קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הורדת אחוזי נכות ע''י ועדה רפואית לעררים / הורדת אחוזי נכות בביטוח לאומי: 1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 23.12.03 ועדה מדרג ראשון קבעה למערער 10% נכות צמיתה בגין טנטון באוזן ימין. על החלטה זו ערר המוסד. הועדה הרפואית לעררים קיבלה את ערר המוסד בפניה וקבעה כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער כתוצאה מפגיעה בעבודה עומדת על 0%. 2. על פי הנטען בכתב הערעור, המערער עובד מגיל 16 בהפעלת ציוד כבד, משך כ-36 שנה, כשעיקר עבודתו בהפעלת כלים בעלי מפלסי רעש גבוהים ביותר, משך 12-10 שעות ביום. על פי הנטען, המערער סובל מחרשות באוזן שמאל מזה כ-20 שנה וכן מטינטון באוזן ימין. 3. ב"כ המערער טוען כי הועדה לא נתנה לו הזדמנות להתגונן כנדרש, לא נמקה החלטתה כיאות והתעלמה בכך שעל פי סעיף 46 לחוק ולסעיף 7 לתוספת השנייה לתקנות מכוחו, חזקה כי מדובר במחלה בה חלה המערער עקב עבודתו בתנאי רעש מזיק. ב"כ המערער טוען כי הועדה לא העמידה את המערער על כך שיתכן שיופחתו אחוזי נכותו ולא נתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני כך. עוד נטען כי הועדה קבעה שהאנמנזה נוגדת טנטון, על אף שמצאה "חבלה אקוסטית מימין". עוד נטען כי הועדה התעלמה מחוות הדעת הרפואית שעמדה בפניה, חוות דעתו של ד"ר בן טובים, שעל פיה הפגיעה נגרמה למערער כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש בעבודה. 4. ב"כ המוסד השיבה כי חובת האזהרה קיימת כאשר הנפגע הוא המגיש ערעור, אך במקרה זה מי שהגיש את הערעור על החלטת הועדה מדרג ראשון היה המוסד, אזי הנבדק צריך להיות מוכן לכך כי יתכן ואחוזי הנכות שנקבעו על ידי הועדה מדרג ראשון יופחתו. באשר לטנטון טענה ב"כ המוסד כי הועדה הסבירה מדוע היא לא מקבלת את טענותיו של המערער. הועדה לעררים עצמאית לשנות מהחלטת דרג ראשון, מה עוד שהוגש ערעור בפניה ספציפית בנושא הטנטון. עוד נטען כי החזקה הקבועה מכח תקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"י-1954 בחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות אינה חלה לגבי טנטון-חבלה אקוסטית. עוד נטען כי העובדה שמחלתו של המערער הוכרה כמחלת מקצוע, אינה אומרת בהכרח שקיימת נכות קבועה. מדובר בעניין רפואי שמסור לקביעת הועדה. עוד נטען כי הועדה לא קיבלה את ממצאיו של ד"ר בן טובים. הועדה ציינה כי היא לא מקבלת את הערכתו בסוגיית הטנטון וזאת לאור הבדיקה שלה. די בכך, בהתאם לפסיקה, כדי לא לקבל את חוות הדעת, כאשר האנמנזה מובנת ומפורטת בסעיף 21 לפרוטוקול. 5. על פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית. (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162) בית הדין מוסמך להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבחוק. אבחן להלן האם נפלה בעניינו של המערער טעות משפטית המחייבת התערבותו של בית הדין בהחלטה. 6. ראשית יצויין כי בעניינו של המערער לא חלה החזקה הקבועה בתקנה 46 לתקנות, באשר פריט 7 לחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות, מדבר על "נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי חשיפה לרעש שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור". אין מדובר בטנטון (חבלה אקוסטית). 7. באשר לועדה הרפואית לעררים: תפקידה של הועדה אינו מצטמצם רק להעברה תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה. היא ועדה רפואית, ועליה לבדוק את מצבו של הנפגע מחדש ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה או בעת הדיון מחדש. (דב"ע לא/11-0 יהושוע עצמון נ' המוסד, פד"ע ב' 81; דב"ע נז/56-01 חיים טיומקין נ' המוסד, פד"ע לא 193). הועדה מוסמכת להרע את מצבו של המערער (בין הנפגע ובין המוסד), אף מבלי שהצד שכנגד ערער על קביעת הדרג הראשון בסוגייה מסויימת וביקש זאת. אלא שבמצב דברים זה, נוכח הסמכות יוצאת הדופן האמורה, הועדה חייבת להעמיד את הנכה על כך שהיא עשוייה להפחית מדרגת נכותו כפי שנקבעה על ידי הועדה מדרג ראשון (מבלי שהמוסד ביקש זאת) וליתן לו להשמיע גרסתו ואף להעזר במסמכים תומכים. אין זה המקרה בעניינו של המערער. בפני הועדה עמד כאמור ערר של המוסד, שהתייחס באופן ספציפי לנושא קביעת הנכות בגין טנטון על ידי הועדה מדרג ראשון, כך שלא היתה כל הפתעה בעניין זה. המערער נערך אכן לדיון בערעור בעניין זה, לרבות באמצעות חוות דעת שהוגשה מטעמו (ד"ר בן טובים). עולה איפוא כי בכל אלו לא נפלה טעות משפטית בפעולתה של הועדה. 8. עם זאת, מעיון בחלק ה"סיכום ומסקנות" שבפרוטוקול הדיון לא ברור למעשה מדוע האנמנזה נוגדת קיום טנטון אופייני המופיע בעקבות פגיעה באוזן פנימית מרעש. עוד לא ברור מדוע לא מקבלת הועדה את הערכתו של ד"ר בן טובים בסוגיית הטנטון (כל שנרשם הוא "מסיבות שהוסברו לעו"ד"). על פי הפסיקה המושרשת, הנמקתה של הועדה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך מחשבתה של הועדה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק. מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או הסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד, פד"ע לד 188). בתנאים אלו לא עמדה הועדה בעניינו של המערער. 9. לפיכך, יוחזר עניינו של המערער אל הועדה על מנת שזו תנמק החלטתה בעניינו של המערער, תוך התייחסות עניינית ומפורטת לחוות דעתו של ד"ר בן טובים. הועדה תשוב ותבחן קביעתה כי האנמנזה נוגדת קיום טנטון אפייני המופיע בעקבות פגיעה באוזן פנימית מרעש, על אף אבחנתה שלה בדבר חבלה אקוסטית מימין ובשים לב לעבודתו רבת השנים של המערער בתנאי רעש. הועדה תנמק החלטתה. סוף דבר 10. א. הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 9 לעיל. ב. המוסד ישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,200 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. ג. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו.אחוזי נכותנכותביטוח לאומי