החלקה בגלל רטיבות בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלקה בגלל רטיבות בעבודה: השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת ורד שפר ונציגי הציבור מר מוריס בראון ומר אהרון כהן; בל 1676/98), בו נדחתה תביעת המערער להכרה בתאונה שארעה לו ביום 24.11.97 (להלן - התאונה), כתאונת עבודה.   2. א. על פי עובדות המקרה עליהן אין חולק, ביום המקרה, בעת שעבד בבית האריזה שבמשקו, נפל לפתע המערער נחבל בראשו ואיבד את הכרתו. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה - האם מדובר "בנפילה אדיופטית" מסיבה פנימית הטמונה במערער, או בנפילה בשל מכשלה חיצונית - החלקת המערער על משטח רטוב בבית האריזה כטענתו.   ב. בית הדין האזורי סבר תחילה שמחמת הספק, יש לפסוק שאין מדובר "בנפילה אדיופטית", אך איפשר למוסד לבקש מינוי מומחה לעניין קביעתו זו. המוסד ניצל את האפשרות שניתנה לו, ולפיכך מונה מומחה רפואי, שנשאל לגבי הקשר הסיבתי בין מצבו של המערער החל מיום התאונה ואילך לבין התאונה עצמה.   ג. בחוות דעתו קבע המומחה, כי "על פי המסמכים הרפואיים הרבים, מר כהן בסבירות גבוהה איבד הכרה ובשל כך נפל ונחבל בראש ובחלקי גוף נוספים, גירסה זו יותר סבירה מהגירסה שהחליק".   ד. לאחר קבלת חוות דעת המומחה העריך בית הדין קמא מחדש את קביעתו הראשונית באשר "לנפילה האדיופטית" ופסק על פי חוות דעתו המנומקת של המומחה, כי "הנפילה שנפל התובע ביום 24.11.97 לא נבעה מסיבה חיצונית הקשורה בתנאי עבודתו אלא מחמת מצבו הרפואי באותו יום, ועל כן אין לראותה כתאונת עבודה".   3. המערער ערער על פסק הדין ובדיוק בקדם הערעור הוסכם על הצדדים, כי המערער יגיש סיכומיו בכתב; והמוסד יכתיב, לאחר מכן, את סיכומיו לפרוטוקול במועד שיודע לצדדים.   4. עיקר טיעונו של המערער היה:   א. בית הדין האזורי לא צריך היה לחזור מהחלטתו הראשונה, כי אין מדובר "בנפילה אדיופטית", לא היה מקום למינוי מומחה ולא היה מקום להסתמך על חוות דעתו.   ב. המומחה נטל על עצמו תפקיד שיפוטי להחליט בין גירסת הנפילה העצמונית לגירסת ההחלקה.   ג. בית הדין לא איפשר לצדדים להעביר למומחה שאלות הבהרה לאחר שהחליט לבחון בשנית את שאלת היות התאונה בגדר תאונה בעבודה.  5. עיקר טיעונו של המוסד היה:   א. קביעתו העובדתית של בית הדין, כי המערער איבד את ההכרה קודם לנפילה מעוגנת היטב בחומר הראיות, לבד מהיותה נסמכת על חוות דעת המומחה.   ב. שאלת הקשר הסיבתי לא נבחנת על פי הספק אלא על פי מבחן הסבירות.   6. אשר לדעתנו   א. אין מניעה, כי בית הדין בפסק דינו ישנה החלטה קודמת שלו ובלבד שינמק החלטתו לעניין זה. קל וחומר שבית הדין מוסמך לעשות כן משהוא בעצמו, בהחלטתו שאין מדובר "בנפילה אדיופטית", איפשר שינויה בדרך של הגשת הבקשה למינוי מומחה רפואי. בנסיבות המקרה שלפנינו ההחלטה שמדובר בנפילה אדיופטית - נומקה כדבעי.   ב. אף ללא חוות דעת המומחה ולבטח לאחר קבלת חוות דעתו, היה מקום לקבוע, כי אירוע הנפילה היה תוצאת איבוד הכרה ולא נבע מסיבה חיצונית. יצביעו על כך למשל:   ראשית - גירסת המערער בטופס התביעה לדמי פגיעה ובתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, בהם מדובר על איבוד הכרה ללא איזכור של גורם חיצוני לתאונה.   שנית - גירסתו בתצהירו, כי "הסתחרר רגעים לפני שאיבד הכרתו". שלישית - הרישום בתעודה מבית החולים למחרת המקרה, טרם שינוי הגירסה שבעה חודשים לאחר מכן, כי "לפי דבריו עולה, אתמול בבוקר חש חולשה כללית, בהמשך חש סחרחורת ואבד הכרתו". כל אלה, בנוסף לחוות דעת המומחה, תומכים בקביעתו העובדתית של בית הדין קמא, כי התאונה היתה תוצאת נפילה אדיופטית ולא תוצאת החלקה על משטח רטוב.   ג. חזקת הסיבתיות על פי סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 - לא חלה כאשר מדובר בתאונה שנקבע לגביה שהינה תוצאת גורמים פנימיים הטמונים בנפגע עצמו ללא תרומה סביבתית להתרחשותה או להחמרתה.   ד. המערער היה מודע לכך שעצם שאלת קרות התאונה כתאונה בעבודה נבחנת בשלב מינוי המומחה, זאת על פי החלטות הביניים של בית הדין קמא, לרבות ההחלטה על מינוי המומחה והשאלות שיועברו אליו.   משבחר המערער חרף האפשרות שניתנה לו, לחזור בו מבקשתו להעביר למומחה שאלות הבהרה, אזי בדין ניתן פסק הדין גם בהסתמך על חוות דעת המומחה כפי שניתנה.   7. סוף דבר - לאור האמור דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.נזקי מיםתאונות נפילהרטיבותתאונות החלקה