בית המשפט ציין הפסיקתו כדלקמן : "תיק זה משקף את המצב הקשה של טיפול פקידי משרד הפנים בירושלים בבקשות לאיחוד משפחות, מחד גיסא, ואת הקלות היחסית שבה עותרים ובאי כוחם מגישים עתירות לבית משפט זה ואינם מבצעים את הוראות בית המשפט ביחס לעדכון התיק, מאידך גיסא. במובן זה, צודק ב"כ המשיב כי העתירה שלפנינו (כמו אחרות) נועדו, למעשה, לאפשר לעותרים או לבא כוחם ל"קצר תורים" במשרד הפנים, כך שבמקום שהעותרים ימתינו בתור במשרד הפנים וימסרו מסמכים לפקידים, העותרים זוכים לכך שעניינם מטופל בדרג של עורכי דין ושופט, קרי: בא כוחם מול עו"ד מפרקליטות המחוז, ומעליהם "משגיח" בית המשפט כי לוח הזמנים יתקדם כדבעי. אין זה תפקידו של בית המשפט." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לאיחוד משפחות / בקשה לאיחוד משפחות מבית המשפט: 1. ביום 26.5.03 הוגשה על ידי העותרים עתירה מנהלית ובו התבקש צו על תנאי המכוון אל המשיב והמורה ליתן טעם מדוע אינו מאפשר לעותר 1 להגיש עבור אשתו, עותרת 2, בקשה לאיחוד משפחות, ומדוע לא יחיל המשיב על העותרת 2 את התהליך המדורג אשר חל על אזרחי ירדן, אשר מוגשת עבורם בקשה לאיחוד משפחות. 2. במקביל, הוגשה בקשה לסעד ביניים, ובו התבקש בית המשפט כי יינתן צו ביניים אשר לפיו תותר שהייתה של עותרת 2 בישראל ויימנע גירושה מישראל עד למתן החלטה אחרת (בש"א 7569/03). בקשה זו הוגשה במעמד צד אחד, וב"כ המבקשים, עו"ד האני טאנוס, ציין בפניי כי אין לו מידע קונקרטי על הכוונה לגרש את עותרת 2 מהארץ, אך בשל החשש הכללי שמא שוטר יבדוק את העותרת וימצא שאין בידה תיעוד מתאים, הוא ביקש את צו הביניים האמור. בו ביום - כ"ה אייר תשס"ג (17.5.03) - ניתן על ידי צו ארעי במעמד צד אחד האוסר על גירושה של העותרת 2 מהארץ. כמו כן, קבעתי דיון במעמד שני הצדדים ביחס לבקשה לצו הביניים. 3. המדינה הגישה תגובה לעתירה ולצו הביניים, ובה ציין עו"ד רועי בראונר, עוזר פרקליט מחוז ירושלים, כי העתירה הוגשה מוקדם מדיי, בטרם מיצו העותרים את ההליכים במשרד הפנים, ובכל מקרה אין מקום ליתן צו ביניים. 4. קיימתי דיון במעמד שני הצדדים ביום 4.6.03, ובו הוברר לי כי עיקר הבעיה בתיק זה (כמו בתיקים לא מעטים אחרים שבאו בפניי) נובעת מהלחץ הגדול של הפונים למשרד הפנים בירושלים, אשר לעיתים קרובות אינו מאפשר לאדם להגיע לפקיד, אף אם "שמר מקום" בתור מהערב הקודם. בהחלטה קבעתי כי המבקשת תפנה למשרד הפנים ותגיש את הבקשות הנחוצות ותעמוד בתורים המקובלים במשך 10 ימים. רק אם לא תצליח העותרת להגיע לפקיד בתוך 10 ימים, תגיש תצהיר מפורט ותבקש סעד מתאים. קבעתי כי הצו הארעי יישאר על כנו, וכי ב"כ העותרים ידווח לבית המשפט עד ליום 1.7.03 מה נעשה בדבר. 5. מאחר וב"כ העותרים לא הגיש דיווח לבית המשפט קבעתי את התיק לדיון ליום 1.9.03 (ראה החלטה מיום כ"ז תמוז תשס"ג (23.7.03)). 6. לאחר שנקבע מועד לדיון הודיעו העותרים ביום 29.7.03 כי הם קיבלו ממשרד הפנים הודעה לפיה הם יוכלו להגיש את הבקשה לאיחוד משפחות ולכן ביקשו לבטל את מועד הדיון שנקבע ליום 1.9.03. בסיום הודעתם, ציינו העותרים כי הדבר נעשה "בתקווה כי בתוך מספר ימים תשלח בקשה מוסכמת למחיקת העתירה". 7. מאחר ולא הוגשה בקשה למחיקת העתירה ואף לא בקשה פורמאלית לביטול הדיון, התקיים דיון ביום 1.9.03, אך ב"כ העותרים לא התייצב, וב"כ המדינה ביקש למחוק את העתירה ולחייב את העותרים בהוצאות. 8. בהחלטתי מיום ד' אלול תשס"ג (1.9.03) אפשרתי לב"כ העותרים להסביר מדוע לא התייצב, וכן להגיב לבקשת המדינה כי העתירה תימחק תוך חיוב העותרים בהוצאות. 9. ב"כ העותרים לא הגיש לבית המשפט הודעה או הסבר כל שהוא באותו שלב. לעומת זאת, הוגשה בקשה מאת המשיב ביום 18.9.03 לדחות את העתירה ולחייב את העותרים בהוצאות משפט לדוגמא, וזאת בשל הזלזול בהליכי המשפט, ובעצם הגשת עתירה על ידי עותרת אשר במשך 19 חודש נמצאת שלא כדין בישראל. 10. בעקבות בקשה זו ניתנה החלטה נוספת על ידי ביום ג' תשרי תשס"ד (29.9.03), ובה אפשרתי לעותרים להגיב. הם לא עשו כן. 11. מאחר והעותרים לא הגיבו על הבקשה מטעם המשיב שהוגשה ביום 18.9.03, וזאת על אף החלטתי מיום ג' תשרי תשס"ד (29.9.03) לפיה עליהם להגיב עד ליום 19.10.03, ניתנה על ידי החלטה נוספת ביום כ"ה טבת תשס"ד (19.1.04), לפיה יינתן פסק דין על בסיס החומר בתיק, אם העותרים לא יגיבו על הבקשה מאת המשיב עד ליום 1.2.04. 12. והנה, ביום 1.2.04 הגיע מסמך מאת העותרים הנושא כותרת "בקשה למחיקת העתירה", ובו הם מציינים כי לאחר שהגישו את מסמכיהם למשרדי המשיב אין עוד צורך בבירור העתירה והם מבקשים כי היא תימחק ללא צו להוצאות. באותה בקשה הם מבקשים להורות על החזר האגרה. אין בבקשה זו כל התייחסות לצו הארעי או לבקשת המדינה לחייב את העותרים בהוצאות. 13. על גבי בקשה זו ניתנה על ידי החלטה ביום ט' שבט תשס"ד (1.2.04) כי המדינה תגיב בתוך 7 ימים. 14. תגובת המדינה משתרעת על פני שניים וחצי עמודים, ובה מסביר בהרחבה עוזר פרקליט המחוז, עו"ד רועי בראונר, מדוע יש לחייב את העותרים בהוצאות משפט ובהוצאות לדוגמא, וזאת, לדבריו, "בעקבות זלזול מוחלט ובוטה בהחלטות בית המשפט הנכבד, הצגת מצגי שווא והטרחת המשיב לחינם". 15. איפשרתי לב"כ העותרים להגיב על דרישה זו של המשיב (החלטה מיום י"ז שבט תשס"ד 9.2.04)), אך ב"כ העותרים לא עשה כן. 16. גם כאשר נשלחה לב"כ העותרים הודעה מאת המזכירות ביום 30.3.04 בדבר כוונה למחיקה מחמת חוסר מעש, לפי תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לא הגיב על כך. 17. מצב הדברים, איפוא, הוא זה: שני הצדדים מסכימים כי אין צורך יותר לקיים דיון בעתירה, מאחר ומבוקשה של העותרת התמלא. המחלוקת היחידה היא ביחס לקביעת הוצאות. 18. תיק זה משקף את המצב הקשה של טיפול פקידי משרד הפנים בירושלים בבקשות לאיחוד משפחות, מחד גיסא, ואת הקלות היחסית שבה עותרים ובאי כוחם מגישים עתירות לבית משפט זה ואינם מבצעים את הוראות בית המשפט ביחס לעדכון התיק, מאידך גיסא. במובן זה, צודק ב"כ המשיב כי העתירה שלפנינו (כמו אחרות) נועדו, למעשה, לאפשר לעותרים או לבא כוחם ל"קצר תורים" במשרד הפנים, כך שבמקום שהעותרים ימתינו בתור במשרד הפנים וימסרו מסמכים לפקידים, העותרים זוכים לכך שעניינם מטופל בדרג של עורכי דין ושופט, קרי: בא כוחם מול עו"ד מפרקליטות המחוז, ומעליהם "משגיח" בית המשפט כי לוח הזמנים יתקדם כדבעי. אין זה תפקידו של בית המשפט. אף אם ניסיתי במספר מקרים לעזור לפתור בעיה מנהלית זו או אחרת, אין זה סביר כי עתירה מנהלית תהפוך לדרך המלך בהגשת בקשות לאיחוד משפחות. 19. אם היה העניין שבפנינו מסתיים בצורה סבירה ומהירה, ללא צורך בהטרחת המשיב ובית המשפט מספר פעמים - ניחא; ברם, ב"כ העותרים לא מילא אחר החלטות בית המשפט, לא דיווח במועד על התקדמות הטיפול, ולבסוף, ביקש למחוק את העתירה ועוד ביקש לקבל חזרה אגרות, והכל מבלי שהגיב על טענות המדינה כי עליו לשאת בהוצאות. 20. בנסיבות המקרה שלפנינו, ולאור התנהגות זו של העותרים, אין מנוס מלקבל את עמדת המדינה ולחייב את העותרים בהוצאות משפט. מאחר ומדובר במקרה ראשון, הסכום שאפסוק איננו משקף את מלוא הסכום שראוי כי ייפסק. ממילא, ברור כי אין כל מקום להיענות לבקשת העותר להחזר אגרות. 21. התוצאה היא: א. העתירה נמחקת. ב. הצו הארעי הניתן ביום כ"ה אייר תשס"ג (27.5.03) בתיק בש"א 7569/03 - מבוטל. ג. העותרים ישלמו למדינה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.משרד הפניםאיחוד משפחות