קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול התחייבויות של פסול דין: הקדמה:   התובענה דנא הוגשה מטעם המבקש - אשר בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (תיק תמ"ש 2400/01) הכריז עליו, ביום 11/6/01, כפסול דין - ובה עתירתו למתן פסק דין המצהיר שכל ההתחייבויות והערבויות שנחתמו ע"י המבקש לטובת צדדים שלישיים, במהלך עסקיו משנת 1969 ועד היום, אינן בנות תוקף משפטי והן בטלות ומבוטלות כלפי החסוי מעיקרן, וכפועל יוצא מכך, יבוטלו גם פסקי הדין אשר ניתנו נגדו זה מכבר, לאור ביטול התחייבויותיו שעמדו בבסיס אותם פסקי דין.   ההסדר הדיוני:   בדיון שהתקיים בפני ביום 8/5/02, הסכים ב"כ התובע כי השאלות שמציגות את עצמן ודורשות הכרעה בתיק זה, רובן ככולן, הינן שאלות משפטיות, ולפיכך הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.   המשיב "הפעיל" בתיק היה בנק הפועלים, אשר הגיש - הלכה למעשה - את סיכום טענותיו במסגרת בקשתו לדחיית התובענה על הסף ובמסגרת בקשתו להבהרת החלטתי דלעיל.   בנסיבות אלה אני נכנס לעובי הקורה ומכריע את השאלה המשפטית לגופא.   טענות המבקש:   המבקש - החסוי מגולל בפנינו את מסכת חייו, ומנתזת מפיו טענה כי מזה שנים ארוכות לוקה הוא בבעיות נפשיות, שמעיבות - כך לטענתו - על יכולתו להבין את קשירתו בהתחייבויות משפטיות לרבות אלה עם הנתבעים. כבר משנת 1969 עת התגייס לצבא, שוחרר מחמת מצבו הנפשי, לאחר ששה חודשים, בהתאם להחלטת הקב"ן. אף לאחר כמה שנים הוזמן למילואים בתקווה שהוטב מצבו, אך שוחרר שוב מאותה הסיבה, והפעם לצמיתות.   במהלך נישואיו השתדל להביא את פרי עמלו בכבוד למשפחתו, אולם, למצער, נתקל הוא בכישלונות, לטענתו, כתוצאה מניצול מצבו הנפשי שהביאו להיות בעל אופי חלש במיוחד, בין אם על ידי שותפיו ובין אם ע"י מי שהתקשר עימו בעסקים.   אישתו - היא זו שמונתה כאפוטרופסתו - ניסתה לתקן את המעוות ולסלק את החובות שצבר, דא עקא שכל ניסיונותיה עלו בתוהו, וכיום אין לו ולאישתו כל הכנסה מלבד קיצבת נכות מהביטוח הלאומי, בסך -.3,500 ₪ לחודש.   לטענתו, רוב רובם של חובותיו, כמו גם תיקי ההוצל"פ הפתוחים נגדו, הינם כתוצאה מחתימתו על ערבויות שונות לטובת צדדי ג', ואשר הוא עצמו לא נהנה מכספיהם ולא קיבל תמורתם אגורה שחוקה.   בהסתמך על התחייבויותיו של החסוי, הגישו המשיבים - בזמנים עברו - תביעות משפטיות, ובמהלך רוב התדיינויותיו בבתי המשפט עם המשיבים או עם נושים אחרים, כולל במסמכי בית הדין שהגיש, הזכיר כי הינו סובל ממחלות נפשיות, אולם, משום מה - כך לטענתו - כולם ביכרו להתעלם מטענות אלו ולא נתנו להם משקל כלשהו. כתוצאה מכך ניתנו נגדו פסקי דין, לרבות אלה שתכלית העתירה דנא להביא לביטולם או להצהרה כי הם בטלים מעיקרם משום שהתחייבויות המבקש - החסוי - שעמדו בבסיס אותם פסקי הדין, בטלות מעיקרן. לטענתו, כל פעולותיו המשפטיות נעדרות גמירות דעת מצידו, מכיוון שהוא היה נעדר יכולת להבין את פשר חתימתו - בכל עת ובכל פעם שחתם - נוכח מצבו הנפשי.   מכל המקובץ לעיל, על סמך הראיות, כתבי הטענות, חוות הדעת, קביעת המוסד לביטוח לאומי והמסמכים הרפואיים שצירף המבקש, וכן לרבות שיקולי צדק, טוען המבקש החסוי כי יש להיעתר לבקשתו וליתן בתובענה דנא פסק דין המצהיר כי כל התחייבויותיו בטלות ומבוטלות, וכפועל יוצא, כך גם בטלים פסקי הדין שניתנו נגדו, בהסתמך על אותן התחייבויות.   תגובת המשיבים (המשיב מס' 2 והכונס):   תגובת המשיבים, בקליפת אגוז, הינה שיש לדחות את הבקשה לגופא, זולת אם תידחה על הסף, משום שהיא נסמכת כל כולה על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה שהכריזה על המבקש כפסול דין, החלטה שפג תוקפה, ולכן הבקשה דנא מחוסרת כל עילה מיסודה ועד ראשה.   המשיבים טוענים לחילופין, שגם אם יש תוקף כלשהו להחלטה המכריזה על המבקש כפסול דין, עדיין תוקף אותה החלטה הינו מיום חתימתה ואילך, כך שאין בכוחה של אותה החלטה כדי לפגום או לפגוע בתוקף אותן פעולות משפטיות שנעשו על ידו קודם מועד מתן אותה ההחלטה, וטרם הכרזתו כפסול דין.   עוד טוענים כי מבחינה משפטית, לא ניתן לקבל סעד, המבטל בדיעבד, באופן גורף וכוללני, את כל התחייבויות המבקש במשך 33 השנים האחרונות, בין היתר משום שבבקשה זו נטוע כשל לוגי, שכן המבקש עותר לביטול התחייבויותיו במשך שנים ארוכות אך לא את זכויותיו. אם אין תוקף להתחייבויותיו, או אז אין תוקף לרכישת הזכויות בבית מגוריו וכיוצ"ב, מכך - ביטול זכויותיו - הוא מתעלם ומנסה להעלים את הדבר מעיני בית המשפט.   ממשיכים המשיבים ואומרים כי הצגת המבקש כמעין קורבן שחתם על מסמכים ללא כל ידיעה וללא כל תמורה, הינה הצגה מסולפת של העובדות ומהווה הטעייה של ביהמ"ש. אי לכך, יש לדחות את הבקשה על הסף או לחילופין לדחותה לגופה, ובכל מקרה לחייב את המבקש בהוצאות משפט לטובתם.   דיון והכרעה:   אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים בכפות המאזניים, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה על הסף, היות שהכרזת פסלות אינה פועלת למפרע והינה פרוספקטיבית - צופה פני העתיד.   לעניין זה יאים דברי כב' השופט י' אנגלרד בע"א 1101/99 אליעזר ברקוביץ נ' חנה ברקוביץ ומינהל מקרקעי ישראל: "כידוע, הכרזת פסלות אינה פועלת למפרע. בשל העובדה כי אין הוראות מיוחדות בדיני החוזים לפעולה משפטית, שנערכה על-ידי אדם בעת שהיה חולה נפש או סבל מליקוי שכלי, יש לבחון את תוקפה על-פי הכללים הרגילים של פגמי רצון, כפי שנקבעו בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973..."   בכגון דא, קבע כב' השופט בך בע"א 226/87 אחמד זועבי נ' עבוד ניקולא ו"צור חברה לביטוח בע"מ, כי לא כל הפרעה בשיפוט ובשיקול דעת שוללת את כושרו של הנוגע בדבר להתקשר בחוזים. נטל הראיה בדבר קיום הפרעה נפשית, השוללת את כושרו של הנוגע בדבר להתקשר בחוזים, רובץ על הטוען לקיום הפרעה נפשית, ונטל ההוכחה בנקודה זו רבץ על המערער באותו תיק, שעה שהרמת עול זה היתה קשה במיוחד לאור הזמן הרב שעבר מאז נערך ההסכם.   ההתחייבויות והערבויות שנחתמו על ידי החסוי - המבקש - לטובת צדדים שלישיים, במהלך עסקיו משנת 1969 ועד היום, היו בטרם הוכרז כפסול דין, מכאן החזקה שהמבקש היה כשיר לעשותם. בנוסף, כל טענה של פגמי רצון מכוח חוק החוזים - עושק, תרמית, כפיה, טעות, הטעיה - הייתה צריכה להיטען בהתדיינויות בין המבקש למשיבים, אותן התדיינויות שהובילו בסוף לפסקי דין נגד המבקש, אשר הבקשה דנא, בתכליתה ובמהותה, נועדה לבטלם.   דאליבא דידי, אף הגישה הרואה בדיני החוזים מערכת דינים ערכית-מוסרית, אינה מסכימה שחייב ישכן על מבטחו כל עוד קוצר הוא את פרי עמלו, וברגע בו השמש יורדת עליו, ותבעוהו הנושים, כובש הוא את ממונו אצלו בחוזקה וממאן להחזירו בטענה שהינו פסול דין.   גם מבחינת המדיניות המשפטית, ולמען היציבות המשפטית (סופיות הדיון) והכלכלית (אינטרס ההסתמכות), לא ניתן לאמץ את עתירתו של המבקש, אשר ניהל התדיינויות ארוכות עם המשיבים בבתי משפט שונים ולאחר שטענותיו שם נדחו ופסקי הדין שניתנו חייבו אותו בתשלום חובותיו על פי התחייבויותיו, בא הוא ומנסה להיכנס בשערינו ואמר שהכל בעברו בטל מעיקרו משום שחולה נפש הייתי ופסול דין אני היום, לא בהינף יד יבוטלו פסקי דין מהעבר ויוצהר עליהם כאילו לא היו מעולם. אדם המוקף בבני משפחתו וכובש בלבו את מחלת נפשו (בהנחה שהיא קיימת) שנים ארוכות, לא יוכל לבטל באותה טענה פסקי דין שנתנו תוקף משפטי להתחייבויות קודמות שהוא התחייב וחוייב לפיהן, לאחר שכל טענותיו נדונו ונדחו.   ובעניין המדיניות המשפטית, אוסיף ואצטט את דבריו של כב' השופט חשין "בבחינת: פתח להם פתח כמחט הסדקית והמה יעשוהו כפתחו של אולם". לשון אחרת אם נאמץ את גישתו של המבקש, לעולם לא ידע בעל דין שפסק דין כבר בידיו, אם אותו פסק דין אכן סוף הדרך או שמא מחביא לו החייב, בין אם בתכנון מראש ובין אם לאו, מעגל דיונים קסום חדש לפיו יעלה את טענתו אודות מחלת נפש שהיתה חבויה בבטנו משך שנים עברו.   בתיק שמתנהל, יוכל בעל דין לטעון כל טענה רלוונטית, לרבות אודות מצבו הנפשי - חולה או בריא - ברם משהסתיים ההליך בפסק דין חלוט, לא ניתן לפתוח את העניין מחדש ע"י הגשת עתירה לסעד הצהרתי המבטל אותו פסק דין חלוט, מחמת ליקוי בנפשו של החייב, שכבש בלבו שנים; וגם לא מחמת הכרזתו כפסול דין אחרי שנים מאותו פסק דין חלוט שחייב אותו בדין.   אימוץ גישתו של המבקש פוגעת קשות גם במוסד "מעשה בי-דין" ו"השתק הפלוגתא" שגדלנו למרגלותיו והוזהרנו כי בל נרפה שמירתנו סביבו.   העולה מכל המקובץ לעיל הוא שדין התובענה להידחות הן על הסף וכן לגופה.   יחד עם זאת, נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, רואה אני לנכון לדחות את התובענה ולא לחייב את המבקש לשאת בהוצאות המשיבים, ולו משיקולי רחמים, משום שבית המשפט רשאי - ויש שיאמרו אף חייב - לחסות מבקש כמו המבקש שבפנינו, ברחמיו.פסול דין