ב"כ הנתבעת טען כי עפ"י הכלל היסודי בדיני הראיות לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" נטל הוכחת אספקת הסחורה לנתבעת מוטל על התובעת, ומאחר והנתבעת, לטענתו, כפרה בקבלת הסחורה ומאחר ומטעם התובעת העיד מנהלה בלבד, אשר לא סיפק את הסחורה, אלא נמסר לו ע"י הסוכן מטעמו שהוא סיפק את הסחורה, דבר המהווה, לטענתו, עדות שמיעה, הרי שהתובעת לא הוכיחה את טענתה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי אספקת סחורה: 1. התובעת, חשמל 2000 - עבוד (1995) בע"מ, הגישה תביעתה זו נגד הנתבעת עיסא אבתסאם, עקב אי תשלום סך של 6,035 ש"ח, בגין סחורה שהתובעת טוענת שסיפקה לנתבעת. 2. הנתבעת בכתב הגנתה כפרה בחובתה בתשלום סכום התביעה וטענה כי הסחורה נשוא כתב התביעה, לא הוזמנה על ידה ולא סופקה לה (סעיף 4 רישא לכתב ההגנה) וכן טענה כי תעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה, אינן חתומות ולא יכולות להוות ראיה שהסחורה סופקה. 3. להוכחת טענותיה, צירפה התובעת כרטסת ידנית של הנתבעת שניהלה וכן תעודות משלוח וחשבוניות מס. 4. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת (ת/1), חזרה היא על טענותיה בכתב התביעה והוסיפה כי ביום 30.9.97 שילמה הנתבעת סך של 3,707 ₪ כאשר 1,000 ₪ שולמו במזומן וסכום של 2,707 ש"ח שולם בשיק שבגינו הוצאה קבלה זמנית על סך של 2,707 ₪. מאוחר יותר שילמה הנתבעת סך של 2,884 ₪ שבגינו הוצאה קבלה על סך 2884 ₪. 5. הנתבעת טענה בתצהיר שהוגש מטעם אחיה (נ/1), מחמוד עיסא, שהיא שילמה ביום 30.9.97 סך של 2,707 ₪ בשיק אך לא שילמה את הסך של 1,000 ₪ במזומן כטענת התובעת, והוא גם הצהיר כי אכן בסוף שנת 1997 שולם סך של 2,884 ₪ בשיק שחזר ,אך טען כי מתוך הסכום הנ"ל סופקה לו סחורה בשווי 800 ₪ בלבד, לכן לא היה חייב לשלם את מלוא סכום השיק, ולכן הוא ביטלו ומאוחר יותר נגבה השיק בהוצאה לפועל. 6. ב"כ הנתבעת טען כי עפ"י הכלל היסודי בדיני הראיות לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" נטל הוכחת אספקת הסחורה לנתבעת מוטל על התובעת, ומאחר והנתבעת, לטענתו, כפרה בקבלת הסחורה ומאחר ומטעם התובעת העיד מנהלה בלבד, אשר לא סיפק את הסחורה, אלא נמסר לו ע"י הסוכן מטעמו שהוא סיפק את הסחורה, דבר המהווה, לטענתו, עדות שמיעה, הרי שהתובעת לא הוכיחה את טענתה. בנוסף טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי עפ"י ההלכה הפסוקה, צד שאינו מביא לעדות עד שבשליטתו, אי הבאת העד מחזקת את טענות היריב, וכוונתו לאי הבאת הסוכן שסיפק לטענת התובעת את הסחורה, ועל כן יש לטענת ב"כ התובעת לדחות את התביעה. 7. לעומת זאת, טוען ב"כ התובעת, כי לאור עדותו של מנהל התובעת שנתמכה בתעודות משלוח ולאור חוסר האמינות שבעדות עד ההגנה, יש לקבל את התביעה. 8. מסכים אני עם ב"כ התובעת כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת ומסכים אני כי אי הבאת הסוכן כעד מטעם התובעת פועל לרעתה. יחד עם זאת, סבורני כי לגבי הסחורה, נשוא תעודות המשלוח מיום 30.9.97 (נספח ו-1 ל-ת/1) הצליחה התובעת להוכיח את קבלת הסחורה וזאת לאור הנימוקים הבאים: א. תעודת משלוח זו הוצאה ביום 30.9.97, כאשר באותו יום הודה אחי הנתבעת, שהוא שילם באותו יום את הסך של 2,707 ₪, שבגינו הוצאה קבלה זמנית מס' 07393 (נספח ז' לת/1). משמעות הדבר שבאותו יום הגיע הסוכן לחנות הנתבעת כדי לספק סחורה, ואני מקבל את טענת התובעת שאכן באותו יום סופקה הסחורה נשוא תעודת המשלוח הנ"ל. ב. תעודת המשלוח (ו/1) נושאת חתימה כמעין קשקוש ולפי עדותו של אחי הנתבעת, על תעודות המשלוח היה חותם מי שנמצא בחנות, אם זה אביו, הוא או אחיו ואנו רואים שתעודות המשלוח שצורפו לתצהירי הצדדים בחלקן חתומים ע"י חסן חסן, חסן מרעי או מוחמד ונראה לי כי החתימה המופיעה על חשבונית (ו/1) היא של מישהו מטעם הנתבעת. ג. מסעיף 13 לתצהירו של אחי הנתבעת למדים אנו כי מתוך הסחורה המפורטת בתעודת המשלוח (נספחים (ו/1) ו - (ו/2) ל-ת/1) וכל אשר קיבלה הנתבעת הינם מוצרים בשיווי של 800 ₪ דבר המהווה הודיית בעל דין בקבלת חלק מהסחורה. דברים אלה מתחזקים בעדותו של אחי הנתבעת בביהמ"ש כאשר העיד: "נכון שהסך של 2,884 ₪ שילמתי עבור סחורה שקיבלתי" (עמ' 5 שורה 16 לפרוטוקול). ד. אומנם בהמשך לחקירתו הנגדית טען העד כי הוא לא קיבל את הסחורה נשוא חשבוניות (ו/1 ו ו/2), אך דברים אלה מנוגדים לעדותו כאשר אמר שאת השיק ע"ס 2,884 ₪ שולם בגין סחורה שסופקה לו. ה. בסעיף 13 לתצהירו היתה סתירה מהותית שהתייחסה לאי קבלת הסחורה נשוא (ו/1) ו- (ו/2) שכן ברישא של הסעיף טען כ לא הוא קיבל את כל הסחורה נשוא החשבוניות הנ"ל, בהמשך טען שהוא קיבל סחורה בשווי של 800 ש"ח, בסיפא טען שהוא לא קיבל את הסחורה נשוא (ו/1), אם כי בעדותו בביהמ"ש ניסה לתקן את הסתירה בכך שבסיפא של סעיף 13 כנראה חסרה (ו/2). לאור הסתירות המהותיות בעדותו של עד ההגנה, ולאור הודאתו בקבלת חלק מהסחורה, אינני נותן אימון בעדות זו ואני רואה בה כתומכת בגרסתה של התובעת. ו. אינני מקבל את טענתו של עד הנתבעת כאילו הסך של 2,884 ₪ שולם בגין סחורה שלא קיבלה הנתבעת במלואה, אלא עבור סחורה שבחלקה הגדול עתידה היתה לקבל והיא לא קיבלה, הן לאור הודיית עד הנתבעת, שהשיק ניתן עבור סחורה שקיבל והן לאור העובדה שנטל הראיה בנקודה זו, חל עליו והיה עליו להזמין את הסוכן כדי שיתמוך בגרסתו. 9. לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת הצליחה להוכיח את תביעתה ככל שהדבר מתייחס לתעודת משלוח (ו/1) בלבד. 10. לגבי הסחורה נשוא תעודת משלוח (ו/ 2), נראה לי כי התובעת לא הצליחה להוכיח את אספקת הסחורה המפורטת בתעודת המשלוח הנ"ל וזאת לאור הנימוקים הבאים: א. תעודת משלוח (ו/2 )נושאת תאריך 4.10.97, ואין עליה כל חתימה במקום המיועד לכך. אם סוכן התובעת הגיע באותו יום, והסחורה נתקבלה ע"י מי מנציגי הנתבעת, ומאחר ומקובל בין הצדדים שמי שנמצא בחנות חותם על התעודה ובהעדר חתימה, משמעות הדבר הסחורה לא סופקה. ב. מאחר ונטל ההוכחה מוטל על התובעת ולאור העובדה שנציג התובעת, העיד שהסחורה נמסרה לנתבעת על סמך מה שנמסר לו ע"י הסוכן מטעמו, ולאור הכחשת הנתבעת או מי מטעמה בקבלת הסחורה, ועקב ויתור ב"כ התובעת על העד הסוכן, שהינו עד חיוני, ויכול היה לתמוך בגרסת התובעת אני קובע כי התובעת לא הצליחה להוכיח אספקת הסחורה נשוא תעודת משלוח ו/ 2 . 11. עפ"י חשבונית המס (נספח ו) מחיר החומרים נשוא חשבונית ו/ 1 הוא סך של 1,764.29 ₪ ובצירוף מע"מ בסך 300 ₪, דהיינו סך כולל של 2,064.29 ₪. 12. סיכומו של דבר, אני מקבל את תביעת התובעת בחלקה ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2,064.29 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.9.97 ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את אגרת המשפט בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום תשלום האגרה ובצירוף שכ"ט בסך של 3,000 ₪ ועליו מע"מ כדין. הסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.אספקהסחורה