זריקת אבנים על רכב ע''י קטין - סיכון חיי אדם במזיד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זריקת אבנים על רכב ע''י קטין: השופט ע' פוגלמן: ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופט א' כהן) על המערער ביום 12.5.2011, בעקבות הודאה בפרטי כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו במסגרת הסדר טיעון. בגזר הדין הושתו על המערער חמישה חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. המערער, יליד 1993, הורשע לפי הודאתו בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי כתב האישום, ביום 14.6.2010, במהלך אירועים בכפר סילוואן, שכללו זריקתו אבנים על בתי יהודים, הוזעק למקום כוח מג"ב בג'יפ. המערער, יחד עם אחרים, הניחו יחדיו סלע גדול בדרכו של הג'יפ. הג'יפ נסע בדרך עפר תלולה שסטייה ממנה כתוצאה מהנחת הסלע עלולה הייתה להוביל להתדרדרותו. בהמשך יידו המערער ואחר אבנים על הג'יפ בעודו בנסיעה במטרה לפגוע בו ובנוסעיו. המערער יידה שלוש אבנים שפגעו בג'יפ וגרמו לו נזק. בגזר הדין עמד בית המשפט על שיקולי שיקום, הרתעה וגמול. בין היתר, התייחס בית המשפט לתסקיר מבחן שהוגש לו אשר ציין כי בעת ביצוע העבירה היה המערער כבן 17 וכי הוא מקבל אחריות מלאה למעשיו. שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהמערער והמליץ להימנע מהרשעתו, להטיל עליו שירות לטובת הציבור בהיקף של 120 שעות, להעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה ולהחתימו על התחייבות בדבר התנהגותו בעתיד. התביעה, מצידה, ביקשה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, נוכח חשיבות מרכיב ההרתעה בענישה, וזאת בשים לב לסיכונים הכרוכים בתופעת זריקת האבנים ולשכיחותה. בית המשפט קבע כי איזון השיקולים האמורים מחייב להטיל עונש מאסר בפועל, וגזר את דינו כאמור ברישא לפסק דיננו. בית המשפט ציין כי התחשב בהמלצת שירות המבחן, בגילו של המערער ובהודאתו, שאם לא כן היה מטיל עליו מאסר לתקופה ממושכת יותר. מכאן הערעור שלפנינו. באת-כוח המערער טוענת נגד חומרת העונש. לטענתה, הענישה שהוטלה על המערער בגין העבירה שביצע מחמירה עימו בהינתן העובדה שהוא קטין, ובשים לב לשיקולי השיקום שלהם יש ליתן משקל משמעותי בענישת קטינים. הענישה שהוטלה הולמת רמת ענישה של בגירים, בפרט כאשר מדובר בעבירה ראשונה ויחידה של המערער, ובשים לב להתרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמערער ומסיכויי שיקומו. זאת למול הסיכון שהטלת עונש מאסר בשלב זה של חייו תוביל לדרדורו מאדם נורמטיבי שמעד ומסוגל להשתקם, לחיי עבריינות. בדיון שהתקיים לפנינו סמכה באת-כוח המדינה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא. לטענתה, פסק דין זה מאזן כראוי בין שיקולי הענישה נוכח חומרת העבירה. דיון והכרעה מלאכת האיזון בגזירת דינו של קטין שונה מזו הבאה לידי ביטוי בגזירת עונשו של בגיר. אמנם, בית משפט זה פסק לא אחת כי קטינוּת אינה חסינות. על קטין העובר עבירה להיענש באופן שיבטיח הרתעה והגנה על הציבור מפני עבירות עתידיות (ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (, 8.3.2009)). עם זאת, כאשר מדובר בקטינים יש חשיבות יתרה לשיקולי שיקום ולגזירת עונש שיסייע להשיב את הקטין לתפקוד נורמטיבי בחברה, בצד שיקולי ענישה נוספים של הרתעה וגמול (ע"פ 6952/11 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (, 6.11.2011)). התייחסות שונה זו נלמדת מהוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער) הקובע את שיקול השיקום כעיקרון מנחה לענישת קטינים, ומעמיד מספר חלופות עונשיות לסנקציית המאסר בפועל (סעיפים 1א, 26-24 לחוק הנוער). כידוע, הטעם להבחנה בין קטין לבגיר כפול: האינטרס החברתי בשיקום עבריינים, שסיכויי הצלחתו גבוהים יותר כאשר מדובר בעבריינים קטינים; וההתייחסות השונה לחומרתן של עבירות קטינים, מאחר שפעמים רבות אין הכרתו של הקטין בשלה דיה כדי לתפוס את מעשיו במלוא חומרתם (ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (, 14.2.2010); ע"פ 49/09 הנ"ל, פסקה 9 לפסק דינו של השופט דנציגר). בגדר האיזון בין השיקולים האמורים, פסק בית משפט זה כי בעת גזירת דינו של קטין יש ליתן משקל משמעותי, בין היתר, לגילו בעת ביצוע העבירה; לעברו הפלילי; לשאלה האם הביע חרטה כנה ונטל אחריות על מעשיו; לסיכויי שיקומו כנלמדים מתסקיר המבחן; ולחומרת העבירה שביצע (ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (, 15.12.2008)). מן הכלל אל הפרט לאחר שקילת טענות הצדדים שהוצגו לפנינו בכתב ובעל פה, כמו גם במכלול החומר המצורף לתיק, באנו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. אמנם אין להקל ראש בחומרת העבירה שעבר המערער. ידויי אבנים על רכב בנסיעה מוביל לא אחת לפגיעות קשות בגוף ובנפש. בית משפט זה עמד על הצורך במדיניות ענישה שתרתיע באופן אפקטיבי מביצוע עבירות מסוג זה (ראו, למשל, ע"פ 307/09 פלוני נ' מדינת ישראל (, 26.2.2009); ע"פ 4571/09 עילה נ' מדינת ישראל (, 6.12.2009); ע"פ 411/09 גדיר נ' מדינת ישראל (, 21.4.2009); ע"פ 1777/11 פלוני נ' מדינת ישראל (, 2.6.2011)). עם זאת, יש להביא בחשבון שהמערער עבר את העבירה בהיותו קטין וגזירת עונשו מחייבת מתן משקל לנסיבותיו האינדיבידואליות, אשר מצדיקות להקל מעונשו, כפי שיפורט להלן. תסקירי המבחן מלמדים שסיכויי השיקום של המערער משמעותיים. המערער היה כבן 17 בעת ביצוע העבירה, ונעדר עבר פלילי קודם לביצועה. שירות המבחן התרשם כי המערער מביע חרטה כנה על ביצוע העבירה, נוטל אחריות למעשיו שבהם הודה, ומתייחס לעבירה שעבר ברצינות ובכובד ראש. המערער שהה במעצר בית ממושך של כעשרה חודשים ללא תנאים מקלים, ולא דווח על כל הפרת החלופה מצידו. שירות המבחן התרשם כי ניהול ההליך הפלילי נגד המערער, לצד המעצר ומעצר הבית שבהם הושם, הביאו אותו להפנים את חומרת מעשיו ויצרו הרתעה הולמת מפני ביצוע מעשים דומים בעתיד. זאת ועוד: כיום המערער מועסק בעבודה סדירה, ושירות המבחן התרשם כי הוא מתמיד בה ומבטא התנהגות בוגרת ושקולה בחיי היום יום. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן בתסקיר משלים שהוגש לעיוננו להטיל על המערער מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות, שאליהן נמצא המערער מתאים לפי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. לתסקיר שירות המבחן בעניינם של עבריינים קטינים משקל נכבד (ע"פ 6952/11 הנ"ל, פסקה 9), הגם שתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המערער הוא בגדר המלצה ואינו מחייב את בית המשפט. בנסיבות העניין - ובפרט נוכח עברו הנקי של המערער, קבלת האחריות החרטה ותהליכי השינוי שהוא עובר - ראינו לקבל המלצה זו. למסקנה זו הגענו לאחר שמצאנו כי הענישה עליה החלטנו אינה חורגת באופן מהותי מרף הענישה הנוהג במקרים שנסיבותיהם דומות (ראו, למשל, ע"פ 6376/10 פלוני נ' מדינת ישראל (, 24.11.2010); ע"פ 307/09 פלוני נ' מדינת ישראל (, 26.2.2009); ע"פ 3166/09 פלוני נ' מדינת ישראל (, 19.1.2010); ע"פ 9396/09 פלוני נ' מדינת ישראל (, 18.3.2010); ע"פ 8677/11 מדינת ישראל נ' פלוני (, 17.5.2012)). סיכומו של דבר, הערעור מתקבל. עונש המאסר בפועל מבוטל. המערער ישא בעונש של חמישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, במיקום ובמועדים הקבועים בחוות דעת הממונה על עבודות שירות. מתקופה זו לא ינוכו ימי מעצרו של המערער. המערער יתייצב במשרדי הממונה על עבודות שירות (מפקדת מחוז דרום, באר שבע) ביום 26.6.12 שעה 08.00. בהסכמת המערער ושירות המבחן אנו מעמידים את המערער בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה מהיום. יתר רכיבי גזר הדין קמא יעמדו בעינם. קטיניםרכבמשפט תעבורהזריקת אבניםסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה