הרושם שנוצר אצל בית המשפט, לאחר עיון במכלול נסיבות העניין, הוא כי עניין לנו בחייב שמזלזל באופן בוטה בחוק ובהוראות בית המשפט. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זלזול בבית משפט בפשיטת רגל:## 1. המבקש (החייב) הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. בהחלטתי 26/03/00 נתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסי החייב. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו. 2. הכונס הרשמי מתנגד להכרזתו של החייב פושט רגל והוא ממליץ לדחות את בקשתו. הכונס הרשמי הגיש חוות דעת וכן השלמה לחוות הדעת. מחוות דעתו של הכונס הרשמי עולות העובדות שלהלן: א. החייב הגיש את בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 422,847 ש"ח ל40- נושים. נכון ליום עריכת הדו"ח הוגשו 18 תביעות חוב על סך של 244,511 ש"ח, מהם 4,035 ש"ח בדין קדימה. ב. החייב טען כי הסתבכותו הכלכלית נובעת מכשלון עסקי, מחובות שהצטברו לרשויות המס ומחובות בגין קנסות תעבורה. ג. על פי סעיף 18ג' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה") נערכה לחייב חקירה במשרדי הכונס הרשמי. מסיכום החקירה עולה כי חלק מחובותיו של החייב נוצרו בשל עבירות תנועה שבגינן קבל 25 דו"חות בתקופה של שלוש שנים. בא כוחו המלומד של הכונס הרשמי, עו"ד עופר גבריאלי, ציין בחוות דעתו כי החייב לא ידע להסביר בחקירתו את מהותם ואת סיבת היווצרותם של 17 מתוך 42 החובות שצבר. ד. בשנים 1999-2000 הורשע החייב בגין עבירות זיוף ומרמה וכן בגין אי הגשת דו"חות לשטונות מע"מ. ה. בא כח הכונס הרשמי ציין בחוות דעתו כי ביום 13/09/00 קיבל החייב סך של 5,000 ש"ח מחברת הביטוח אליהו בגין תאונת דרכים מיום 26/06/98, זאת בעת שצו הכינוס כבר היה בתוקף, ואולם החייב לא הפקיד את הסכום הנ"ל בקופת הכינוס. ו. ב"כ הכונס הרשמי הוסיף וכתב בחוות דעתו כי החייב הצהיר בחקירתו כי למן שנת 1990 אין ברשותו חשבון בנק וכי לא הפקיד כספים בחשבונות בנק. ואולם, מתביעות החוב שהוגשו כנגד החייב עולה כי סך של 24,036 ש"ח הינם חובות בגין שיקים שהוצאו על ידי החייב בין השנים 1992-1994. מסקנתו של ב"כ הכונס הרשמי, מן האמור כאן היא - "(...) כי החייב נתן שיקים למרות שידע שלא יהיה להם כיסוי ובכך יצר לעצמו חובות שלא בתום לב". ז. ב"כ הכונס הרשמי ציין בחוות דעתו כי החייב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל "בכך שאינו משלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו ואף נמנע מלהפקיד בקופת הכינוס סך של 5,000 ש"ח שקיבל מחברת ביטוח ביום 13/09/00". ח. בחוות הדעת המשלימה הוסיף ב"כ הכונס הרשמי וציין כי ביום 27/05/95 חתם החייב על שטר חוב על סך של 27,000 ש"ח. החייב עשה כן למרות שבאותו מועד היה נתון בקשיים כלכליים כפי שעולה מחקירתו ולמרות שאף הצהיר בחקירתו כי בשנת 1994 ישב חודשיים בכלא מאחר שלא היה לו כסף לשלם קנס שהוטל עליו. ט. כך גם הוסיף ב"כ הכונס הרשמי וציין כי בחודש פברואר 2000 משכה אשת החייב סך של 13,000 ש"ח, למרות שעל פי הצהרתו של החייב אשתו אינה עובדת. החייב טען כי בסכום הנ"ל נעשה שימוש כדלקמן: סך של 6,000 ש"ח הוצא לצורך תשלום דו"חות תנועה שקיבל החייב. סך של 3,650 ש"ח שולם במסגרת תיק האיחוד בהוצל"פ והיתרה בסך 3,350 ש"ח הוצאה עבור חדר ילדים. החייב טען כי אין בידו קבלות להוכחת ההוצאות האמורות. 3. א. החייב הגיש תצהיר בתגובה לחוות דעתו של הכונס הרשמי. בתצהירו ציין החייב כי התשלום בסך של 5,000 ש"ח שקיבל מחברת הביטוח היה בחודש ספטמבר 1998 ולא בחודש ספטמבר 2000 כנטען על ידי הכונס הרשמי. טענתו זו של החייב נתמכה במסמך של חברת ביטוח. החייב טען כי אין זה נכון שפיזר שיקים לאחר שנת 1990. לדבריו הוא משך את השיקים לפני שנת 1990 ואולם "הזוכים על פי השיקים בחרו לתבוע אותי בין השנים 1992-1994". עוד ציין החייב כי - "(...)חלק מהחובות איני מכיר שמות הזוכים וזאת בשל העובדה כי השיקים סוחרו והגיעו לידי אנשים שאיני מכיר אותם". ב. במהלך הדיון טען בא כוחו המלומד של החייב, עו"ד מאזן דאוד, בעניין שטר החוב כי שטר זה לא נחתם על ידו כלל ועיקר. אמנם נכון שהחייב לא הגיש התנגדות ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. לטענתו העובדה שהחתימה אינה חתימתו נודעה לחייב בעת שעיין בשטר החוב שהוגש כחלק מתביעת החוב שהוגשה על ידי אותו זוכה. ג. ב"כ החייב הוסיף וטען כי הסתבכותו של החייב נובעת, בין היתר, מכך שאביו סיבך אותו בערבויות לחובותיו שלו, כפי שסיבך גם ילדים נוספים מאותה משפחה. ב"כ החייב טען כי יש לראות את הדברים גם מן הזווית הרואה את העובדה שיש קשרים משפחתים "שמאלצים לפעמים אנשים ובנים וילדים לחתום לאביהם ולמשפחה לא מחוסר תום לב עסקי ולא מסיבה כזו או אחרת אלא בשל הקירבה המשפחתית ותו לא". ד. ב"כ החייב טען כי אין ללמוד על חוסר תום לב מהעובדה שלחייב דו"חות תנועה. "מדובר בדו"חות תנועה רגילים שכל בן אדם יכול לבצע אותם". לדברי ב"כ החייב, הדו"חות האמורים הם בגין עבירות שנעשו "הרבה לפני הגשת הבקשה" למתן צו הכינוס ולהכרזת החייב פושט רגל. ה. ב"כ החייב טען לעניין השיקים כי אין כל בסיס לטענתו של הכונס הרשמי כאילו החייב ידע, בעת שפיזר את השיקים, כי לא יהיה להם כיסוי. לדבריו, מדובר בעניין מקובל של משיכת שיקים מעותדים שביום החתימה על השיק יש למושך יסוד סביר להניח כי השיק יפרע. ו. אשר לטענה על כך שאשת החייב משכה 13,000 ש"ח, טען ב"כ החייב כי הכונס הרשמי לא ציין בחוות דעתו את המקור של אותו סכום כסף. לדבריו, מדובר בסכום כסף שקיבלה אשת החייב "ממבטחים" בעקבות סיום עבודתה. ז. ב"כ החייב טען, לעניין הפיגור בתשלומים, כי החייב שילם את כל הפיגורים, אם כי באיחור. ח. לעניין הרשעתו של החייב בפלילים טען ב"כ החייב כי החייב אמנם הורשע כנטען על ידי הכונס הרשמי "אך העבירות בוצעו הרבה לפני פשיטת הרגל, בשנים 1991 וב - 1992". 4. דיון א. לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. אין זה מתקבל על הדעת שחייב יפנה לבית המשפט ויבקש ממנו לפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל, ועם זאת ימנע מליתן הסבר באשר לאופן יצירת חובותיו. ג. החייב לא ידע להסביר בחקירתו את מהותם ואת סיבת היווצרותם של 17 מתוך 42 החובות שצבר. הטענה לפיה החייב אינו מכיר את הזוכים משום שהשיקים סוחרו לצדדים שלישיים - לאו טענה היא. לא היה כל קושי לכך שהחייב יראה כל שיק ושיק ויבדוק בקשר למה ניתן השיק לנפרע המקורי. גם בטענות ב"כ החייב ובהסבריו לעניין שטר החוב על סך של 27,000 ש"ח אין כדי להניח את הדעת. עובדה היא שהחייב לא הגיש התנגדות לביצוע השטר ובסופו של דבר מדובר בפסק דין חלוט. כאשר כאלה הן הנסיבות, אין החייב יכול להישמע בטענה כאילו החתימה על השטר אינה חתימתו. ד. גם הטענה על כך שהחייב "נאלץ" לחתום ערבות לאביו אינה מקובלת עלי. ערבות הינה התחייבות לכל דבר ועניין. אין אדם רשאי ליטול על עצמו התחייבות ולאחר מכן להתנער ממנה כאילו לא נעשה דבר. מקום שאדם יודע כי מצבו אינו מאפשר לו ליטול על עצמו התחייבות נוספת, ובכל זאת הוא נוטל אותה על עצמו, הוא נוהג בפזיזות כלפי מי שניתנה לו הערבות, ופזיזות זו הינה, הלכה למעשה, התנהגות חסרת תום לב. ה. הרושם שנוצר אצל בית המשפט, לאחר עיון במכלול נסיבות העניין, הוא כי עניין לנו בחייב שמזלזל באופן בוטה בחוק ובהוראות בית המשפט: הוא עובר עבירות תנועה רבות, ולאו דווקא עבירות בגין אי תקינות הרכב כפי שטען (ראו את פירוט סוגי העבירות שנעברו על ידי החייב, פירוט המופיע בחוות הדעת המשלימה של הכונס הרשמי); הוא מזייף מסמכים במסגרת תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו ועושה שימוש באותם זיופים (ואמנם הוא נדון והורשע ודינו נגזר בגין זיופים אלו, ראו את סיכום החקירה המצורף לחוות דעת הכונס הרשמי, בעמוד 4 שבו); ולבסוף הוא גם מזלזל בהחלטות בית המשפט הדן בבקשתו לפשיטת רגל, כאשר הוא אינו משלם את התשלומים שהושתו עליו במועדם והוא גם עושה כן רק סמוך ביותר לפני מועד הדיון, ביודעו כי עניין התשלומים יעלה במהלך הדיון. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתו של החייב להכריזו פושט רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייב ביום 26.03.2000. ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייב. זלזול בבית המשפטפשיטת רגל