קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לביצוע שיק שנגנב (לטענת הנתבע): בפני תביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבע בגין שיק ע"ס 20,000 ₪ המשוך ע"י הנתבע. טענת ההגנה של הנתבע היא שביום 2.6.97 נגנב ממנו השיק שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ נשוא ההתנגדות שתצהירו של הנתבע בא לתמוך בה ולהוות חלק בלתי נפרד ממנה (ראה סעיף 4 לתצהיר ת/2). בחקירתו של הנתבע בפני כב' הרשם קפלן העיד הנתבע כך: "החתימה שאתה מציג בפני על השיק נשוא התיק היא כן החתימה שלי אבל השיק היה אצלי באוטו והוא נעלם או נגנב ממני" (ההדגשה אינה במקור. שורות 23 ואילך, עמ' 1 לפרו' מישיבת יום 12.5.98 ת.ה. 4183/97). לתצהיר הנ"ל צירף הנתבע גם אישור הודעה על אבידה שניתן לו ע"י משטרת ישראל ביום 11.6.97 (נספח א'), וכן הודעת ביטול השיק שניתנה לבנק עליו משוך השיק, כאשר הודעת הביטול ניתנה ביום 10.6.97 (נספח ג'). בתצהיר העדות הראשית שהוגש ע"י הנתבע כמתחייב מהחלטת ביהמ"ש מיום 29.8.99, הצהיר הנתבע כי השיק נעלם מידיו של "אחיו", בניגוד לאמור בתצהירו (ת/2) שתמך, כאמור, בהתנגדות שהגיש קודם לכן. בעדותו בביהמ"ש בישיבת יום 23.11.00 העיד הנתבע כך: "השיק שאתה מראה לי הוא השיק שלי ואני מסרתי אותו לאח שלי. אני לא יודע איפה הייתי כאשר השיק נגנב, לא הייתי עם אחי, אחי אמר לי שהשיק נגנב באותו יום שנעלמו לו המסמכים" (שורות 5 ואילך עמ' 7 לפרו'). גירסתו השניה של הנתבע, ככל שהדבר מתייחס לכך שהשיק היה אצל אחיו, תומכת בגירסת התובע, אשר העיד כי הוא נטל את השיק מאדם בשם עטא, כאשר השיק נמסר לעטא הנ"ל מאת אחיו של הנתבע, סאמי עבוד. מהאמור לעיל עולה כי לנתבע שתי גירסאות לאובדן השיק, אך בכך לא סגי. עדויותיו מלאות סתירות מהותיות, ולהלן מס' דוגמאות לסתירות הנ"ל: בעדותו של הנתבע בביהמ"ש (בעמ' 7 לפרו') העיד כי נודע לו שהשיק אבד ארבעה ימים לפני שהתקשרו אליו מהבנק. אם השיק הוצג ביום 11.6.97, משמעות הדבר כי הוא ידע על אובדן השיק ביום 7.6.97. דברים אלה אינם מתיישבים עם המשך עדותו של הנתבע באותה ישיבה (שורה 6 ואילך), כשהעיד: "אחי אמר לי שהשיק נגנב באותו יום שנעלמו לו המסמכים". בשני תצהיריו של הנתבע הצהיר הוא כי השיק נעלם ביום 2.6.97. אם כך איזו משתי הגירסאות נכונה? האם ידע על גניבת השיק ביום 2.6.97 או ביום 7.6.97?? הנתבע העיד כי מצב החשבון שלו בבנק היה 100%, דבר זה אינו מתיישב עם העובדה שסיבת החזרת השיק היתה שאין כיסוי מספיק (ראה ת/1)?? לו אכן היה מצב החשבון 100%, לא היתה צריכה להיות סיבת החזרת השיק שאין כיסוי מספיק. אחיו של הנתבע, סאמי, שהעיד כעד הגנה, מסר בעדותו בביהמ"ש כי הוא אכל עם עטא במסעדה, עטא יצא, הלך לרכבו של סאמי וגנב את השיק. דברים אלה אינם מתיישבים עם העובדה שתלונה על הגניבה נמסרה למשטרה רק ביום 11.6.97, דהיינו תשעה ימים לאחר שנגנב השיק, ובנוסף לא הוגשה תלונה נגד עטא אשר העד היה בטוח כי הוא זה שגנב את השיק (ראה נספח א'). גם התנהגותו של הנתבע לאחר גניבת השיק, אינה הגיונית, שכן אדם שנגנב לו שיק ע"ס 20,000 ₪ ממתין 9 ימים כדי להגיש תלונה במשטרה, וממתין 8 ימים עד להודעה על ביטול השיק, שכן ההודעה נמסרה ביום 10.6.97? לעומת עדויות סותרות אלה של ההגנה, עדותו של התובע היתה עקבית ואמינה. הוא מסר אותה בתצהיר העדות הראשית שהגיש ועמד עליה גם בחקירתו הנגדית. התובע העיד כי הוא לקח את השיק מאדם בשם עטא לו מכר חלקי רכב ורכבים ותמורתם קיבל את השיק נשוא כתב התביעה. התובע גם העיד שהוא קיבל את השיק מאת עטא לאחר שהשיק נמסר לו ע"י סאמי, אחיו של הנתבע, אשר קיבל את השיק חתום מאחיו הנתבע ולאחר שמולא בו הסכום. עדותו של עד תביעה 2 תומכת בגירסת התובע, והוא אף העיד כי הוא שמע את סאמי מבקש מהתובע להמתין עד סוף החודש כדי שיסגור את הענין. דברים אלה נתמכו בעדותו של עד הגנה 2, סאמי, כשהוא הודיע לתובע בביתו של ע.ת.2, כי יתן לו לבדוק את העניין עם עוה"ד שלו עד סוף החודש (ראה שורה 15 ואילך עמ' 8 לפרו'). לאור האמור לעיל, מקובלת עלי גירסתו של התובע ועדיו, והיא נראית בעיני אמינה ועקבית, ואילו עדות הנתבע והעד מטעמו נראית בעיני מגמתית, מלאה סתירות ובלתי אמינה, ואני דוחה אותה. המצב המשפטי: התובע, טען כי הוא אוחז בשיק בעד תמורה והשיק הגיע אליו כשהוא נקי מכל פגם בזכות הקניין של מי מהצדדים שקדמו לו, ולכן הוא אוחז כשורה. בתור אוחז כשורה, עומדת לתובע החזקה הקבועה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש). כדי להפריך חזקה זו, על הנתבע להוכיח שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, ואז חובת ההוכחה מוחלפת. דהיינו, כדי שנטל ההוכחה יעבור מהנתבע לתובע, על הנתבע להוכיח את אחד היסודות הקבועים בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות, דהיינו - עליו להוכיח קיומה של רמאות או כפיה או אלימות או פחד או אי חוקיות. האם הנתבע הוכיח קיומו של אחד מהאלמנטים הנ"ל? נראה לי כי טענת ההגנה היחידה שהעלה הנתבע בתצהיריו ובעדותו בביהמ"ש וכן בעדותו של אחיו, ע.ה.3, היא שהשיק נגנב, אך מאחר ודחיתי גירסה זו, הן לאור הסתירות שבה והן לאור חוסר ההגינות שבה, הרי שנופלת טענת ההגנה, ונטל ההוכחה לא עובר מהנתבע לתובע והוא נשאר על שכמו של הנתבע. כל עוד עומדת החזקה שבסעיף 29(ב) רישא לפקודת השטרות, וכל עוד לא עבר נטל ההוכחה, לא מוטל על שכמו של האוחז להוכיח דבר. חושבני כי הטענה שנטענה בסיכומי ב"כ הנתבע, לפיה התובע לכל היותר אוחז מכח חזקתו בשטר, אין לה כל בסיס, לא בחומר הראיות ולא בתצהירי הנתבע. התובע הינו אוחז כשורה לפי פקודת השטרות, כל עוד לא הוכיח הנתבע קיומה של אחת ההגנות שבסיפא של סעיף 29(ב) לפקודה, ואין די בטענה סתמית ללא כל ביסוס. כאשר טוען הנתבע לקיומו של אחד האלמנטים הנ"ל, עליו לתמוך טענה בראיה קבילה, וכל עוד לא עשה זאת, נטל ההוכחה לא מתחלף. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מאחר ומדובר בתביעה שטרית, נטל ההוכחה מוטל על שכמו של הנתבע, ובמקרה זה נשוא דיוננו, הנתבע לא עמד בנטל זה, ומשום כך דין ההתנגדות להידחות. זאת ועוד, לא הוכח ע"י הנתבע כי הוא מסר את השיק לאחיו לצורך אחד בלבד. להיפך, השיקים נמסרו חתומים לאחיו של הנתבע ולא היתה כל הגבלה לסיחורם של השיקים, לא כל שכן כלפי אוחז כשורה. גם הטענה שהשיק נמסר לתובע ע"י עטא כשהוא לא שלם, הרי עפ"י החזקה הקבועה בסעיף 19(א) לפקודה, יש לאוחז זכות להשלים את השטר אף אם חסר בו פרט מהותי. הנתבע עצמו הודה כי הוא זה שחתם על השיק חתימת מושך והוא אשר מילא את הסכום 20,000 ₪, ושאר הפרטים מולאו לאחר מכן ע"י עטא או ע"י התובע, והם עשו זאת מכח זכותם לעשות זאת עפ"י סעיף 19(א) לפקודה, והנתבע לא הוכיח שאחיו סאמי חרג מההרשאה שנתן לו. גניבת השיק: משדחיתי את גירסת ההגנה לפיה השיק נגנב, אין צורך לדון בטענה זו שנטענה בסיכומי הנתבע. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התנגדות הנתבע, ומורה כי התובע יכול להמשיך בהליכי הוצל"פ מהשלב אליו הופסקו, בתיק הוצל"פ 6- 97- 13689- 12. כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ ועליו מע"מ כדין. הסכום הנ"ל יתווסף ליתרת הסכום בתיק ההוצל"פ הנ"ל.שיקיםביצוע שטר