קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשות לאישור פסק בורר ולביטול פסק בורר: העובדות 1. לפני שתי בקשות: האחת, בקשה לאישור פסק בורר, שהוגשה בה"פ 351/00 והשנייה, בקשה שהוגשה בה"פ 374/00, לביטול פסק הבורר. שתי הבקשות מתייחסות לפסק בוררות שנתן הבורר עו"ד זהר שדה ביום 19.1.98. 2. הבורר התמנה ביום 16.1.94 על-פי שטר הבוררות (להלן - השטר), שעליו חתומים כל הצדדים לשתי הבקשות. רפי יחיא (המשיב 1 בשתי הבקשות (להלן: רפי), לפי האמור בשטר מחזיק בחלקה 510, שעליה בית. קיימת הסכמה על פי השטר, שחלקה זו תועבר לערוסי, המבקש בה"פ 351/00 והמשיב בה"פ 374/00. מושב אשתאול, המבקש בה"פ 374/00 והמשיב בה"פ 351/00 התחייב כי תוקצה לרפי חלקה אחרת ותמורת זאת יעביר רפי לערוסי את הבית והחלקה האמורים. ערוסי אמור להעביר חלק ממשקו למשק של כולני, שהוא מבקש נוסף בה"פ 351/00 ומשיב בה"פ 374/00. 3. רפי הגיש תביעה נגד מושב אשתאול וזה מצידו הגיש כתב הגנה. ביום 25.9.97 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה ובה הודיע מושב אשתאול שברצונו לצרף את כולני וערוסי כצדדים לפניו. ביום 11.2.98 החליט הבורר לצרף את כולני וערוסי כצד להליכים, מבלי לציין האם צורפו כתובעים או כנתבעים. כולני וערוסי לא הגישו כתבי טענות, למרות שנכחו בחלק מההליכים לפני הבורר (ראו נספחים י' ו-יב' בה"פ 374/00). בישיבה מיום 14.10.98 הגיש ערוסי מוצגים שונים מטעמו ומטעם כולני. משנשאל מדוע לא הגישו תביעה נגד מושב אשתאול, ענה: "פנינו לאגודה להסדיר את הנושא, הובטח לנו שהענין יבוא על פתרונו ולכן אנו בבוררות". בסיום ישיבה זו קצב הבורר מועדים לסיכומים, אך פטר את הנתבעים, כולני וערוסי מהגשת סיכומים (מוצג יא'). 4. כאמור, ביום 19.1.98 נתן הבורר את פסקו, בו קבע שאינו מביע דעה האם רפי זכאי למשק חקלאי, כי עניין זה לא נמסר להכרעתו. השאלה שהבורר היה אמור להכריע בה, לדעתו, היא מהו הפיצוי שלו זכאי רפי בגין הסתלקותו מהחלקה המוחזקת על ידיו וכי תוקצה לו חלקה חלופית בתמורה לתשלום סמלי. על מושב אשתאול לדאוג לרפי לחלקה חלופית במסגרת הרחבת המושב. הבורר הוסיף וקבע, שמכיוון שהחלקה שהוא מחזיק היא מפותחת, אין לחייב את רפי בעלות הוצאות פיתוח, למעט תשלומים שונים שפורטו על ידיו. עוד פסק הבורר, שרפי ישלם למינהל שני שלישים בלבד מהסכום שגובה המינהל ממשתכנים עבור הקצאת זכויות בהרחבה וזאת בגין זכויות בניה שלא יעלו על 140 מ"ר ומושב אשתאול ישתתף בשליש מהוצאות אלו. בסיום פסק הדין, תמה הבורר מדוע לא ביקש מושב אשתאול לחייב את כולני וערוסי להשתתף בהוצאות הבוררות, שהרי הם זכו בחלקתו של רפי. 5. מושב אשתאול הגיש בה"פ 220/99 בקשה לביטול פסק הבורר בלא שצרף את כולני וערוסי לבקשה. השופטת הכט, שהבקשה הגיעה לידיה, ביום 21.2.00, החליטה לצרף את שני אלה. בנוסף לכך, היא קבעה שעל ערוסי וכולני להגיב על הבקשה והם יהיו פטורים ממתן תשובה אם יסכימו להסדר הפשרה שאליו הגיעו מושב אשתאול ורפי. 6. בישיבה שהתקיימה ביום 30.4.00 בנוכחות כל הצדדים, הם ביקשו שהות נוספת לשקול את ההצעה והדיון נדחה ליום 17.5.00. ביום זה התייצב עו"ד באדר בשם כולני וערוסי, וביקש על דעת כל הצדדים דחייה נוספת. עו"ד באדר ביקש לפטור אותו מתגובה בכתב, כדי שלא לגרום להוצאות מיותרות. הדיון נדחה ליום 31.5.00. בהחלטה נאמר שעל עו"ד אור, ב"כ מושב אשתאול ועו"ד אברג'יל ב"כ של רפי, להודיע את עמדתם על ליום 22.5.00 וחילופין, אם לא יתייצבו עד למועד הנ"ל תימחק הבקשה. השופטת הכט לא התייחסה לבקשתו של עו"ד באדר לפטור אותו ממתן תגובה. 7. ביום 25.5.00 הודיע עו"ד אור, ב"כ המושב אשתאול, שהצדדים הגיעו להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט ולפיכך מבוקש למחוק את הבקשה, ללא צו להוצאות. השופטת הכט נענתה לבקשה, מחקה את הבקשה וביקשה להודיע על כך לעו"ד באדר. 8. בהחלטה שנתתי ביום 4.12.00 קבעתי שב"כ הצדדים יסכמו בשאלות הבאות: (1) אם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור לאור האמור בסעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968; (2) אם יש מקום לבקשה לאישור פסק הבורר, לאור החלטת השופטת הכט למחוק את הבקשה, לאחר שהצדדים הצהירו שהגיעו לידי הסדר; (3) יש מקום לאישור פסק בורר, כשהמבקשים אמנם צד לבוררות, אך בית המשפט לא העניק להם סעד; (4) אם נקבע בחוק הבוררות, תשכ"ה - 1968, מועד לגשת בקשה לאישור פסק בורר. טענות הצדדים טענות מושב אשתאול 9. מושב אשתאול טען את הטענות הבאות: (א) הבורר לא הכריע בשאלה האם כולני וערוסי צורפו כתובעים נוספים או כנתבעים נוספים. אין צירוף סתמי, ללא ציון הצירוף כתובע או כנתבע (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, סעיפים 147 - 148; 155 - 156). כולני וערוסי לא הגישו כתב טענות בפני הבורר לא כתובעים ולא כנתבעים ועל פי פסק הבורר אין הם זכאים או חייבים ולכן אינם יכולים לדרוש את אכיפת פסק הבורר (ת"א (ת"א) 2408/83 גולן נ' כפר יעבץ, פס"מ תשמ"ה (ב) 148, 158). יתרה מזו, בדומה לסעד הצהרתי, צריך שלתובע יהיה עניין משפטי בקבלת הסעד, כדי שבית המשפט לא ייתן הצהרה "סתם באוויר" (ע"א 282/59 היועץ המשפטי נ' סימון, פ"ד יג 1387). (ב) הבקשה לביטול פסק הבורר הוגשה במועד. כאשר מוגשת בקשה לאישור פסק בורר, שמורה למתנגד זכות להגיש בקשה לביטול, תוך 15 יום מיום הגשת הבקשה וכך נעשה בענייננו. (ג) כל הנימוקים דלעיל מובילים למסקנה שעל בית המשפט לעשות שימוש בשיקול דעתו ולא לאשר את פסק הבורר. (ד) לחילופין, יתבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול, משום שהנסיבות האמורות מהוות טעם מיוחד להארכת מועד. בית המשפט גם רשאי להאריך על דעת עצמו את המועד, אם מצוי בפניו חומר ראיות המצדיק צעד כזה והמהווה טעם מיוחד (ע"א 779/70 סלמן נ' סלמן, פ"ד כה(2) 549, 551 - 553). רפי 10. רפי מצטרף לטענות המושב אשתאול והוסיף על טענות אלה: (א) הבקשה לביטול פסק הבורר לא הוגשה באיחור משום שמושב אשתאול הגישה במועד ביום 9.3.99 בה"פ 220/99. (ב) כולני וערוסי, ישבו באפס מעשה ולא התייחסו להחלטת השופטת הכט מיום 21.2.00, להגיב על הבקשה לביטול פסק הבורר ושהם יהיו פטורים מלהגיב אם יסכימו בכתב להסדר הפשרה, שפורט ברישא להחלטה. כולני וערוסי לא הגיבו להצעה ולא טענו שאינה מקובלת עליהם. כיוון שכך, הם מנועים מלהגיש בקשה לאישור פסק הבורר. (ג) כולני וערוסי אינם בעלי דין, שכן פסק הבורר אינו נוגע להם ולכן אין מקום לאישורו. זולת זאת, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לבטל את פסק הבורר, לא ניתן לאכפו. (ד) המבקשים לא היו צד לפסק הבורר ולכן אין הוא פוגע בזכויותיהם. הם רשאים להגיש תביעה על סמך ההסכם שנחתם, אך לא בדרך של אישור פסק בורר. (ה) חוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, אינו קובע מועד להגשת בקשה לאישור פסק בורר. ברם, בקשה לאישור פסק בורר, דומה לבקשה למתן פסק דין הצהרתי ולכן חלים עליה דיני השיהוי. כולני וערוסי נכחו בדיון אצל השופטת הכט. הם ידעו על הסדר הפשרה המתגבש, אך מילאו פיהם מים ואף ביקשו, באמצעות בא כוחם, פטור מהגשת תגובה. השיהוי בהגשת הבקשה, כשנתיים וחצי שחלפו מאז שניתן פסק הבורר, מצדיק את הימנעותו של בית המשפט מלהושיט להם סעד. טענות כולני וערוסי 11. (א) לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט - 1968, המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, היא 15 יום מיום שבעל דין קיבל הודעה על הגשת בקשה לאישור פסק הבורר, אך לא יאוחר מהמועד הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. לשון אחר, אם נקפו 45 יום, אין מקום להגשת בקשה לביטול פסק בורר תוך 15 יום מיום הגשת הבקשה לאישור הפסק. (ב) אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד, שהוגשה רק בסיכומים בלי הגשת בקשה כדין, תצהיר התומך בבקשה ומבלי להצביע על טעם מיוחד להארכת מועד. (ג) הבקשה שמחקה השופטת הכט בה"פ 220/99, היתה בקשת מושב אשתאול לביטול פסק הבורר. הסדר הפשרה שנעשה בין מושב אשתאול ורפי לא קיבל תוקף של פסק דין. בנוסף לכך, כולני וערוסי לא היו צדדים להסדר זה. בא-כוחם כולני וערוסי לא הגיש תגובה כפי שנתבקש, שכן אם הבקשה לביטול פסק הבור תימחק, אין טעם בהגשת תגובה. (ד) מחיקת הבקשה לביטול פסק הבורר, משמעה שכאילו, מלכתחילה, לא הוגשה בקשה לביטולו של פסק הבורר ולכן אין מניעה לאשר את הפסק. (ה) כולני וערוסי צורפו להליך הבוררות לפי בקשת מושב אשתאול ואין הלה רשאי לטעון דבר והיפוכו, לבקש את צירוף כולני וערוסי ולאחר שצורפו לטעון שאינם צדדים להליך. זהו שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. (ו) לחילופין, ניתן לתקן את פסק הבורר ולהוסיף את שמותיהם של כולני וערוסי, בכותרת לפסק הבורר, או להחזירו לבורר לשם תיקון. (ז) רפי תבע מהמושב מגרש חלופי וקבלת תביעתו תזכה את כולני וערוסי בקבלת המגרש, עליו השתלט רפי. מסקנות 12. נראה לי שדין הבקשה להידחות. מושב אשתאול ביקש לצרף את כולני וערוסי, שהיו צדדים להסכם הבוררות, כצד להליך, אך הוא לא פרט אם הוא מבקש לצרפם כתובעים או כנתבעים. ערוסי וכולני נטלו חלק רק בחלק מישיבות הבוררות (מוצגים י' ו-יב'). הם לא הגישו כתבי טענות ולא הביאו ראיות. ערוסי נשאל מדוע אינו מגיש כתב תביעה נגד מושב אשתאול, וענה תשובה שלא ממין העניין. בנסיבות אלה, פטר הבורר את כולני וערוסי מהגשת סיכומים, לא פסק בכל הנוגע לזכויותיהם של שני אלה וגם הכתיר בכותרת של פסק הדין רק את שמותיהם של רפי ושל מושב אשתאול. 13. פסק הבורר אינו יוצר חבויות של רפי או מושב אשתאול כלפי כולני וערוסי. בנסיבות אלה, שפסק הבורר לא הטיל חבויות לזכות כולני וערוסי, אין מקום לאכוף את פסק הבורר, כבקשת כולני וערוסי (ת"א (ת"א) 2408/83, הנ"ל, שם). תרופתם של כולני וערוסי היא תביעה לאכוף את זכויותיהם, שלהם הם טוענים. 14. לאור תוצאה זו, אוסיף, למעלה מהצורך, שאכן הבקשה לביטול פסק בורר אינה יכולה לחרוג מעבר ל- 45 יום, הקבועים בסעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהדורה שלישית, עמ' 474, (תשנ"א - 1991)). 15. אין מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר, משום שלא הוגשה בקשה כדבעי עד ליום הגשת הסיכומים. גם הטעמים שפורטו בסיכומים אינם עולים כדי טעם מיוחד (ע"א 779/70, הנ"ל, שם, עמ' 551 - 553). יש לזכור שחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 בא לפשט ולהחיש הליכים בבית המשפט ולמנוע סחבת והשהייה לאחר מתן פסק הבורר, על ידי קביעת זמן מוגדר להגשת בקשה לביטול, בין אם בינתיים נתבקש אישורו ובין אם לאו (ע"א 779/00, הנ"ל, שם, עמ' 553; ראו גם אוטולנגי, שם, עמ' 490). 16. אמנם הבורר לא קבע בהלטת הצרוף, האם כולני וערוסי צורפו כתובעים או כנתבעים, אך ברור מהפרוטוקול שהם צורפו כנתבעים (ראו כותרת המסמך יא' וההחלטה שבסוף ישיבה זו). 17. אפילו טעיתי במסקנותיי הייתי משתמש בשיקול דעתי ולא מורה על אישור פסק הבורר לאור אופן התנהלותם של כולני וערוסי לפני הבורר ואצל השופטת הכט (ע"א 633/75 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לא(3) 339, 343). 18. התוצאה היא ששתי הבקשות נדחות ואין צו להוצאות.יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות