בהתאם לסעיף 310(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, ביטוח לאומי ישלם מענק פטירה רק בהתקיים נסיבות מסוימות, הנוגעות הן למצבו של המנוח טרם הליכתו מן העולם, והן לזהותו של העותר לקבלת המענק. סעיף 310 (א) לחוק קובע: "310. (א)(1) "נפטר אדם שהיתה משתלמת לו קצבת זקנה, קצבת שאירים, קצבה לפי פרק ה' או פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 50% לפחות, קצבת תלויים לפי פרק ה' או פרק י"ג או קצבת נכות או קצבת עידוד השתלבות בשוק העבודה לפי פרק ט', או הענקה לפי פרק י"ז הניתנת במקום הקצבאות האמורות (בסעיף קטן זה - המנוח), ישולם למי שהיה בן זוגו בשעת מותו, ובאין בן זוג - לילדו כהגדרתו בסעיף 238, מענק בסכום השווה לסכום הבסיסי. (2) מענק לפי הוראות פסקה (1) ישולם ליחיד שנשא בעיקר ההוצאות להקמת המצבה של המנוח, בהתקיים שניים אלה: (א) בן זוגו של המנוח נפטר בטרם חלפו 100 ימים ממועד פטירת המנוח, ולא שולם לו מענק לפי הוראות פסקה (1); (ב) למנוח אין ילד כהגדרתו בסעיף 238." ##להלן פסק דין בנושא זכאות למענק פטירה - ביטוח לאומי:## 1. התובעת עתרה לקבלת תשלום מענק פטירה מהמוסד ואולם תביעתה נדחתה, מהטעם שאינה נכללת בגדר סעיף 310(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995(להלן: "החוק"), לאור היותה אחותו של המנוח. על כך הוגשה התביעה שלפני. 2. התובעת טוענת כי טיפלה באחיה המנוח, אליהו טורי ז"ל, לו שולמה קצבת נכות בשיעור של 100% מהמוסד, בשל היותו חולה במחלת הסכיזופרניה וכי הייתה האפוטרופסית של המנוח, ודאגה לכל צרכיו. עם פטירתו של המנוח ביום 23.10.2009, נשאה התובעת בהוצאות קבורתו ובהקמת מצבה על קברו, ולטענתה זכאית היא לקבל מענק פטירה. התובעת טוענת כי מאחר והמנוח לא הותיר אחריו בת זוג וילדים, הרי שקיימת לאקונה בחוק בנוגע למתן מענק קבורה לבן משפחה אחר, אשר דאג להקמת מצבה. התובעת מציינת כי לפי "הסכם בדבר מימון הקמת מצבות לנפטרים גלמודים" (נחתם בין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי ביום 3.7.1994 ולהלן:"הסכם מימון מצבות"), מוקנית לחברה המקימה מצבה לנפטר גלמוד, הזכות לקבלת מענק מהמוסד. התובעת מלינה על אי הצדק הנגרם לה, עת מימנה את מצבתו של המנוח, אשר לא השאיר אחריו בת זוג או ילדים, ואולם על אף המעשה הראוי, אינה זכאית לכל מימון. 3. המוסד טוען כי התובעת אינה זכאית למענק פטירה לפי החוק או בהתאם להסכם למימון מצבות, שכן הינה אחותו של המנוח, ולא בת זוגו או בתו, כנדרש בחוק. התובעת גם אינה נכנסת בגדר המקרה החריג הקבוע בסעיף 310(א)(2) לחוק. לטענת ב"כ המוסד, אין למוסד אפשרות לשלם את המענק שלא על-פי תנאי החוק או לפי ההסכם למימון מצבות. 4. הצדדים הסכימו על הגשת סיכומים על בסיס עובדות מוסכמות. הכרעה 5. סעיף 310 (א) לחוק קובע: "310. (א)(1) "נפטר אדם שהיתה משתלמת לו קצבת זקנה, קצבת שאירים, קצבה לפי פרק ה' או פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 50% לפחות, קצבת תלויים לפי פרק ה' או פרק י"ג או קצבת נכות או קצבת עידוד השתלבות בשוק העבודה לפי פרק ט', או הענקה לפי פרק י"ז הניתנת במקום הקצבאות האמורות (בסעיף קטן זה - המנוח), ישולם למי שהיה בן זוגו בשעת מותו, ובאין בן זוג - לילדו כהגדרתו בסעיף 238, מענק בסכום השווה לסכום הבסיסי. (2) מענק לפי הוראות פסקה (1) ישולם ליחיד שנשא בעיקר ההוצאות להקמת המצבה של המנוח, בהתקיים שניים אלה: (א) בן זוגו של המנוח נפטר בטרם חלפו 100 ימים ממועד פטירת המנוח, ולא שולם לו מענק לפי הוראות פסקה (1); (ב) למנוח אין ילד כהגדרתו בסעיף 238." 6. הנה, לפי סעיף 310(א)(1) לחוק, המוסד ישלם מענק פטירה רק בהתקיים נסיבות מסוימות, הנוגעות הן למצבו של המנוח טרם הליכתו מן העולם, והן לזהותו של העותר לקבלת המענק. 7. בעניין שלפני, המנוח קיבל קצבת נכות בשיעור של 100% מהמוסד, ואולם הזכות למענק פטירה מוקנית אך לבן זוגו או לילדו של המנוח, וזאת למעט המקרה החריג המפורט בסעיף קטן (2), אשר אין חולק כי אינן מתקיימות בתובעת. 8. לפיכך, על אף שהתובעת הייתה אפוטרופסית של המנוח, דאגה לרווחתו וטיפלה בו- היא אינה זכאית למענק, לפי החוק. 9. זכאותה של התובעת לקבלת מענק צריכה להיבחן גם לאור ההסכם למימון מצבות, לפיו המוסד ישלם מענק לחברה שהקימה מצבה על קברו של נפטר גלמוד, כמפורט בסעיף 4 שלשונו (תוקן ביום 1.12.08): 4. "מענק להקמת מצבה ויסוד למצבה ישולם לחברה שהקימה המצבה על קברו של נפטר גלמוד אם נתקיימו כל אלה: (1) חלפו 6 חודשים מיום שהנפטר הובא לקבורה וטרם הוקמה מצבה על קברו; (2) אין, ולא היה, אדם ששולם לו מענק פטירה עקב פטירת הנפטר; (3) המצבה והיסוד למצבה שהקימה החברה הם על פי המיפרט שנקבע לאותה חברה." 10. המנוח נכנס בגדר "נפטר גלמוד", כהגדרתו בהסכם למימון מצבות, משלא השאיר אחריו בן משפחה שהוא הורה, ילד או אלמנה. מטרת ההסכם היא למנוע מצב בו לא מוקמת מצבה לנפטר, אך בשל העובדה שאין מי שיישא בנטל. ככל שלא הוקמה מצבה משך חצי שנה מהיום שהובא נפטר לקבורה, ישולם מענק לחברה אשר הקימה מצבה עבור המנוח. אין חולק בענייננו, כי הוקמה מצבה עבור המנוח על-ידי אחותו, ולכן לא היה כלל צורך להזדקק לעזרתה של חברה לשם הקמת מצבה על מקום קבורתו. 11. התובעת מלינה על כך שדווקא מימון המצבה על-ידה, על מנת שלא להזדקק לחסדי גופים ציבוריים, לא מזכה אותה בשום סוג של מענק. נסיבות דומות לעניין שלפני נידונו בפסק הדין בעניין עב"ל 756/08 ליברוב נ' המוסד לביטוח לאומי, (2010), אליו הפנתה ב"כ המוסד בסיכומיה. באותו עניין נדונה זכותה של עותרת למענק פטירה עבור אחיה המנוח, אשר עד למועד פטירתו טופל על-ידה, משהיה נזקק ולא היה אדם מלבדה שיסעד אותו. נקבע, כי הוראות החוק וההסכם למימון מצבות- ברורות הן, ומי שאינו נכנס בגדרם כלשונן -אינו זכאי למענק. יחד עם זאת, ובשל הנסיבות המיוחדות, נפסק כי ראוי שהמוסד יעניק את התשלום, לפנים משורת הדין. כך נקבע בפסק הדין: "המנוח גם לא היה בגדר "נפטר גלמוד", כמשמעות מונח זה בהסכם בדבר הקמת מצבות לנפטרים גלמודים (להלן - ההסכם), באשר הייתה לו בת, אף שזו התכחשה לו. אכן התשלום על פי ההסכם מיועד לחברה מקימת המצבה, אך זהו בדיוק המקרה, בו יש לגלות גמישות מחשבתית ורגישות ולהעניק את המענק להקמת המצבה למי שמימן אותה. אני מצפה שהמוסד יגלה במקרה הנוכחי את הגמישות המחשבתית והרגישות הראויים, ואכן יעניק את המענק למערערת לפנים משורת הדין כאשר רק פסע מפריד בינה לבין הדין." (ההדגשות במקור, מ.ל.) 12. לאחר מתן פסק הדין בעניין ליברוב, הוגשה עתירה לבג"צ (בג"ץ 6593/11 זניאדה ליברוב נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום (27.2.2012). בהמלצת בג"צ, הסכים המוסד לשלם לעותרת את הסכום שהיה משתלם לחברה עבור הקמת מצבה לפי הסכם מימון מצבות, וזאת כהוצאות בהליכים שהתנהלו בין הצדדים. 13. נסיבות המקרה שלפני דומות לאלו שבעניין ליברוב, וייתכן שאף חמורות ממנו, שכן המנוח בעניין שלפני היה "נפטר גלמוד" ואילו בעניין ליברוב, הייתה למנוח בת, הגם שלא הייתה עמו בקשר. בנוסף, התובעת הצהירה כי טיפלה משך שנים רבות באחיה, שסבל ממחלת הסכיזופרניה וקיבל קצבה בגובה 100%, עד שנפטר והוא בגפו. למרות זאת ועל אף נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפני, הרי שבהעדר הוראה אחרת בחוק, ובאין אפשרות לבית הדין להתערב בהוראות ההסכם למימון מצבות- אין לתובעת זכות פורמאלית לקבלת מענק הפטירה. 14. בנסיבות אלו, ראיתי לנכון להמליץ כי המוסד יפעל כפי שהמליץ בית הדין בעניין ליברוב ואף פסק הדין שניתן בבג"צ בעקבותיו. אין כל ספק כי מתבקש כי גם בעניינה של התובעת לפני יגלה המוסד את הגמישות הנדרשת מתוקף היותו גוף סוציאלי. סוף דבר 15. נוכח הנסיבות המיוחדות, ובשים לב לכך שהמנוח היה נפטר גלמוד, הרי שעל אף היעדר הוראה מפורשת בחוק, או בהסכם למימון מצבות, מומלץ למוסד לשקול בחיוב תשלום מענק פטירה לתובעת, וזאת בסכום שהיה משתלם לחברה עבור הקמת מצבה לפי הסכם מימון מצבות. 16. התביעה נדחית פורמאלית, כפוף להמלצה דלעיל. 17. בשים לב לתוצאה דלעיל - אין צו להוצאות. מענקמענק פטירה