קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הורדת ימי חופשה בערב חג לעובדי מדינה: רקע כללי 1. השאלה המרכזית שבמחלוקת הינה - האם זכאים התובעים לכך שערבי החג במהלכם אין הם עובדים ייחשבו כ"ימי מנוחה בשכר" ו/או כי ימים אלה לא ינוכו ממכסת ימי החופשה הצבורה העומדת לזכותם, אם לאו. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. התובעים מועסקים בנתבעת 1 (להלן: "העירייה" או: "הנתבעת") בהסכם אישי (ראה - נספחים א(1)-(2) לכתב ההגנה), כדלקמן: התובע, משפטן במקצועו, החל העסקתו בלשכה המשפטית של העירייה בחודש 5/99 בתפקיד של תובע עירוני ובהיקף של משרה מלאה. התובעת, רו"ח במקצועה, החלה העסקתה בעירייה בחודש 4/99 בתפקיד מנהלת מחלקת תקציבים ובהיקף של משרה מלאה. 3. בחודש 6/09 או במועד סמוך לכך, עם קבלת גליון הנוכחות לחודש 5/09, נודע לתובעים כי ערב חג השבועות נרשם בגליון הנוכחות כיום חופשה ונוכה ממכסת ימי החופשה המגיעה להם (ראה - סע' 4 לתצהיר התובעים). עיון נוסף בגליון הנוכחות לימד את התובעים כי ממכסת ימי החופשה נוכו גם ערבי חג הפסח (הראשון והשני), שאף במהלכם לא עבדו התובעים בנתבעת (ראה - סע' 6 לתצהירי התובעים). 4. התובעים אינם חולקים על כך כי בערב חג השבועות הם אכן לא עבדו, אולם לשיטתם במהלך כל תקופת עבודתם בעירייה - החל משנת 1999 - הם לא עבדו בערבי החג. חרף זאת הם קיבלו שכר מלא, כאשר הימים של ערבי החג נחשבו לשיטתם ל"ימי מנוחה בשכר". משמע - לא נגרע בגינם ממכסת ימי החופשה שעמדה לזכותם (ראה - סע' 8-9 לתצהירי התובעים). הוסיפו התובעים וטענו, כי בערבי החג משרדי הנתבעת היו סגורים והעבודה בהם לא התקיימה ואף לא היתה אפשרית כלל, למעט מועד אחד בלבד לאחר הגשת התביעה, בו הודיעה הנתבעת כי משרדיה יהיו פתוחים בערב החג (ראה - סע' 10 לתצהירי התובעים). לטענת התובעים, עם השנים התגבש נוהג של אי עבודה בערבי חג באופן בו נחשבו ימים אלה כימי מנוחה בשכר מלא. משכך, אין ניתן לשלול מהם זכות זו לאחר שנים ארוכות באופן חד צדדי ובמיוחד שעה שהנתבעת עצמה אינה מאפשרת להם לעבוד בערבי החג עקב סגירת משרדיה. טענות הנתבעות 5. טענות העירייה בתמציתן היו כדלקמן: התובעים מועסקים על פי חוזים אישיים בהם נכתב כי הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות והוראות כל הסכם קיבוצי אחר לא יחולו על העסקתם, אלא אך ורק חוזה העבודה המיוחד. במסגרת החוזה המיוחד לא הוענקה לתובעים זכות שלא לעבוד בערבי חג ולקבל בגינם שכר מלא כאילו היו ימי מנוחה בשכר. התשלום שקיבלו התובעים בגין אי עבודה בערבי חג כימי מנוחה בשכר אכן נהג במשך השנים, אולם מקורו בטעות אשר תוקנה בהתאם לעמדת מרכז השלטון המקומי. זאת, לא רק ביחס לתובעים אלא ביחס לכלל העובדים המועסקים בחוזים אישיים שאינם מיוצגים ע"י ארגון העובדים. אף אם ההטבה של תשלום עבור ערבי חג כימי מנוחה בשכר נקלטה לתוך חוזה העבודה של התובעים מכח נוהג, עדיין יש צורך לבחון את חוקיותה לאור חוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב") ובשים לב למעמדה של הנתבעת כגוף ציבורי. בחינה המעלה כי מתן ההטבה נעשה שלא כדין ובאופן החורג מהמקובל במדינה. משרדי העירייה אמנם סגורים בערבי חג ובחוה"מ אולם לעובדים בחוזה אישי ניתנת האפשרות לעבוד בימים אלה וכך גם בחופשה המרוכזת בחודש אוגוסט. וזאת בתאום עם מינהל משאבי אנוש. התובעים אינם מחויבים לעבוד בערבי חגים או בחול המועד, שהם ימים של חופשה מרוכזת, וימים אלה אמורים להיחשב כימי חופשה או בחירה. אין מניעה, על פי חוק יסודות התקציב, להחיל גם על עובדים בחוזים אישיים את הנהוג בשרות המדינה בענין ימי בחירה וחיוב מופחת של חופשה בגין חופשה בחול המועד ובערבי חג. 6. טענות המדינה בתמציתן, היו כדלקמן: הן התובעים והן הנתבעת לא הציגו מסמך המעגן את ההסדר, לפיו התובעים זכאים למנוחה בשכר בגין אי עבודה בערבי חג. אף אם תתקבלנה טענות התובעים לפיהן בהסכם העבודה עוגן, מכוחה של התנהגות מתמשכת, תנאי כאמור, הרי שאין לו כל תוקף בהיותו נוגד את חוק יסודות התקציב. בהתאם לחוק זה, אין הנתבעת רשאית להעניק לעובדיה תנאי שכר החורגים מהמקובל בקרב עובדי המדינה, אלא לאחר קבלת אישור מהממונה על השכר אשר לא ניתן במקרה דנן. זאת, שעה שכלל עובדי המדינה רשאים להעדר מעבודתם בערבי החגים, כאשר ההיעדרות מנוכה מימי הבחירה או מימי החופשה אשר עומדים לרשותם. הכרעה אשר לדעתנו יאמר כך: 7. מהראיות עולה כי במשך כעשור, במהלכו הועסקו התובעים בהסכמים אישיים, הוחל עליהם, מעבר לתנאים שנקבעו בהסכם, הסדר המאפשר להם להעדר מן העבודה בערבי חג בתמורה לשכר מלא ובלא שימי ההיעדרות נוכו ממכסת ימי החופשה שנזקפה לזכותם. אכן נכון כי בהסכמים האישיים עליהם חתמו התובעים נכתב כי הוראותיהם ממצות את זכויותיהם. עם זאת, התנהגות הצדדים מלמדת כי במהלך השנים נהגה הנתבעת באופן מיטיב עם התובעים בהשוואה להוראות ההסכם בכך שאיפשרה להם (שלא לומר חייבה אותם) להעדר מהעבודה בערבי חג בלא שניכתה דבר ממכסת ימי החופשה שנזקפה לזכותם. מן הראיות עולה כי במהלך השנים תנאי זה "הוכתב" לתובעים, משהנתבעת סגרה למעשה את משרדיה ואף לא העמידה את התובעים על האפשרות לעבוד בערבי החג, אף לא בתאום מראש עם מינהל משאבי אנוש. 8. עם זאת, על מנת שנוהג זה - של הענקת ימי מנוחה בשכר בגין אי עבודה בערבי חג - יוכל להיחשב כחלק מהסכם העבודה התקף של התובעים, עליו לעמוד בתנאי החוק ובמקרה דנן עליו להתיישב עם הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, הקובע לאמור: "29(א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר; ... (ב) על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א)". 9. אין חולק כי הנתבעת, שהינה רשות מקומית, הינה "גוף מתוקצב" כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב. משכך, אין היא רשאית להסכים על מתן הטבות כספיות, בין היתר, מכח נוהג, אלא בהתאם למה שהוסכם/הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר. זאת, כאשר החוק אף קובע כי כל הסכם/הסדר הנוגד את הוראות סעיף קטן (א) לחוק יסודות התקציב - בטל הוא. 10. נובע מן האמור כי אף אם נהגו הצדדים משך שנים באופן המקנה לתובעים חופשה בשכר בעבור אי עבודה בערבי החג, הרי שנוכח מגבלות החוק נוהג זה לא הפך לחלק מחוזה העבודה שלהם, למעט אותו חלק הימנו המשקף את ההסדר הנהוג לגבי עובדי המדינה באשר לערבי החג. נוהג החופף את הנהוג בעירייה לגבי כלל העובדים לרבות התובעים. 11. אשר לנהוג ביחס לעובדי מדינה אין לנו אלא לפנות להוראות סעיף 32.41 לתקשי"ר שכותרתו "ימי בחירה", המתיחסות לסוגיה זו של ימי הבחירה, כדלקמן: סעיף 32.41 לתקשי"ר קובע כי עובד רשאי להיעדר, לפי בחירתו, במשך כל שנה בשניים מתוך הימים הנקובים באותו סעיף ולקבל משכורת בעדם. סעיף זה נוקב, בין היתר, בערבי חג שונים ובכלל אלה ערב יום הכיפורים, ערב חג הסוכות, ערב פסח, ערב שביעי של פסח, ערב חג שבועות וערב ראש השנה. בהתאם לכך, מכח הוראות התקשי"ר ובהתאם לנוהג שהתגבש במהלך השנים, זכאים התובעים לכך שימשיך ויחול עליהם אותו חלק המקיים חפיפה בין הנוהג כפי שהתקיים בינם לבין העירייה לבין הוראות התקשי"ר; דהיינו התובעים זכאים לנצל שני ימי בחירה במהלך כל שנת עבודה שיחולו במהלך שניים מערבי החג מתוך רשימת ערבי החג המפורטת בתקשי"ר וכאמור לעיל. בשני ערבי חג אלה זכאים התובעים להעדר על פי בחירתם, כאשר ימים אלה יש לנכות מיתרת ימי החופשה או מימי הבחירה בהתאם לעניין (2 בגין כל שנת עבודה). 12. בשולי הדברים נציין, כי המדינה במסגרת סיכומיה טענה אמנם כי ההסדר בעניין ימי הבחירה - בין שמדובר בתובעים ובין שמדובר בעובדים אחרים המועסקים בנתבעת - אינו נוגע כלל לתביעה ומשכך בחרה שלא להתייחס לסוגיה זו במסגרת סיכומיה. אולם, דעתנו אינה כדעת המדינה. שכן, במסגרת כתב התביעה עתרו התובעים, בין היתר, לכך שאי עבודה בערבי החג לא תגרור בעקבותיה רישום של ימים אלה כימי חופשה. סוגיה שאין ניתן להכריע בה בלא לבחון מה הן האפשרויות העומדות בפני התובעים, לרבות זקיפת ימי היעדרות אלה בגין ימי בחירה לשם הענקת הסעד החלופי כאמור (ראה - סע' 6 לכתב התביעה). 13. לא למותר לציין, כי אף במהלך ההליך שבפנינו התייחסה העירייה להסדר בדבר ימי בחירה החל על עובדי המדינה, תוך שהיא דבקה בעמדתה לפיה יש להחיל הסדר זה אף על התובעים בנסיבות הענין ובמטרה למנוע ניכוי מימי החופשה שלהם בגין אי עבודה בערבי החג. זאת, שעה שהמדינה מצידה לא התנגדה להרחבת חזית, ביכרה שלא להתנגד במסגרת טיעוניה בפנינו לעמדת העירייה בענין זה וביכרה שלא להתיחס אליה במסגרת סיכומיה. עוד יוער בשולי הדברים כי לנוכח התוצאה אליה הגענו, על הנתבעת לאפשר לתובעים לעבוד בערבי חג ולנקוט בהסדרים המתחייבים מכך. 14. אשר לסעדים הנגזרים מקביעותינו דלעיל, הרי שיש להבחין בין הסעד הנושא פני עבר - זה שעניינו אי ביטול זקיפת ימי החופשה בגין היעדרות בימי החג - לבין זה הנושא פני עתיד: אשר לסעד הנושא פני עבר - הרי שלאור קביעתנו דלעיל מדובר למעשה בסעד של מתן פיצוי לתובעים בדמות "השבתם" על כנם של ימי חופשה שנוכו ממכסת החופשה הצבורה בגין אי עבודה בערבי חג. אנו סבורים כי מן הראוי לזקוף לזכות העובדים שני ערבי חג (בהם לא עבדו) על חשבון ימי בחירה ולא על חשבון ימי חופשה. אשר לערבי החג הנוספים, הרי משהתובעים לא הציגו בפנינו ראיות לכך שלאחר שחדל יישומו של הנוהג עדיין נמנע מהם לעבוד ומשכך אין מקום להענקת פיצוי נוסף. אשר לסעד הנושא פני עתיד - הרי שהתובעים זכאים לכך שאי עבודה בימי חג תנוכה מימי החופשה או מימי הבחירה לפי העניין. מאידך, אין התובעים זכאים לכך שאי עבודה בימי חג תזכה אותם בימי מנוחה בשכר. 15. לאור התוצאה אליה הגענו אין צו להוצאות. דמי חופשה שנתית