בכל הנוגע למועדים להגשת "תביעות" לבית הדין לעבודה, שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד התיישנות ע''י בית הדין לעבודה: 1. התובע הגיש בתאריך 5/5/09 תביעתו לבית הדין בגין הפסקת תשלום גימלת הבטחת הכנסה החל מחודש 5/03, כאמור במכתב הדחייה מתאריך 17/06/03. בכתב התביעה טען התובע כי קיבל גימלת הבטחת הכנסה משנת 1999 ועד חודש 4/2003 וכי החל מחודש 5/2003 הופסק התשלום. אין כל הסבר בכתב התביעה מדוע לא פנה התובע מאז חודש 5/2003 ועד חודש 5/2009 לבית הדין, במשך כשש שנים!!!, אם הוא היה סבור כי הפסקת תשלום הגימלה, נעשתה שלא כדין. התובע אף ציין בכתב התביעה כי החל מחודש 5/2008 חודשה זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה לאחר שהגיש תביעה חדשה. לטענת התובע הוא היה זכאי לגימלה גם בתקופה 5/2003 ועד 4/2008. 2. הנתבע בכתב ההגנה טען להתיישנות התביעה תוך שהוא מדגיש כי התביעה הוגשה לבית הדין 6 שנים לאחר הפסקת תשלום הגימלה בשנת 2003. הנתבע הוסיף וציין בכתב ההגנה כי התובע מקבל גימלת נכות כללית מחודש 5/1998, כי הגיש תביעה להשלמת הכנסה בחודש 2/99 וכי קיבל השלמה מחודש זה, אולם בעקבות תיקוני חוק הבטחת הכנסה מכח חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב במדיניות הכלכלית בשנת הכספים 2003) תשס"ב- 2002, הופחתו שיעורי הגימלה ולגבי התובע בוטלה זכאותו לאור קיצבת הנכות הכללית שקיבל. הנתבע הדגיש כי התובע לא הגיש תביעתו לבית הדין במועד, כי רק בחודש 5/2008 הגיש התובע תביעה חוזרת להשלמת הכנסה, וכי החל מחודש 5/2008 ממשיך הנתבע לשלם לתובע השלמת הכנסה כל עוד מתקיימים בתובע ובאשתו תנאי החוק ותקנותיו. 3. התובע בעדותו בבית הדין אישר כי קיבל את מכתב התביעה מתאריך 17/6/03 (עיין נ/3ועיין גם עמוד 1 שורה 24 ועמוד 3 שורה 22 לפרוטוקול). התובע העיד כי לא הגיש ערעור לבית הדין במועד מאחר והינו אדם חולה, אולם מעדותו עולה כי המדובר במחלה כרונית, הנמשכת באופן רצוף מלפני שנת 2003, וכי המצבו היום לא טוב יותר מאשר בשנת 2003, כך שאין כל נימוק הקשור למחלה, המהווה סיבה לאי הגשת התביעה בשנת 2003 או בתחילת שנת 2004. למעשה מעדות התובע עצמו עולה כי הסיבה להגשת התביעה בבית הדין רק בשנת 2009, מקורה בעצה שקיבל מעו"ד, אשר טיפל בעניין אחר שלו ואשר שאל אותו האם הוא מקבל השלמת הכנסה (עיין עמוד 3 רישא לפרוטוקול). גם אשת התובע העידה כי גימלת השלמת ההכנסה לה ולבעלה הופסקה בשנת 2003 אולם הם לא עשו דבר בין השנים 2003-2008 (עיין עמוד 4 שורה 6 לפרוטוקול). 4. הננו להפנות את התובע לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל-1969 . בית הדין הארצי פסק בדיון מט/0/170 אוריאל פרת - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"א 132, בעמ' 135: "יש להבחין בין מועד להגשת תובענה, דהיינו - המועד לעשיית פעולה כדי להביא עניין לפני בית הדין, לבין מועד לעשיית פעולה במהלך המשפט, דהיינו - בתובענה אשר כבר הוגשה. רק במקרה האחרון ניתנה לבית הדין סמכות להארכת מועד על פי תקנה 105 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969. במקרה הראשון ניתן להאריך מועד רק אם נקבעה אפשרות כזו במפורש בתקנות הנדונות במועד להגשת התובענה." ובדב"ע נו/0/156 יעקב זילברמן נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק הדין מתאריך 19.3.97), חזר בית הדין על הלכה זו ושב וקבע כי: "לאור האמור לעיל, אין מנוס מלחזור ולקבוע, כי בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית הדין לעבודה, שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם. מאחר והסמכה כזו לא נקבעה, על כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור." ועיין גם בדב"ע לו/0/11 חיים בר אילן נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' עמ' 340. 5. עיין גם בעב"ל 229/07 חנה טושינסקי נ. המוסד לביטוח לאומי אשר בו נדחתה תביעת התובעת לתשלומי קצבת ילדים בגין התיישנות ונפסק: "המערערת לא הציגה בפנינו טעם המפסיק את הפסקת מרוץ ההתיישנות על פי הפסיקה... כן ראוי לציין את דבריו של השופט פליטמן בעב"ל 27/03 המוסד לביטוח לאומי נ. אליאס חזן: "מיצוי זכויות המבוטחים חייב להעשות בדרכי המנהל שנקבעו בדין, ובהם נקצבו, כדבר שבלעדיו אי אפשר לקיים מינהל, מועדים. התעלמות מהמועדים הקצובים תגרום לשיבוש דרכי המינהל ותביא בסיכומו של דבר לפגיעה דווקא באפשרות מיצוי הזכויות שבדין." תביעתה של המערערת התיישנה, לאחר שמכתב הדחיה הומצא לה כדין..." 6. עיין בעב"ל 681/08 אבו רמוז נ. המוסד לביטוח לאומי בו חזר בית הדין הארצי על אשר נפסק בעב"ל 31/98 בענין אליהו סולן וקבע כי אין תחולה לסעיף 16 לחוק ההתיישנות על תקופת ההתיישנות להגשת תביעות וערעורים שנקבעו בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי. בפסק הדין בענין סולן עמד בית הדין על מטרת קביעת תקופת התיישנות מקוצרת בתביעות של מבוטחים כנגד החלטת המוסד לצורך מימוש מהיר של זכות סוציאלית וכן התייחס בית הדין לכך שלחלוף פרק זמן ארוך ממועד מתן ההחלטה ועד להגשת תביעה יש השפעה על האפשרות לנהל באופן אפקטיבי את ההליך. 7. התובע בתיק שלפנינו לא הצביע על נימוק המפסיק את מירוץ ההתיישנות בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, מצבו של התובע מבחינה בריאותית, לא רק שלא הוטב אלא, בהתאם לעדות אשתו, מצבו גרוע יותר, ובכל זאת לאחר 6 שנים, הוא כן מצא את הדרך להגיש תביעה, כך שלא ניתן לומר כי הוא לא הגיש את התביעה בשנת 2003 בשל מצב בריאות וכי לאחר שמצב בריאותו הוטב, התאפשר לו להגיש תביעה. התובע העיד כי היה מודע לכך שבאפשרותו לערער על מכתב הדחייה מתאריך 17/6/03, אולם הוא לא עשה כן במועד, וניזכר לעשות כן רק בחודש 5/09, לאחר כ-6 שנים. גימלת הבטחת הכנסה/השלמת הכנסה, הינה גימלה קיומית, ולא קופת חיסכון ועל כן אדם הזקוק באמת לגימלה זו, וסבור כי דחיית תביעתו ע"י המל"ל, לקבלת הגימלה, נעשתה שלא כדין, צריך להגיש תביעתו באופן מיידי ולא לאחר 6 שנים. נוסיף ונציין כי התובע יכול היה לפנות עוד בשנת 2003 ללשכת הסיוע המשפטי, לבירור זכאותו, ומכל מקום הגשת תביעה כנגד המל"ל, לבית הדין, אינה כרוכה בתשלום מבחינת התובע. בחוק המל"ל ובתקנות מכחו נקבעה תקופת התיישנות מקוצרת לצורך הגשת תביעה לבית הדין בהשוואה לתקופת התיישנות בגין הליך אזרחי שאינו במקרקעין, לפי חוק ההתיישנות, וזוהי תקופת ההתיישנות המחייבת בענייננו. אשר על כן דין תביעת התובע שהוגשה לבית הדין בחודש 5/09 בהתייחס למכתב דחייה מתאריך 17/6/03 להידחות. יתר על הצריך לענייננו ובהתייחס לאמור בסיכומי התובע, הננו להבהיר כי כפועל יוצא מכלל הוראות החוק ותקנותיו, כמו גם הפסיקה בעניין, חלה על המבוטחים החזקה בדבר ידיעת החוק ועל כן דין טענה שמהותה אי ידיעת החוק ותקנותיו, להידחות. 8. אין צו להוצאות.הארכת מועדבית הדין לעבודההתיישנות