המשיב צפה בקלטת וכדי למנוע את השימוש בה בהליך שיפוטי בעתיד, העלים אותה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השמדת ראיה: ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופט ד' פולוק) מיום 26.12.10 שבגדרו זוכה המשיב מן העבֵרות שיוחסו לו בכתב האישום, על סמך הוראות סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. המשיב הואשם בזיוף בנסיבות מחמירות, השמדת ראיה והדחה בחקירה. על פי כתב האישום, בהפגנה בלתי חוקית סמוך לגדר ההפרדה בבלעין לפני למעלה מחמש שנים, עצר כוח יס"מ תחת פיקודו של המשיב את אחד המפגינים. מחמת התנגדותו, נעשה שימוש בכוח, והדבר תועד בווידאו. לאחר האירוע צפה המשיב בקלטת וכדי למנוע את השימוש בה בהליך שיפוטי בעתיד, העלים אותה. בנוסף, הורה המשיב לשוטר שהיה תחת פיקודו לקחת קלטת חדשה ולצלם את פנים הרכב שבו ישב על מנת ליצור מצג כי הקלטת המקורית נמחקה בשוגג. את הקלטת השניה העביר המשיב לצלם על מנת שזה ימסור אותה לחוקר המשטרתי. במהלך תדרוך מסכם סיפר המשיב לשוטרים כי העלים את הקלטת כדי לסייע לשוטרים שהשתמשו בכוח וביקש מהם שלא לשוחח על כך עם איש. משפטו של המשיב התנהל לפני כב' השופטת אתי באום ניקוטרה ז"ל, עד שנפטרה במהלך שמיעת ראיות התביעה, התיק הועבר לכב' השופט דב פולוק, ושמיעת הראיות החלה מראשיתה. במועד הראשון (מתוך ארבעה) שנקבע לפרשת התביעה, לא התייצב ב"כ המערערת, וב"כ המשיב ביקש לזכות את מרשו משום שדחיית מועד הדיון עלולה לגרום לעינוי דין. בית משפט קמא ציין כי אין חובה בנסיבות שכאלה לזכות את המשיב, כי הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, אך משום שלדעתו נגרם למשיב עינוי דין, ומכיוון שמדובר בעבֵרה שבוצעה עוד בשנת 2006, קיבל את הבקשה והחליט לזכות את המשיב מן העבֵרות שיוחסו לו בכתב האישום. בערעורה טוענת המערערת כי בית משפט קמא לא ערך איזון בין אינטרסים עובר למתן החלטתו, וכי לא שקל כמה וכמה שיקולים הצריכים לעניין. כתוצאה מכך לא נתן בית משפט קמא דעתו לעיוות דין הנגרם לציבור כתוצאה מזיכוי של איש משטרה המואשם בעבירות שכאלה. המשיב מבקש לקיים את החלטת בית משפט קמא. לטענתו, נגרם עיוות דין למשיב, בעיקר בגלל התארכות המשפט, שעניינו באירוע מחודש מרץ 2006. בינתיים המשיב מושעה מן המשטרה ומקבל משכורת חלקית. אנו סבורים כי בהחלטת בית משפט קמא לא נלקחו בחשבון כל השיקולים הצריכים לעניין: "במציאות בה בשל השביתה נדחים דיונים או מתקיימים הם בהעדר נציגי המדינה, מחוייב בית המשפט לאזן בכל מקרה לגופו בין זכותו של הנאשם שאינו צריך לשאת על גבו את המשמעויות הנלוות לשביתת הפרקליטים, לבין האינטרס הציבורי ומשמעויות שחרורו" (דברי כב' השופטת ארבל בבש"פ 8764/10 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתנה ביום 8.12.10)). בעניין אחר ציין בית המשפט העליון כי "בתי המשפט נדרשו להשלכות כאלה ואחרות של שביתת הפרקליטים, בסופו של דבר נבחן כל מקרה לגופו, ויש לאזן בין האינטרסים המתנגשים; מזה אין צורך להכביר מלים על מרכזיותה של זכות השביתה, וגם על אינטרס הציבור בהעמדת עבריינים לדין, אך מזה אין להתעלם מזכויותיו של מי שניתן לתביעה יומה לגביו ולא נוצל. מכאן הצורך באיזון שבשיקול דעת. יפים דבריה של השופטת נאור בבש"פ 8204/10 מדינת ישראל נ' בן בסט, שאמנם נאמרו בהקשר של הארכת מעצר בפרשת רצח, אך הם רלבנטיים במסר העקרוני גם לענייננו: '... על אף חשיבותה הרבה של זכות השביתה מקובל עלי כי להתמשכות תקופות המעצר עקב השביתה עשויה להיות השלכה על שאלת המשך המעצר. על כך לא חלקה, כאמור, גם באת כוח המדינה. ואולם, בכל החלטה על מעצר או שחרור מעמיד בית המשפט על כפות המאזנים מכלול של שיקולים שהשקלול ביניהם אינו יכול להיעשות בדרך של נוסחה מתמטית. אין לומר, באופן גורף כי בכל מקרה של ביטול דיונים של עצור עקב השביתה יש להורות על שחרור. מאידך אין להתעלם מן השביתה. הכל תלוי באיזון המתבקש בנסיבות העניין כולו'... בסופו של יום, היה המדובר בשביתה קצרה יחסית, שאינה מעין דבר יום ביומו אלא באה לאחר שלושים שנה ללא שביתות של הפרקליטות (אולי שונים היו פני הדברים אילוא מנגד נמשכה השביתה עוד חודשים על חודשים). מדובר בעבירה משמעותית, שלא יתכן ספק לגבי אינטרס האכיפה לגביה. הדיונים בתיק נדחו גם עקב בקשות שונות של ההגנה. בנסיבות אין מקום שייצא נשכר מי שנטען לגביו כי הוא חוטא" (דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 2067/11 מאמון נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.11)). בנסיבות העניין דנן, אכן אין להתעלם מן השנים הארוכות שחלפו מאז ביצוע העבירה על-פי כתב האישום. כמו כן, אין להתעלם מן העובדה שהראיות החלו להישמע בפעם השניה. ברם, 'תרומתה' של שביתת הפרקליטים לעיכוב במשפט לא הייתה רבה. רק מועד אחד מתוך ארבעה מועדי הוכחות שנועדו לפרשת התביעה, בוטל. בהחלטת בית משפט קמא חסרים שיקולים לגבי טיב העבֵרות שמדובר בהן, לגבי היות המשיב קצין משטרה, לגבי הערכים המוגנים שנפגעו לכאורה בביצוע העבֵרות, לגבי השלב הדיוני שבו מדובר, והזמן השיפוטי שהושקע עד כה. אין מדובר רק באפשרות לעינוי דין למשיב, אלא בחשש לעיוות דין כלפי הציבור. השיקולים שלא נשקלו מטים את הכף לחובתו של המשיב, במובן זה שביטול ישיבת ההוכחות לא הצדיק את זיכויו של המשיב מן העבֵרות שיוחסו לו, ובפרט שהיו קבועים שלושה מועדים נוספים וכבר נשמעו מרבית העדים. האינטרס הציבורי גובר בנסיבות הענין. החלטנו אפוא לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהחזיר את התיק להמשך הדיון בבית משפט קמא.נזק ראייתי