קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות אב שכול: השופט עמירם רבינוביץ 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (עב 914674/99; השופטת שרה מאירי), בו נדחתה תביעת המערער למתן פסק הצהרתי, הקובע כי כעובד מדינה שהינו אב שכול, זכאי הוא לצבירת הזכות לשבתון עד הגיעו לגיל 68.   2. המערער עוסק במחקר חקלאי במנהל המחקר החקלאי שבמשרד החקלאות (להלן - משרד החקלאות).   3. בנו של המערער נפל בעת שירותו הצבאי, ואין מחלוקת שהמערער הוא בגדר הורה של נספה או שכול כמשמעות מונחים אלה בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן - חוק משפחות הנספים).   4. המערער המשיך בעבודתו במשרד החקלאות גם לאחר גיל 65, מכח הוראות חוק משפחות הנספים, תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (העסקת עובד מעבר לגיל הפרישה), התשל"ו-1976 (להלן - תקנות משפחות הנספים) והוראת סעיף 82.548 לתקשי"ר, המקנות לאב שכול בתנאים מתאימים את הזכות להמשיך בעבודתו עד גיל שבעים.   5. למערער זכות לשבתון בהתאם לתקנון משנת 1972, אשר הוא פרי הסכם קיבוצי בין המשיבה (להלן - המדינה) להסתדרות, ביחס לעובדים המדורגים בדרוג מחקר במערכת הביטחון (להלן - התקנון), אשר הוחל באמצעות נוהל ובהתאם לסעיף 55.191 לתקשי"ר על כלל העובדים המדורגים בדירוג עובדי מחקר בשירות המדינה.   6. על פי סעיף 11ד לתקנון הזכות לצבירת זכויות שבתון הינה עד הגיע העובד לגיל 63.   7. אין מחלוקת, שלמערער הזכות לממש זכויות השבתון גם לאחר גיל 63, והוא אכן גם מנצל זכויות אלו כיום בפועל. המערער נמצא כיום בשבתון עד לחודש אוגוסט 2003 והוא יגיע לגיל 70 בחודש אוקטובר 2003.   8. בכתב התביעה שהגיש המערער לבית הדין האזורי טען, כי "משקבעו החוק והתקשי"ר, שהתובע זכאי לעבוד עד גיל 70 וחובת הפרישה לגימלאות בגיל 65 אינה חלה לגביו, חלה על הנתבעת החובה להתאים את כל המועדים הקבועים בכל מסמך, לרבות 'תקנון השבתון' לנתוני עובד כזה. דהיינו, זכות הצבירה לשבתון, לגבי התובע, היא עד לגיל 68 ולא עד גיל 63, שנתיים לפני מועד הפרישה שנקבע לגבי התובע על פי החוק והתקשי"ר גם יחד".   כתנא דמסייע לטיעונו הביא המערער את תקנון השבתון באוניברסיטה העברית, בו אין כל הגבלת גיל לצבירת זכויות השבתון.   9. המדינה טענה בכתב ההגנה, כי המקור הנורמטיבי לצבירת זכויות לשבתון הוא התקנון, וכי ההסכם המעניק זכויות שבתון הגביל את צבירת הזכויות עד גיל 63, ולכן לא קנויה למערער זכות לצבירת שבתון מעבר לגיל הקבוע בהסכם.   בהתייחסה להישענות המערער על תקנון השבתון הנהוג באוניברסיטה העברית טענה המדינה, כי תקנון זה איננו מחייב אותה.   10. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער מנימוקים שתמציתם זו:   א. הזכות לשבתון היא זכות נלווית שנקבעה בתקנון הקובע את תנאיה וסייגיה.   ב. התקנון לא נקב בגיל פרישה אלא בגיל 63. בעת שנקבע גיל זה בתקנון היו ידועות לכורתי ההסכם שהוליד את התקנון הוראות חוק משפחות הנספים שחוקק כ-20 שנה קודם לתקנון. חרף זאת, לא מצאו לנכון לקבוע הוראה שונה בתקנון בנושא זה לגבי אלה הממשיכים לעבוד לאחר גיל 65.   ג. הוראת התקנון ברורה, ואינה משתמעת לשני פנים.   11. בערעור לפנינו חזר המערער, בעיקרו של דבר, על טענותיו בבית הדין האזורי והדגיש, כי הוראת חוק משפחות הנספים הוא הוראה הגוברת על כל הוראה בתקנון. כשם גיל הפרישה של המערער מכח חוק משפחות הנספים הוא 70, כך צריך לשנות את הגיל המכסימלי לצבירת זכויות השבתון על פי התקנון לגיל 68 (שנתיים לפני גיל הפרישה).   המדינה חזרה גם היא על טענותיה בבית הדין האזורי והרחיבה אותן.   12. אנו סוברים, שדין ערעור המערער להידחות מטעמים אלה:   א. הזכות לשבתון אין מקורה בחוק אלא היא פרי הסכם בין הצדדים ליחסי העבודה או פרי הענקה חד צדדית של המעסיק. במקרה הנוכחי הזכות לשבתון מקורה בתקנון ואין בלתו.   ב. ההוראה הקבועה בתקנון המגבילה את זכות הצבירה לשבתון עד לגיל 63 היא ברורה.   ג. אין מחלוקת, שעל פי סעיף 33א לחוק משפחות הנספים ולתקנות משפחות הנספים, זכאי היה המערער להמשיך ולעבוד במשרד החקלאות עד גיל 70, על פי הזכויות והתנאים הקיימים במקום עבודתו - לא פחות אך גם לא יותר. על פי תנאים אלה זכות הצבירה לשבתון מוגבלת לגיל 63.   ד. שינוי זכות הצבירה לשבתון מגיל 63 לגיל 68, יכולה להיעשות רק על ידי הגופים שיצרו בהסכם את זכות הצבירה עד גיל 63, או כהענקה חד צדדית של המעסיק.   ה. תנאים בתקנון היוצרים זכויות שהם פרי הסכמה, או פרי הענקה חד צדדית לטובת מאן דהוא, לא ניתן לשנות בדרך של התאמה לוגית או הקש. שינוי כמו זה הנדרש במקרה הנוכחי מטיל מן הסתם מעמסה כספית על המעסיק, ולא יתכן לשנותו ללא הסכמת הגוף המעניק זכות זו וללא הוראה מוסכמת מפורשת.   ההוראה בתקנון היא אכן ברורה, ואין ליצוק בה פירושים הסוטים מלשונו הברורה של הכתוב.   ו. תקנון השבתון של האוניברסיטה העברית לא מחייב את המדינה.   13. סוף דבר - עם כל ההבנה לטיעון המערער, לא מצאנו אפשרות במקרה זה לשנות בדרך פסיקה הוראה הסכמית מפורשת. הערעור נדחה ללא צו להוצאות.צבאאלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולותזכויות אבות