ביטול הזיכויים על ידי חברת כרטיסי האשראי בא לאחר שלטענתן התכחשו בעלי הכרטיסים לעיסקאות, על סמך מכתב ממרכז דיינרס בקולורדו שבארצות הברית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול זיכוי מחברת האשראי: הרקע 1. התובעת מנהלת סוכנות נסיעות. שמה הקודם של התובעת היה "תלמה נסיעות ותיירות הרצליה (1993) בע"מ". הנתבעת מס' 1 עוסקת במתן שירותי סליקה לכרטיסי אשראי והיא בעלת המניות בנתבעת מס' 2 (דיינרס) העוסקת בסליקה של כרטיסי אשראי "דיינרס". ביום 26.7.93 התקשרה התובעת (בשמה הקודם "תלמה") בהסכם עם "דיינרס" (נ/3). ביום 29.8.93 התקשרה התובעת עם ויזה בהסכם שכותרתו "נספח הזמנה טלפונית/ הזמנה הדואר" (נ/4). ב-24.5.00 חתמה התובעת על הסכם נוסף עם דיינרס (נספח ט' לתצהיר התומך בבקשה לציווי זמני בש"א 20971/00). 2. במאי ויוני 2000 הוזמנו אצל התובעת כרטיסי טיסה למקומות שונים בעולם וזאת באמצעות נבארה, מחאם טיסות בחברת מכרות בגאנה. להזמנות צורפו צילומים של כרטיסי האשראי משני צידיהם וכן הרשאות בחתימת בעלי הכרטיסים המרשים את התובעת למכור את כרטיסי הטיסה תוך חיוב חשבון הלקוחות באמצעות כרטיסי האשראי. בדרך זו נעשו עסקאות לרכישת כרטיסים בסכום של 280,462$. כל העסקאות אושרו על ידי הנתבעת בטלפון או באמצעות מכשיר אלקטרוני. דיינרס זיכתה את חשבון התובעת בסכום השווה ל-84,512$. ביולי 2000 חייבה דיינרס את חשבון התובעת בסכום של 190,581$, אלא שעל פי הסכמה דיונית חזרה הנתבעת וזיכתה את התובעת בחזרה בסכום 84,512$. 3. תביעתה המתוקנת של התובעת היא לתשלום הסכום של 189,387$ שבו טרם זוכתה וכן לסעד שימנע מדיינרס לחזור ולחייב את התובעת בסכום של 84,512$, שבו זוכתה כאמור מחדש במסגרת הסכם דיוני. דו"ח על חשד לרמאות 4. ביטול הזיכויים על ידי הנתבעות בא לאחר שלטענתן התכחשו בעלי הכרטיסים לעיסקאות. הנתבעות פעלו על סמך מכתב ממרכז דיינרס בקולורדו שבארצות הברית (נ/5). מסמך זה אינו מהווה ראיה להתכחשותם של בעלי הכרטיסים לעיסקאות. כותרתו של המסמך היא "דו"ח על חשד לרמאות של בית עסק" (בתרגום מאנגלית), על פני המסמך לא ברור מי אחראי לאמור בו. על כל פנים זו עדות משנית, ולא עדות ישירה להתכחשותם של בעלי הכרטיסים. תצהירי התכחשות 5. הנתבעות מסתמכות גם על הודעות התכחשות זהות של בעלי הכרטיסים, שצריכות לשמש בסיס לדו"ח נ/5. כותרתן של הודעות ההתכחשות (נ/20) היא "AFFIDAVIT". הסעיף המתייחס להתכחשות בהודעות אלו הוא סעיף 2 שזו לשונו: "I have disputed certain charges on my Account (the "charges") because I did not make them or authorize anyone to make them" הוראה זו אכן מהווה הכחשה, אלא שאין בהכחשה התייחסות לחיובים מסוימים נשוא תובענה זו. כך גם לא מצוין שם בית העסק עמו נעשו העסקאות וגם לא תאריכי אותן עסקאות. אמנם מספר כרטיס האשראי מצוין על גבי הטופס וההכחשה מתייחסת לכרטיס המסויים. אולם אין הכחשה של כל העסקאות שבהן חויב מחזיק הכרטיס, אלא רק של חלק מהן, מהתצהירים אין ללמוד אם אכן הוכחשו העסקאות עם התובעת. 6. מה גם, שכפי שציינה התובעת בפסקה 64.2 לסיכומיה, הטפסים התקבלו אצל הנתבעות רק בסוף חודש אוקטובר 2000 וזאת מספר חודשים לאחר שחייבו הנתבעות את התובעת כך שאין לראותן כמי שהסתמכו על הצהרות ההתכחשות, בהכינן את הדו"ח על רמאויות (נ/5). נוהל בינלאומי 7. הנתבעות גורסות (פסקה 121 לסיכומים) כי על פי נוהלי דיינרס הבינלאומיים (נ/12) אין המנפיק חייב להעביר לסולק את הודעות ההתכחשות של הלקוחות בכתב ודי לו באם יודיעו על כך בעל פה. נהלים אלה חסויים בפני בית העסק והוא כלל אינו מודע לקיומם. בפני בית העסק מצויים ההסכמים עליהם חתם עם הסולק והסכמים אלה בלבד. לבית העסק צפיה סבירה כי הסכמים אלה הם המסגרת ליחסים בין הצדדים החתומים עליהם, וכי הסולק, מנסח ההסכמים, יכבד ההסכמים ויפעל לאורם. לנוהל הבינלאומי, שלאורו טוענות הנתבעות כי פעלו, אין כל נפקות במערכת היחסים שבין הנתבעות לתובעות. העדר התכחשות 8. הנתבעות טוענות כי אין הן חייבות להמציא לתובעת את הודעות ההתכחשות. גם אם צודקות הנתבעות בטיעונן (ואיני אומר שכך הוא) הרי אין הן רשאיות לבטל זיכויים אלא אם יש בפניהן התכחשות של המחזיק בכרטיס האשראי. הנתבעות לא הראו כי היתה בפניהן הכחשה כזו של העסקאות נשוא התובענה, שכן התצהירים הנזכרים אינם מהווים הכחשה כזו. העסקאות שבהן מדובר נעשו כולן באמצעות הטלפון לכן חל ההסכם שנעשה בין הצדדים ביום 29.8.93 (הנספח הטלפוני). בסעיף 10 למסמך זה נאמר: "המוכר מסכים ומאשר בזאת כי בכל אחד מהמקרים המפורטים מטה, הבנק יסרב לשלם לו את השובר או במקרה שכבר שילם, יחייב הבנק את חשבונו של המוכר באותו סכום על פי ערכו, כפי שהיה במועד הזיכוי מיד לאחר קבלת הודעת המחזיק, וזאת מבלי שהבנק או כ.א.ל יהיו חייבים להתדיין תחילה עם המחזיק בכרטיס: א. בכל מקרה שמחזיק בכרטיס יודיע לכ.א.ל כי הוא לא קיבל את השירות או המצרך או כי לא הזמין את השירות או המצרך אשר בגינו נעשה השובר. ב. בכל מקרה שיוצג על ידו שובר "ויזה קרדיט" ומחזיק הכרטיס יודיע לכ.א.ל או לבנק כי הוא לא ביקש אשראי ו/או לא ביקש אשראי לפרעון במספר התשלומים שצוין על ידי המוכר בשובר ו/או לא היה ידוע לו כי האשראי נושא ריבית" הנתבעות יכולות לבטל זיכוי או שלא לכבד שובר, כאשר המחזיק בכרטיס הודיע לנתבעות כי הוא לא קיבל את השירות אשר בגינו נעשה השובר או לא הזמינו. על הנתבעות היה להוכיח זאת, והן לא כך. כאמור בהודעות ההתכחשות שהוגשו לבית המשפט אין הכחשה של העסקאות שאליהן מתייחסים השוברים שהמציאה התובעת לדיינרס. סוף דבר 9. בהעדר הכחשה של העסקאות נשוא התובענה לא היו הנתבעות רשאיות לחייב את התובעת או להימנע מזכותה בגין העסקאות נשוא התובענה. בהתחשב בכך אין צורך לדון ביתר טענותיהן של הנתבעות. 10. לבסוף יוער שדרכן של הנתבעות מעוררת תמיהה. ראשית לא הוצגו בפני בית המשפט ההודעות של המחזיקים שעל פיהן הוציאה דיינרס את ההודעה על מעשה המרמה. שנית, ההודעה (נ/5) כולה מלאה סימני שאלה. ממנה עולה כי קדמה לה הודעה אחרת שלא הוצגה לבית המשפט וכאמור לא ברור מה גרם להוצאתה. ושלישית, התצהירים שבהם התכחשו מחזיקי הכרטיסים לעסקאות, ואשר נראה כי הוכנו על ידי דיינרס, ערוכים בצורה רשלנית המעוררת פליאה. כן מוזרה ההסתמכות על נוהל סודי שכלל לא הובא לידיעת בתי העסק. על כל אלה ראוי היה שהנתבעות תעמדנה במהלך המשפט, וראוי היה כי תסקנה את המסקנות הראויות. 11. לפיכך הנני נעתר לתובענה ומחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכום בשקלים השווה ל-189,387$ על פי השער היציג ביום הגשת התביעה (5.7.00) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. כן הנני מורה לנתבעות להימנע מחייב את חשבון התובעת בסכום של 84,512$. כן הנני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. אשראי