איחור בהעברת זכויות בדירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצוי בגין איחור בהעברת זכויות בדירה: לפני תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בגין איחור בהעברת הזכויות בדירה שרכשה התובעת מהנתבעים על שמה של התובעת. הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתביעה בדרך של פשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט {נוסח משולב} התשמ"ב - 1982. שבתי ובחנתי בעיון את תצהיריהם של הצדדים ואת דבריהם לפני ושקלתי את טענותיהם. הואיל ומדובר בפסק דין של פשרה אין מקום לקביעת ממצאים שבעובדה. אסתפק בציון השיקולים שלהלן: א. אומנם בחוזה המכר לא נקבע מועד ספציפי להעברת הזכויות אלא נאמר ש"העברת הזכויות בדירה לקונים תבוצע לאחר תשלום מלוא יתרת התמורה", כאשר מסעיף אחר בחוזה אנו למדים שהתשלום האחרון בוצע ביום 20/1/94. אולם מכאן לא נובע שהעברת הזכויות יכולה להתבצע בכלות כל הדורות. בענין זה יש לפנות לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, המלמדנו כי על העברת הזכויות להתבצע תוך זמן סביר מכריתת החוזה במועד שעליו הודיעה התובעת זמן סביר מראש. את סעיף 3 לחוזה יש לקרוא בהתאם. ב. העובדה שעו"ד זינגר, ששימש בא כוחם המשותף של הצדדים, אמור היה לטפל עבורם בהעברת הזכויות לא גורעת מכך שהחיוב הראשוני להעביר את הזכויות על שם התובעת היה מוטל על הנתבעים. כך עולה הן מהגיונם של דברים, הן מתכליתו של החוזה והן מסעיפים ספציפיים בחוזה כמו: סעיפים 3 א' רישא ו - 3 ד' סיפא, שמהם אפשר ללמוד שהחובה להעביר את הזכויות רובצת על כתפי המוכרים. ג. החוזה במקרה דנן נכרת ביום 14/11/93. התשלום האחרון של התובעת בוצע ביום 20/1/94. העברת הזכויות לא בוצעה אלא בנובמבר 95, היינו, כמעט שנתיים לאחר מכן. ד. אף אם אניח שהנתבעים פעלו על פי עצתו של עו"ד זינגר הרי מדבריהם שלהם עולה שכאשר פנו בעניין העיכוב בהעברת הזכויות לתובעת היא "טרקה להם הטלפון", היינו, הדחיות היו למורת רוחה ובניגוד לדעתה. וראו גם סעיף 6 ג לתצהיר הנתבעת שבו היא מאשרת שכל ניסיון הדברות עם התובעת נתקל ב"אוזניים אטומות". שמע מכאן שהתובעת אכן דרשה שהעברת הזכויות תתבצע מייד כפי שנטען על ידה. במצב דברים זה קיים קושי לקבל את הטענה שהנתבעים סברו שעו"ד זינגר פועל בעניין זה בשמה של התובעת. ה. בעוד שחשבון דמי ההסכמה המקורי הסתכם ב- 49,416 ש"ח בסופו של דבר שילמו הנתבעים 12,345 ש"ח בלבד וכך חסכו עקב ההמתנה והדחיות בביצוע העברת הזכויות כ - 37,000 ש"ח, אשר הוו אז כ- 12,000$ ארה"ב. מן העבר השני ובשים לב לכך שהתובעת הינה נכה הזכאית לדבריה לפטור מתשלום דמי חכירה שנתיים ושבינתיים מכרה את הדירה לא ברור אם גם היא זכתה עקב ההמתנה ל"מבצע ההיוון" לטובות הנאה משמעותיות. ו. פיצוי מוסכם בשיעור של 10,000$ בגין אי העברת זכויות במועד עשוי להראות במצב דברים רגיל סביר ולא בנקל יורה בית המשפט על הקטנתו. אולם במקרה דנן יש ליחס משקל הולם לטענתה של באת כוח הנתבעים שלפיה גם אם יש לשלם פיצוי עדיין יש להתחשב בכך שאי רישום תאריך ספציפי להעברת הזכויות בחוזה מלמד לכאורה שהצדדים לא ייחסו לעניין זה חשיבות מכרעת בעת כריתת החוזה. יש מקום לטעון כי חזקה על הצדדים שלו היו צופים נזק רציני אם הזכויות לא תועברנה במועד אזי היו טורחים לנקוב בחוזה מועד מפורש. שיקול זה דוחק לעבר הקטנתו של סכום הפיצוי המוסכם. אומנם התקשיתי למצוא בכתב ההגנה עתירה מפורשת להקטין את סכום הפיצוי, אולם עניין זה יכול היה לבוא על תיקונו במסגרת הליכי קדם המשפט בדרך של תיקון כתב ההגנה. לאחר שנתתי דעתי על השאלות השנויות במחלוקת על רקע השיקולים שמניתי לעיל (לרבות השאלה האם הופר החוזה) והוספתי ושאלתי את עצמי מהו הסכם הפשרה שראוי היה שהצדדים יגיעו אליו בכוחות עצמם אני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת סך שווה ערך ל- 5,000$ ארה"ב כערכו בשקלים לפי השער היציג שיהיה ידוע ביום התשלום בפועל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל שווה ערך ל- 500$ ארה"ב ומע"מ. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעים שאם לא כן ישא ריבית דולרית של 3% לשנה החל מהיום. לצדדים לא תהיה האחד כלפי משנהו כל תביעה נוספת בקשר לעיסקה נשוא התביעה.העברת זכויותזכויות בדירה