מהי אחריות חברת כוח אדם בנזיקין על תאונת עבודה של עובד מטעמה ? כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח האדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות חברת כוח אדם: רקע וההליך שלפני לפני תביעה לנזקי גוף אשר נגרמו לתובע ביום 4.10.2005 בעקבות תאונת עבודה (להלן: "התאונה"). על פי הנטען בכתב התביעה עת עסק התובע בפירוק עצים מעמוד בטון בקומה השלישית של בנין שהיה בהקמה, אשר שימשו לביצוע עבודות טפסנות, ידו של התובע אשר אחזה בעמוד, החליקה לפתע וכתוצאה מכך נפל התובע מקומה שלישית ונחבל בכל חלקי גופו. על מנת שלא להלאות לאחר שמיעת הראיות בתיק הוסכם, על דעת כל הצדדים, כי נזקיו של התובע יועמדו על סך של 160,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד וכל שנותר לדון הוא בשאלה על מי מהנתבעים מוטלת האחריות לנזקי התובע ומה חלוקת האחריות ביניהם. בזמן הרלוונטי לתאונה התובע עבד בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: "לאסק") אשר הייתה מבוטחת בביטוח אחריות מעבידים ע"י ידי הנתבעת מס' 2, אם כי הלה טוענת כי חבותה היא מעבר להשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה. הנתבעת מס' 5 (להלן: "אל-ספק") היא שיזמה את הקמת הבניין נשוא התביעה ולצורך כך התקשרה על פי ההסכם בהסכם אל מול הנתבעים מס' 3 ו- 4. נתבע מס' 3 (להלן: "נבון") הינו הבעלים של נתבעת מס' 4 (להלן: "נופר"). נבון התקשר עם חברת ח.ל. לצורך הקמת שלד הבניין. על פי הראיות שנשמעו בשלב מסוים בשל מחוסר בכוח אדם שכרה חברת ח.ל. את שירותי לאסק על מנת שזו תספק עובדי בנין. אציין עוד כי אל-ספק שיגרה הודעה לצד שלישי כנגד נבון ונופר. כנגד נבון ניתן צו עיכוב הליכים במסגרת בקשה שהגיש להכריז עליו כפושט רגל. בעקבות כך החלטתי ביום 15.7.2012 לעכב את ההליכים כנגד נבון באופן חלקי ככל שההודעה והתביעה כנגדו היא בעילה חוזית. בעילה הנזיקית החלטתי שאין מניעה להמשך ההליכים כנגדו וצו עיכוב ההליכים לא חל עליה. דיון והכרעה אחריות לאסק לאסק טוענת כי שימשה כקבלנית כח אדם ועל פי תקנות הבטיחות בעבודה "מבצעת הבניה הינן יתר הנתבעים. לאסק הוסיפה כי, לה אין יד ורגל בביצוע העבודות נוכח מעמדה כספק כח אדם ולאור העדויות שנשמעו בפני בית המשפט. מנהל העבודה מטעם חברת ח.ל. הוא שדאג לסידור העבודה והם אשר היו אמורים לספק את אמצעי הבטיחות ועל כן אין כל אחריות על לאסק. לחילופין בלבד יש להטיל על לאסק אחריות מזערית שאינה אמורה לעלות על 5%. נופר ונבון לא חלקו בסיכומיהם על טענותיה של לאסק כאשר לא מצאו לנכון להתייחס אליהן. אל-ספק הסכימה לטענת לאסק כי הלה פעלה לספק עובדים לחברת ח.ל. (ראה סעיפים 8, 17 ו- 40 לסיכומי אל - ספק). דא עקא, היותה של לאסק חברת כח אדם אינה מסיר מעליה את האחריות ואף נמצא על ידי שזו התרשלה כלפי התובע. חברת כח אדם השולחת עובד שלה למקום עבודה אחר עליה לוודא כי אותו מקום עבודה מקיים אמצעי בטיחות נאותים ומקפיד על קיומם. בע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז (1) 712 נפסק בית המשפט העליון: "חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל אדם ביחס לרעהו הנמצא בתחום השפעתו, מחייבת מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובדו במהלך הרגיל של עבודתו: ראה ע"א 147/54, מאיר גואטה נגד ברוך ריבקינד ; פד"י, כרך ח, ע' 1607 ,1603 ; פי"ם, כרך יז, ע' 440) האמצעים המתחייבים לצורך מילוי חובה זו משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין לפי הנסיבות. לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה. לדוגמה, אפשר לצפות כי במקום שנעשות בו עבודות בניה עלולים להיות סיכונים מסיכונים שונים הנובעים ממצב הבטיחות של המקום עצמו או מחוסר סידורים נאותים בבניין. מביקור במקום אפשר, למשל, לראות מייד אם המעברים נקיים ופנויים, אם אין בשטח בורות ומהמורות, אם במעלה מדרגות יש מעקה מתאים, אם במשטחי עבודה או פיגומים יש תמיכות וסמיכות כנדרש, וכיוצא בזה מן הדברים הגלויים לעין וניתן לתקנם, או לדרוש מהמחזיק במקום לתקנם, על-מנת לעשותו בטוח במידה סבירה לעובדים". בעקבות כך נפסק בפסיקה מחוזית שאושרה בבית משפט העליון כדלקמן: "כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח האדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים". דברי בית המשפט בע"א)חי) 2898/04 אריה שרותי כח אדם נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ תק-מח 8723 (4) 2005 שאושרו ברע"א 12/06 צמנטכל נ. אריה, תק - על 2007 (3) 4391. בבואי ליישם את הכללים הנ"ל על המקרה הניצב לפני אני מוצא כי לאסק התרשלה בעת ששלחה את התובע לעבוד בשירות חברת ח.ל.. מנהל לאסק מר חדר העיד לפני כי, לא ידוע לו אלו אמצעי בטיחות סופקו לתובע לשם ביצוע עבודתו (עמ' 54 ש' 21 - 22). מר חדר אף הודה כי למרת התאונה ביקר באתר והתרשם מהמקום ממנו נפל התובע. מר חדר מסר כי הפלטה ממנה נפל התובע הייתה למעשה "עבודה ערבית" וכשנשאל מה כוונתו העיד: "לא היו אמצעי בטיחות" (עמ' 55). סיור זה אמור היה מר חדר לבצע בטרם התאונה ולא לאחריה על מנת לוודא שאין "עבודה ערבית" כלשונו. אילו נעשה ביקרו זה בטרם התאונה ולאסק הייתה עומדת על כך שהעבודה הייתה בטיחותית ייתכן והתאונה הייתה נמנעת. משלא השכיל מר חדר לעשות כן נמצא כי לאסק התרשלה. אחריות מבטחת לאסק ברי כי הנתבעת מס' 2, אשר ביטחה את לאסק במועד התאונה בביטוח אחריות מעבידים אחראית לכל סכום בו תחויב לאסק. אולם נתבעת מס' 2 טוענת כי אחריותה מתחילה מעבר לסכום ההשתפות העצמית הנקוב בפוליסה. דא עקא, הפוליסה כלל לא צורפה לתיק בית המשפט ועל כן הנתבעת מס' 2 כלל לא הוכיחה את טענתה בדבר קיום השתתפות עצמית ומה שיעורה. לכן בשלב זה אמנע מכניסה לדיון בשאלה המשפטית שאם הוכח קיום תניה בדבר השתתפות עצמית, האם מדובר בהתחשבנות במישור היחסים בין מבטח למבוטח בלבד או שמא המדובר בטענת הגנה היפה כלפי התובע. אחריות נופר ונבון טענתם המרכזית של נופר ונבון הינה כי הם סיימו את עבודתם באתר בטרם אירעה התאונה. אומר מיד כי אינני נותן אימון כלשהו בעדותו של מר מוטי נבון אשר הינו עד אינטרסנט. לנבון ולנופר לא היה ביטוח המכסה את אחריותם כלפי התובע במועד הרלוונטי ולכן טענתם המרחיקה את עצמם מאתר הבניה מונעת מאינטרסים ברורים. מר מוטי נבון טען כי החל מחודש 9/05 עבר לעבוד באתר אחר בסכנין אולם הוא לא הביא ולו בדל של ראיה אשר תוכיח את טענתו. עוד טען מר נבון כי הערבות הבנקאית שניתנה על ידי נופר לאל-ספק הושבה לו בשלהי חודש 9/05 אולם גם על כך לא הובאה ראיה כלשהי. עוד טענו נופר ונבון כי לאתר האחר בסכנין נעשה ביטוח דבר אשר לא גובה בראיה כלשהי. במקרה כזה, עומדת לחובתם החזקה כי אלו הובאו ראיות אלו הם היו משמשים לרעתם (ראה: ע"א 548/78 שרון נ. לוי, פ"ד לה(1) 736). לתצהיר עדות הראשית של העד מר סימון מטעם אל-ספק צורפו חשבוניות שהוציאה נופר לאל-פסק בגין ביצוע עבודות הקמת השלד. חשבונית 303 הינה עבור ביצוע קורות גג עליונות. באופן תמוהה הכחיש מר נבון כי ביצע עבודות אלו (עמ' 77 ש' 25 - 26). עוד צורפה חשבונית 304 בגין ביצוע חומות היקפיות שהינו השלב האחרון בתוכנית הקמת המפעל. בנוסף צורפה חשבונית 310 על סך של 81,550 ₪ "עבור שינויים ותוספות שבוצעו במבנה עד לסיום". כיתוב זה מהווה הודאה מצד נופר ונבון כי שהו באתר עד גמר הבניה. מר מוטי נבון העיד כי בסיום כל שלב משלבי העבודה היה מוציא חשבונית תשלום לאל-ספק ואף שיבח את אל פסק כי התשלום לאחר מכן היה נעשה ללא דיחוי (עמ' 66 ש' 24 - ; עמ' 77 ש' 30 - 32). מפאת חשיבות הדברים נביא ציטוט מדבריו בעמ' 67 ש' 23 - 25: "להבדיל מגופים אחרים שאני עובד איתם, מגיש חשבונית ועד שמקבלים את הכסף זה הרבה זמן איתם הייתי יושב על שלמה ומוודאים וסוגרים על סכום ומוציא חשבונית, ולפעמים הייתי מקבל כסף אחר יום." לאחר עדות זו, אשר הייתה ביום 14.11.2011, ובטרם המשכתי בשמיעת עדותו של עד זה ביום 20.12.2011, עלה בידי אל - ספק להציג העתק החשבוניות הרלוונטית מהן התברר כי נופר המשיכה להנפיק חשבוניות לא-ספק מחודש 10/05 ועד לחודש 2/06 דבר העומד בסתירה חזיתית לטענת נופר כי סיימה את עבודתה באתר בחודש 9/05. משעומת בישיבה השניה מר נבון עם חשבוניות אלו שינה מעורו וטען הפעם כי הוציא לאל-ספק חשבוניות למעלה מחצי שנה לאחר שסיים את העבודה. ברי כי שינוי גרסה זו פוגע במהימנות מר נבון ואינני נותן מטעם זה כל אימון בגרסתו. אף התנהלות זו אינה תואמת את השכל הישר וההיגיון. במידה ואכן נופר סיימה את עבודתה באתר בחודש 9/05 מדוע שלא תגיש את החשבון סמוך לאחר מכן? מדוע אם סיימה את עבודתה שתגיש מספר חשבונות המתפרסות על תקופה של זמן ולא חשבון מרוכז אחד? דווקא הגשת מספר חשבונות מלמד על כך כי העבודה נמשכה באותה תקופה וככל שהסתיים שלב היה מוגש חשבון. אם לא די בכך, הובאה לפני עדותו של מר לוטפי אבו סאלח, שעשה עליי רושם אמין, לפיה הודיע על התאונה למר חליל עוביד ולמר מוטי נבון ללמדך כי נופר הייתה עדין באתר. כמו כן, הוצגו לפני יומני עבודה לאחר 9/05 שנערכו על דפים של נופר שם נרשם כי נופר היא הקבלן המבצע. עוד נמצא בדפים אלו רישום מיום 14.10.2005 בו נרשם על ידי הקונסטרוקטור מטעם אל פסק כי הגיעה לאתר ונפגש על הקבלן. מאידך עדותו של מר בן סימון מטעם אל-ספק הותירה בי רושם כעדות אמינה. לא נתגלו בה סתירות או פרכות היורדות לשורש העדות ואינה מקבלה. מכל הטעמים לעיל אני קובע כי בזמן אירוע התאונה פעלו נופר ונבון באתר. כמו כן, הגעתי למסקנה כי נבון התרשל. אציין כי החזה שנכרת בין הצדדים היה בין נבון לאלספק ישירות. ההתחייבויות הם של נבון באופן אישי. נבון היה אמור לפקח על הנעשה באתר מאחר והעבודה של ביצוע השלד נמסרה לו על ידי אל-פסק. בתצהיר של מר נבון הוא אינו טוען כי פיקח כלל על העבודות שנעשו או כי הורה על נקיטת אמצעי זהירות כלשהם על מנת למנוע תאונות. משכך נמצא כי נבון התרשל ויש אף להטיל אחריות על נופר כאחראית שילוחית למעשה נבון. נופר אינה אישיות משפטית ועל כן דין התביעה כנגדה להימחק וכך אני מורה ללא צו להוצאות. אחריות אל ספק בקביעת אחריות אל-ספק יש להכריע בשאלה מי היה "קבלן ראשי" כמשמעות מושג זה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח - 1988 (להלן: "התקנות")? תקנה 6 (ג) לתקנות קובעת: "הטיל המזמין את ביצוע פעולת הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו את המזמין כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו." במקרה זה על נבון הוטל ביצוע עבודות שלד בלבד בעוד שעבודות גמר הוטלו על קבלנים אחרים שאל-ספק שכרה ישירות. זאת אני למד מהחוזה עצמו נספח 3 וסעיף 7 לתצהירו של מר בן סימון מטעם אל-פסק נ/7. בע"א 878/06 דב טרויהפט נ. דוד עטיה ואח' [לא פורסם] בו נידון מקרה דומה של העסקת קבלן שלד שונה מעבודות גמר נפסק די מזמין העבודות הוא שנחשב קבלן ראשי וזאת כדלקמן: "לאור התכליות האמורות לעיל, מגיע השופט ריבלין למסקנה כי הפרשנות הנכונה היא הפרשנות הרחבה, לפיה "עבודת בניה" ו"פעולת בניה" משקפות את מכלול פעולות הבניה הנדרשות לשם השלמת הקמתו של הנכס, והיוצרות סיכון בטיחותי. לדבריו, המטרות העומדות מאחורי תקנה 6 תסוכלנה אם תשתנה זהותו של "מבצע הבניה" לפי הנסיבות שבהן נוצר הסיכון הבטיחותי. על מנת להגשים תכליות אלה יש להבטיח כי זהותו של הגורם האחראי תהא ברורה וידועה מראש - למן תחילת מלאכת הבניה. 63. בנסיבות ענייננו, התקשר טרויהפט עם רווח לשם בניית שלד הבניין בלבד. כך עולה מן ההסכם שנחתם בין השניים, מיום 29.12.1995 (מוצג 4 לתיק המוצגים מטעם אליאס), בו צויין כי "הקבלן מתחייב לבצע את העבודה לפי תכנית אדריכלות + קונסטרוקציה דהיינו בניית כל השלד כולל כל החומרים הנדרשים לבניה לפי התוכנית". כך גם נקבע על ידי בית המשפט קמא. אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו, על אף ניסיונו של טרויהפט לטעון כי התכוון לשכור את שירותיו של רווח גם ליתר שלבי הבנייה, אלא שמטעמי תקציב שכר אותו, בשלב ראשון, לביצוע עבודות השלד בלבד. בנסיבות אלה, חלה תקנה 6(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה, ולפיה חלות החובות המוטלות על "מבצע הבניה" על המזמין, קרי על טרויהפט (ראו: ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592 (1982); קונפינו, עמ' 246-247). קביעה זו מתיישבת גם עם התכלית שביסוד התקנה, כפי שעמד עליה כבוד השופט ריבלין, ולפיה יש להבטיח כי זהותו של הגורם האחראי תהא ברורה וידועה מראש - למן תחילת מלאכת הבניה." לכן על אל-ספק מוטלות כל החובות המוטלות על קבלן ראשי כמשמעות מונח זה בתקנות. ונשאלת השאלה האם אל-פסק הפרה חובות אלו? על שאלה זו עליי לענות בחיוב. על פי תצהירו של בן סימון אל-ספק לא ראו בעצמם "קבלן ראשי" ולכן לא התערבו מבחינה בטיחותית בנעשה באתר. וכך הצהיר מר בן סימון בסעיף 10 לתצהירו: "יצוין כי הנתבעת לא התערבה בעבודתו של הקבלן (הנתבעים 3 ו- 4) שכן זה לא בתחום מומחיותה, מקצועיותה וידיעתה. כמו כן, הנתבעת אינה מורשית ע"י משרד העבודה לבצע עבודה זו ו/או להורות כיצד תתבצע, כשזהו תפקיד הבלעדי של הקבלן..." עולה מעדות זו כי אל - ספק לא התערבה כלל בנעשה באתר מבחינה בטיחותית למרות החובה החוקית המוטלת עליה לעשות כן. אל-פסק הפרה את חובתה למנות מנהל עבודה ולדווח על מינוי זה למשרד העבודה בהתאם לחובה הקבועה בתקנה 2 לתקנות (ראה: סעיף 9 לתצהיר בן סימון). אל-ספק לא וידאה כי התובע משתמש ברתמות קשירה או כי קיים מעקה בטיחות נאות במקומות בהם עבד ובכך הפרה את הוראות התקנות. חלוקת האחריות בשל התנהלות זו של אל - ספק, מבחינה הנזיקית אני רואה בה ובנבון כאחראיים העיקריים וכחולקים את האחריות הזו שכן שני אלו לא מצאו לנכון לפקח כלל על האתר מבחינת הבטיחות ובנושא זה האתר הופקר לחלוטין על ידם. מאידך נבון היה מודע לכך שעל פי החוזה אל - פסק הטילה עליו את האחריות בנושא הבטיחות ועל כן יש לת תלו אחריות מעט גבוהה מזו שאטיל על אל -פסק. אחריותם של שני גורמים אלו היא האחריות העיקרית כלפי התובע. מאידך אחריות לאסק הינה פחותה מאחריות שני גורמים אחרונים אלו בהיותה חברת כח אדם וככזו מידת השפעתה האפקטיבי על הנעשה באתר, מטבע הדברים, היא פחותה ביותר מאחר ואינה נמצאת מדי יום ביומו באתר. בשים לב לאמור לעיל, אני מחלק את האחריות בין הנתבעים כדלקמן: נתבעות 1 ו- 2 ביחד ולחוד 15% נתבע מס' 3 50% נתבעת מס' 5 35%. אדגיש כי חלוקת האחריות הינה בין הנתבעים לבין עצמם כאשר כלפי התובע יישאו כל הנתבעים ביחד ולחוד בנזק עליו הוסכם לעיל. התוצאה אני מחייב את הנתבעים (למעט נ' 4) ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 160,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 37,000 ₪ והוצאות משפט בסך נוסף של 5,000 ₪. התביעה כנגד נ' 4 נמחקת ללא צו להוצאות. החלוקה הפנימית בין הנתבעים לבין עצמם היא כאמור לעיל בסעיף 47 לפסק הדין. בנוסף אני מקבל את ההודעה לצד ג' ששיגרה אל-ספק כלפי נופר ונבון במובן זה שאם אל-ספק תישא בסכום כלשהו מעבר לחלקה הנזיקי שקבעתי במקום חלקו הנזיקי של נבון, בשל החיוב ביחד ולחוד, אזי יהיה נבון חייב לשפות את אל-ספק באותו סכום. כן ישא נבון בהוצאות אל-ספק בסך של 18,500 ₪. חברות כוח אדם