העיר תל-אביב-יפו החליטה לאשרם, לפי הצעתו של ראש העיר (המשיב 1), והפעולות הכספיות, הננקטות על-ידי העירייה (המשיבה 2), בהסתמך על תקציבי מילואים בלתי רגילים אלה.
.2העותר, שהוא חבר נבחר במועצת עיריית תל-אביב-יפו וחבר הוועדה לענייני ביקורת במועצת העירייה, לא היה שלם מלכתחילה עם תקציבי מילואים אלה והוא התנגד להם. אך אלה אושרו על דעת רוב רובם של חברי מועצת העיר כנגד דעתו החולקת.
.3כל עירייה (למעשה גם כל רשות מקומית אחרת) חייבת לתכנן את פעילותה הכלכלית, לכלכל את צעדיה ולהתאים את התחייבויותיה הכספיות במסגרת תקציבה השנתי. התקציב השנתי הרגיל של הרשות המקומית מובא לדיון במועצת העיר וטעון אישורה. כל זאת על-פי האמור בסעיף 206של פקודת העיריות [נוסח חדש] (ראה גם הסעיפים 204-205). תקצב זה טעון אישורו של שר הפנים (סעיף 206(ג)).
אם במרוצת שנת התקציב מבקשת העירייה לבצע פעולות, המצריכות הוצאה כספית נוספת, מעבר למה שאושר במסגרת התקציב הרגיל, רשאי ראש העיר להציע למועצת העיר תקציב מילואים, שהוא תקציב בלתי רגיל, ולבקש את אישורה.
גם תקציב מילואים כזה טעון אישורו של שר הפנים (סעיף 210(ג) לפקודת העיריות [נוסח חדש]).
ככל שמדובר בתקציב הרגיל קובע סעיף 206(ה) הסדר ביניים, המתיר הוצאות כספיות של העירייה בהתאם לתקציב הרגיל ובמסגרתו, גם בטרם זכה לאישורו של השר. זוהי הוראת החוק בעניין זה:ו
"החלה שנת כספים והמועצה או השר לא אישרו את הצעת התקציב, תהא העיריה רשאית להוציא בכל חודש, כל עוד לא אושרה ההצעה כאמור, סכום השווה לחלק השנים-עשר מן התקציב השנתי הקודם, בתוספת סכום שאישר השר בהתחשב בהתייקרויות ובנסיבות מיוחדות אחרות, וזאת לגבי אותם סעיפים שפורטו בתקציב הקודם".

הוראה בדבר הסדר ביניים כזה המאפשר הוצאה כספית על-פי התקציב בטרם אושר על-ידי השר, אינה קיימת, ככל שמדובר בתקציב המילואים.
.4העותר קובל על כך, שהמשיבים (ראש העיר תל-אביב-יפו והעירייה בתור שכזו), מוציאים כספים מכוחם של תקציבי המילואים הבלתי רגילים לשנת 1985/86, חרף העובדה, שתקציבים אלה טרם זכו לאישור שר הפנים. עוד טוען העותר, כי בתקציב המילואים לשנת 1984/85הועידה העירייה סכום של 000, 350דולר כהקצבה למוזיאון הארץ בתל-אביב. הוצאה זו לא אושרה על- ידי שר הפנים, ולפיכך מנועים המשיבים להעביר סכום זה למוזיאון הארץ.
על יסוד האמור לעיל עתירת העותר היא, שיינתן צו-על-תנאי, בעקבות הדיון גם צו החלטי, כדלהלן:נ
" .1להמנע מלהוציא כל הוצאה כספית ו/או להמנע להפסיק כל תשלום כספי בגין סעיפי ההוצאה המפורטים בתקציב מילואים לתקציב בלתי רגיל לשנת 1985/86על שני חלקיו הקרויים רשימה מספר 1מחודש מאי 1985ורשימה מספר 2מחודש יוני 1985, של עירית תל-אביב שהמשיב מספר 1עוד בראשה, כל זאת בטרם יקבלו המשיבים את אישור שר הפנים כנדרש על פי סעיף 210(ג) לפקודת העיריות.
.2להמנע מלהוציא ו/או להעביר סך של 000, 350דולר או כל סכום שהוא מקופת המשיבה 2אל מוזיאון הארץ בת"א בטרם יתקבל האשור של שר הפנים לסעיף זה של ההוצאה המפורט בתקציב מלואים (רשימה מס' 1) לשנת 1984/85של עירית תל אביב".
.5משניתן צו-על-תנאי, הגיבו המשיבים והבהירו בתצהירי תשובה מטעמם, כי מאז אישור תקציבי המילואים על-ידי מועצת העיר נתבקש שר הפנים לאשר תקציבים אלה למרכיביהם, ואמנם, חלק הארי (% 85.77ממרכיבי תקציבי המילואים) כבר אושרו על-ידי שר הפנים, ואילו יתרת המרכיבים נמצאים עדיין בדיון במשרד הפנים לקראת אישור. זאת ועוד, העירייה לא מיצתה את כל ההוצאה, שכבר אושרה לה במסגרת תקציבי המילואים. מתוך סכום כולל של 354,768, 4שקלים חדשים הוציאה העירייה, בגין פעולות שביצעה או הנמצאות בתהליך של ביצוע, רק 012,245, 4שקלים חדשים, דהיינו רק כ- %.89
בין מרכיבי תקציב המילואים, שטרם זכו לאישור שר הפנים ושחרף זאת הוצאו כספים על-פי מרכיבים אלה שבתקציבים, מצויות עבודות, שעניינן:ב

.1גנים ונוף.
.2התקנות חשמל בטיילת, אשר נחשבות בעיני המשיבים כבעלות היבט בטיחותי.

.3חינוך, דהיינו - הקמת מבנים במוסדות חינוך לקראת שנת הלימודים הקרובה.

.4שירותי רווחה, דהיינו מתן שירותים במועדוני קשישים.
.5וזהו מרכיב מרכזי - תשלום לזכאים בשל קרקעות מופקעות לצורכי ציבור.
להשקפת המשיבים, ביצוע עבודות אלה והוצאת כספים בגין מרכיבים אלה, שטרם זכו לאישורו של שר הפנים, אין בהם יותר מאשר פגם טכני, שאינו מצדיק פסילת מעשה מינהלי.
השיטה, שהמשיבים נהגו על פיה בעניין זה, השתרשה, לדברי בא-כוח המשיבים, בטיפול בנושא זה בדרך כלל, והיא מקובלת על משרד הפנים ועל רשויות מקומיות אחרות מזה שנים. שיטה זו מאפשרת לרשויות המקומיות להוציא כספים על-פי תקציבי מילואים, גם בטרם נתקבלאישורו של שר הפנים.
בקשות האישור מוגשות בקשר למרכיבים שבתקציבים בנפרד, הן עוברות תהליך אישור איטי. על-פי הטענה, התקציבים מתאשרים בסופו של דבר ונותנים, למעשה, תוקף למפרע לפעולות, שנתבצעו ללא אישור. לכן לא כצעקתה היא; מה שטרם אושר - יאושר, ובסופו של דבר הכול יבוא על מקומו בשלום.
.6עוד טוען בא-כוח המשיבים, מהבחינה המהותית, כי על-פי צו העיריות (העברות מסעיף הוצאה אחד בתקציב למשנהו), תש"ך- 1959- צו שיצא מאת שר הפנים בתוקף סמכותו לפי סעיף 80(2) לפקודת העיריות, 1934- רשאית העירייה, ללא אישור הממונה על המחוז, להעביר, במגבלות מסוימות, סעיפי הוצאה מתקציב למשנהו - כך נהגו המשיבים גם במקרה דנן, שהרי, כאמור, לא מיצו, לפי שעה, את מלוא ההוצאה המאושרת בחלק ממרכיבי תקציבי המילואים ולפיכך יכלו להעביר הוצאת כספים ממרכיבי תקציב, שכבר אושרו, לכיסוי ההוצאה של מרכיבי תקציב אחרים, שטרם אושרו.
בצד הדיוני טוען בא-כוח המשיבים, כי אין להתייחס לקובלנות העותר ולהעניק לו סעד, גם משום שאין לו מעמד בנושא דנן וגם משום שהשתהה בהעלאת העניין לפני בית-משפט זה.
.7לפי המבנה השלטוני, הקיים במדינתנו מאז כינונה ועוד בטרם הקמת המדינה, כפופים תקציביהן של הרשויות המקומיות לאישורו של שר הפנים. כפיפות זו אינה שרירותית וחסרת טעם. היא יסוד מוסד של המבנה השלטוני הקיים. הרשויות המקומיות נסמכות לא במעט על תקציב המדינה ונזקקות מדי פעם לסיוע כספי ולגיבוי של משרד הפנים.
תקציב הרשות המקומית אינו מערכת חשבונאות גרידא, שיש בה צד הכנסה וצד הוצאה, אשר צריכים להתאזן. התקציב מגלם בתוכו מדיניות כלכלית-חברתית רצויה
לאותה שעה לתושבים המתגוררים בתחומי הרשות המקומית ומקבלים בה שירותים. ככל שהרשות המקומית נהנית ממידה רבה של עצמאות, עדיין אין היא עומדת בפני עצמה, מנותקת מהמערכת המדינית והחברתית כולה. כשבאים לקבוע קדימויות ועדיפויות מבחינת צורכי המדינה ותושביה, יש - וצריך להתקיים - יחס של גומלין בין המדיניות הממשלתית הכללית לבין המיניות המקובלת על הרשות המקומית. כך, למשל, אם קיימת מדיניות ממשלתית, המגבילה תנופות פיתוח בתחומים מסוימים בשל מצבה הכלכלי הרעוע של המדינה, או - אם בשל הצורך למנוע תהליכים אינפלציוניים הרסניים והרעה במאזן התשלומים של המדינה מתקיים צמצום בהוצאות, שעניינן הקמת בנייני ציבור, עבודות גינון, שירותי רווחה, צמצום במנגנון הציבורי ועוד כיוצא באלה, הרי רשאית הממשלה, באמצעות שר הפנים, לגרום לכך, שמדיניות-על זו וסדרי העדיפות הנגזרים ממנה ינחו גם את העיריות והרשויות המקומיות האחרות במסגרת תקציביהן.
כלי הפיקוח, שניתן בידי שר הפנים מכוחו של הדין, על-מנת שיוכל לגרום לכך שהרשויות המקומיות תתאמנה את תקציביהן ואת מדיניותן לנדרש ולמתחייב מהמדיניות הכלכלית והחברתית הכוללת, הוא החיוב שנקבע בחוק, כי כל תקציב, בין אם הוא תקציב רגיל ובין אם הוא תקציב מילואים, על כל מרכיביו, טעון אישורו של שר הפנים.
השר הוסמך בסעיף 207לפקודת העיריות [נוסח חדש] "לשנות או לדחות פריט בתקיב, או להוסיף פריט אם הוספתו היא, לדעתו, חיונית לטובת הציבור מחמת נסיבות חורגות מהרגיל הקשורות בעיריה" - הכול לאחר שנתן דעתו על השקפת המועצה. גם סמכות זו מלמדת על מהות אמצעי הביקורת והפיקוח שניתן בידי השר, על עוצמתו ועל היקפו.
אמור איפוא, שסמכות זו של שר הפנים אינה סמכות טכנית פורמאלית גרידא אלא סמכות מהותית, וכל התעלמות מדרישת האישור וכל מעשה שנעשה על-פי פריט או מרכיב בתקציב, שלא זכו לאישורו של שר הפנים, אינם לוקים רק בפגם טכני אלא הם בבחינת מעשה פסול או מחדל, היורדים לשורשו של עניין.
.8ראיה לאמור לעיל, בראש ובראשונה, בלשון החוק גופו. כבר הפניתי את תשומת הלב לסעיפים 206(ג) ו-210(ג) לפקודת העיריות [נוסח חדש], הקובעים במפורש את החובה, שהתקציב יאושר על-ידי שר הפנים.
אם בכלל יכולה להתעורר השאלה:ו ומה אם שר הפנים משהה את בדיקת התקציב וקביעת עמדתו, כך שחולפים ונוקפים הימים, ואישור - אין, הכיצד הרשות המקומית תוכל לנהל את ענייניה? הרי בא סעיף 206(ה) נותן, כאמור, תשובה נאותה לקושיה זו על דרך הסדר ביניים. זאת ככל שמדובר בתקציב הרגיל, שממנו, בעיקר, ניזונה הפעילות השוטפת והדחופה של הרשות המקומית.
ככל שמדובר בתקציב מילואים, שהוא תקציב בלתי רגיל, אין המחוקק קובע הסדר ביניים כזה. אמור מעתה, שככל שמדובר בתקציב הרגיל, רשאית הרשות המקומית
להוציא כספים ולהתקשר בהתחייבויות במגבלות שנקבעו, אף בטרם נתקבל אישורו של שר הפנים. ככל שמדובר בתקציב מילואים שאני - כאן אין הסדר ביניים. בתקציבים אלה, המיועדים בדרך כלל לקידום עבודות פיתוח, אין הכרח בהסדר כזה, והרשות חייבת להתאפק ולחכות לאישור המיוחל. אין היא רשאית לעשות דין לעצמה ולפעול על-פי תקציב זה ללא אישור השר.
חיזוק יתר למסקנה זו מוצאים אנו בתקנה 19לתקנות הרשויות המקומיות (הכנת תקציבים), תשל"א-1971, המתפרשת בבירור כקובעת לאמור, שאין להתחיל בביצוע כל פעולה על סמך תקציב המילואים בטרם נתקבל האישור. שהרי זה לשון התקנה:נ
"ראש הרשות המקומי יגיש את התקציב במועד שיאפשר למועצה לדון בו ולאשרו, ולשר הפנים או לממונה על המחוז לאשרו לפני התחלת ביצוע פעולה לפיו" (ההדגשה שלי - ד' ל').
נראה לי, כי החשיבות המהותית של אישור השר הנ"ל חייבת הייתה להיות מודעת היטב לפרנסי העיר. אך אפילו היינו אומרים, כי בעבר מקובל היה לנהוג זלזול באישור המוקדם לביצוע העבודות, ודאי שטענה כזו לא יכולה הייתה עוד להישמע, ומחשבה מעין זו לא יכולה הייתה להמשיך ולהנחות את ראש העיר וחברי מועצתו בעקבות הסדר שנעשה בסוף שנת 1984בין עיריית תל-אביב למשרד האוצר.
עיריית תל-אביב נקלעה למשבר כספי חמור ביותר ונזקקה באופן דחוף לסיוע כספי על-מנת לקיים את שירותיה לתושבי העיר.
לפי הסדר זה, ובתמורה למלווה בסכום נכבד שניתן לעיריה, התחייבה זו במספר התחייבויות מגבילות, ובין היתר נקבע במפורש בהסכם, שנעשה על-ידי מועצת העירייה, לאמור:ב
"העיריה לא תתחיל בעבודה ולא תתחייב בהתחייבות כלשהיא במסגרת התקציב הבלתי רגל ללא אשור תקציב בלתי רגיל על ידי מנכ"ל משרד הפנים".
בהתחייבות זו אין למעשה מן החידוש, שכן אין בה אלא ציון והדגשה של המצב המשפטי ושל דרישות החוק. אך הטוען:ו זוהי השיטה וכך היה מקובל, הרי לאחר אותו הסכם ודאי שמסתתמות טענותיו אלה.
.9כאמור, טוען בא-כוח המשיבים גם זאת:נ שהנוהל, שלפיו נהגו המשיבים במקרה דנן, הוא נוהל שהשתרש והוא מקובל מזה שנים. במלים אחרות - זוהי השיטה. אם אמנם כך הוא הדבר, הרי שאין לנו אלא לומר זאת:ב ששיטה זו נפסדת היא ויש לעקרה מן השורש. ראויים איפוא הדברים דלעיל שייאמרו במשנה תוקף, למען יחדל נוהל פסול זה ויושלט המינהל התקין על פעולותיהן של הרשויות המקומיות.

נוהל הנוגד את החוק לא יזכה להכשר רק משום שהפך לשגרה; פעולה מינהלית לא תקינה ונפסדת לא תהיה לנסבלת משום שהפכה לשיטה. את המינהל יש לתקן. את השיטה יש להכחיד. את מצוות המחוקק יש להשליט.
.10בא-כוח המשיבים סבר, שישועתם תצמח להם מצו העיריות (העברות מסעיף הוצא אחד בתקציב למשנהו). הוראה זו, כוחה יפה, כאשר מדובר בהעברה חשבונאית של כספים ממרכיב לא מנוצל בתקציב למרכיב המשווע לתוספת תקציב. בתנאים מסוימים, במסגרת הכללית של התקציב שאושר, ניתן לעשות זאת גם ללא אישור מיוחד של הממונה על המחוז.
אני מדגיש ומציין, כי המדובר הוא בתקציב לכל מרכיביו, שאושר עלידי שר הפנים - גם אותו מרכיב, המעביר, וגם אותו מרכיב, הנעבר. לא כן כשמדובר במרכיבי תקציב שאושרו ובמרכיבי תקציב שלא אושרו. כפי שכבר ציינו, כל עוד לא אושר תקציב המילואים בכללו, או לא אושר מרכיב ממרכיביו, אין לפעול על-פי אותו תקציב או על-פי אותו מרכיב שבתקציב, הכול לפי המקרה, בטרם אושר על-ידי השר. מכאן, שהעברה מסעיף תקציבי אחד למשנהו אפשרית היא, כששני הסעיפים זכו לאישורו של שר הפנים. אין כל אפשרות להשתמש בכספים, שאושרו במסגרת המקובלת על-ידי שר הפנים, לביצוע פעולות במסגרת שאינה מקובלת על שר הפנים ושסורבו, או ששר הפנים עדיין לא קבע עמדתו לגביהן. שאם לא תאמר כן, תיווצרנה עובדות מוגמרות, וסירובו של השר לאשר מרכיב זה או אחר, שכבר נוצל, יהיה לחוכא ואטלולא.
בכך תשובה לטענה נוספת, שהושמעה על-ידי בא-כוח המשיבים, והיא, שאין למעשה מה לדאוג ומה לחשוש, שהרי במוקדם או במאוחר יאשר השר את תקציב המילואים במלואו. אין בתצהירי המשיבים דבר שיבסס הנחה זו. נהפוך הוא - עצם העובדה, שהשר משהה את אישורו למרכיב זה או אחר, יש בה כדי להתריע על האפשרות, שמרכיב זה שבתקציב אפשר שלא יאושר. אם נכשיר איפוא שימוש בלתי תקין זה בכספי התקציב, עלולים אנו ליתן גושפנקא לקביעת עובדה מוגמרת, שהיא למורת רוחו של השר המופקד על בדיקת התקציב למרכיביו ועל מתן האישור לו.
.11בא-כוח המשיבים ביקש להדגיש את החשיבות והדחיפות שבפעולות הבלתי מאושרות עדיין, שאותן יבצעו המשיבים מכוחו של תקציב המילואים הבלתי מאושר. אפילו היינו מקבלים, כי אכן ישנה דחיפות, למשל, בעבודות הגנים והנוף, בעבודות החשמל בטיילת או בתשלום לבעלי קרקעות שהופקעו, גם אז לא היה כל מקום להצדיק את המעשה ולהכשיראת הפעולה הנוגדת את החוק. במקרה כזה ייאמר למשיבים, כי אם אמנם יש דחיפות בפעולה, יואילו להפנות לכך את תשומת לבו של שר הפנים או פקידיו המוסמכים, כדי שהם יעניקו התייחסות מועדפת ודחופה למרכיבי תקציב אלה. זהו אשר היה על המשיבים לעשות במקרה דנן ולא דין לעצמם. אולם העיון בתצהירי המשיבים אינו נותן גם בסיס מספיק להנחה, כי עבודות אלה אינן סובלות דיחוי, וכי ייגרם לציבור הרחב נזק שאין לו תקנה אם לא יבוצעו לאלתר. טענה זו אף היא דינה להידחות.

.12תמוהה בעיניי טענת המשיבים, שהעותר בענייננו הוא חסר מעמד בהתייצבותו לפנינו. לעניין זה ביקש בא-כוח המשיבים להיבנות מהלכות שנקבעו ומדעות שהובעו בפסיקתו של בית-משפט זה לעניין מעמדו של העותר לפני בית-משפט זה. כך, למשל, הופנתה תשומת לבנו לבג"צ 40/70 [1], לבג"צ 348/70 [2] ולבג"צ 651/79 [3]. המשותף לכל האסמכתאות הללו ולאחרות שבא כוח המשיבים התייחס אליהן הוא, שהעתירות הוגשו כנגד גופים ממשלתיים על-ידי אדם פרטי, שבא לקבול על ענייניםשאינם נוגעים לו ישירות והמעוררים סוגיות מינהליות כלליות, כגון גביית מסים, בדרך כלל, אי-הקפדה על החוק בנושאים כלליים וכיוצא באלה, או על-ידי נציג ציבור בעניין שראוי לו להתברר בדרך עתירה. אין האסמכתאות הללו נוגעות לענייננו.
במקרה דנן נבחר העותר על-ידי ציבור ניכר של תושבי העיר, כדי שיימנה עם חברי מועצת העיר וייצג שם את עמדתם והשקפתם בנושאים שונים, אשר בהם ישנה זהות בהשקפה ובדרך בינם לבין נציגם הנבחר, שהרי בשל כך בחרו בו. מחובתו איפוא, כאיש ציבור המייצג את שולחיו נאמנה, לעמוד בפרץ ולהתריע כנגד נהלים נפסדים ופעולות פסולות העומדות בסתירה למינהל תקין ולדין, כאשר קולו בדיוני המועצה לא זוכה להתייחסות ראויה ומתעלמים ממנו. זאת ועוד; העותר נבחר להימנות עם חברי הוועדה לענייני ביקורת במועצת העירייה. הוא יחטא לתפקידו, אם יעלים עין ממעשים פסולים ובלתי ראויים וייאלם דום כאשר ביקורתו נדרשת. אמנם, אין ליתן לנציג ציבור להפוך בית-משפט זה לבמה פוליטית לדעותיו ולהשקפותיו, גם בעניינים הקונקרטיים שבתחום עשייתו הציבורית. מאבק כזה ינהל בפני הגופים הציבוריים המתאימים. אולם, כשמדובר בקובלנה כזו, שעניינה פעולה שלא כדין או סטייה מתחום הרשאה חוקית של גוף ציבורי, יפתח ביתמשפט זה שעריו בפני נציג הציבור, כאשר הוא בא להשמיע את השגותיו כנגד אותה רשות, שבמסגרתה הוטלו עליו משימות ציבוריות כנ"ל (ראה לעניין זה ספרו של המלומד ד"ר ז' סגל, זכות העמידה בבית המשפט הגבוה לצדק (פפירוס, תשמ"ו) 222-.223
לדידי, ייתכנו גם מקרים, שבית-משפט זה יכיר במעמדו של עותר, גם כאשר מדובר בעתירה ציבורית מובהקת, אם וכאשר אותו עניין רב חשיבות הוא לכלל, כגון הרצון להגן על זכויות יסוד של האזרח ועל חירות הפרט; כגון זכות הביטוי וקבלת המידע או זכויות כגון אלה, הבאות להגן על חירויות הפרט. ראה לעניין זה פסק-דיני בבג"צ 243/82 [4] וכן ספרו הנ"ל של ד"ר סגל. אולם השקפה זו מועלית בענייננו רק אגב אורחא ולשלמות הדברים, שכן במקרה דנן מעמדו של העותר הוא ישיר ומובן מאליו.
.13תספקנה מלים מספר לדחיית טענה נוספת של בא-כוח המשיבים, כאילו השתהה העותר בהבאת עתירתו לפנינו. עיקר עתירתו מתייחסת לתקציבי המילואים, שאושרו על-ידי מועצת העיר תל-אביב-יפו רק לאחרונה. העותר הזדרז ובא לפנינו בדחיפות הראויה כדי להתריע על מעשי המשיבים ועל-מנת למנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח. אין לבוא עמו בטרוניה על כך, וודאי שאין לומר, כי עתירתו ראוי לה
שתידחה מחמת שיהוי, על שום שבשנים קודמות - לגבי תקציבים דומים אם כי אחרים - לא עתר לבית-משפט זה. אין לראות שיהוי בענייננו.
.14לגופם של דברים. עובדתית מודה אף בא-כוח המשיבים, שחלק מהעבודות, המבוצעות על-ידי המשיבים על סמך תקציבי המילואים שהם נושא ענייננו, נעשות ללא אישור שר הפנים. רוב העבודות שבוצעו זכו בדיעבד לאישור. ככל שמדובר בהקצבה של 000, 350דולר למוזיאון הארץ בתל-אביב מתברר, כי עניין זה לא נכלל לא בתקציבי המילואים של המשיבים לשנת 1984 /5ולא בתקציבי המילואים נושא ענייננו. הייתה מחשבה, עלה הרעיון, אך לכלל גיבוש והצעה ממשית עניין זה לא הגיע. לכן, לא בא זכרו בתקציבים הנדונים, ואין חשש, כי כסף זה יוצא ויועבר למוזיאון הארץ מתוך התקציבים דנן.

.15אשר-על-כן:ו
א. ככל שמדובר בפעולות ובהוצאה כספית על-פי מרכיבים בתקציב המילואים, שזכו בינתים לאישור שר הפנים, אין לנו אלא לגנות את הנוהל שנקטו המשיבים, שהקדימו העשייה לאישור. ככל שמדובר במרכיבים אלה, דין העתירה להידחות.
ב. ככל שמדובר בהוצאה כספית, בהתחייבויות ובפעולות על-פי מרכיבים בתקציבי המילואים הנ"ל שטרם אושרו על-ידי שר הפנים, הצו-על-

תנאי יהיה להחלטי.
ג. ככל שמדובר בהקצבה של 000, 350דולר למוזיאון הארץ מסתבר, שאין הקצבה כזו בפועל, ולפיכך חלק זה של העתירה יידחה.
ד. בנסיבות העניין ולאור התוצאה שהגענו אליה, יישאו המשיבים בהוצאותיו של העותר ובשכר טרחת עורך-דינו בסכום של 000, 2שקלים חדשים, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. המשנה לנשיא מ' בן-פורת:נ אנ מסכימה.

השופט א' חלימה:ב אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ד' לוין.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון