המעסיק דרש מהעובד להתחיל לעבוד בימי שישי לסירוגין, לטענת העובד מדובר היה בשינוי בתנאי עבודתו, שלא הסכים לו, אלא ראה בכך הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב עובד לעבוד ביום שישי / התפטרות בגלל דרישה לעבוד בימי שישי / סירוב לעבוד בשישי: 1. התובע עבד כמתקין מערכות סטריאו לרכב אצל הנתבעת במשך כשנה וחצי, מתוכה כששה חודשים נעדר בשל פציעה בברכו. ביום 1.2.09 התובע הודיע על התפטרותו מהנתבעת. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא האם התובע זכאי, בנסיבות התפטרותו, לפיצויי פיטורים. בנוסף, נתבעו רכיבים נוספים, כגון תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והבראה, דמי מחלה ודמי גמולים. 2. הרקע העובדתי - א. הנתבעת היא חברה לשיווק והתקנת מערכות מיגון, סטריאו ותקשורת לרכב. הנתבעת בבעלות שני אחים - יחיאל ומאיר לוי, כאשר מלאכת הניהול נחלקת בין שניהם, ויחיאל הוא זה שמטפל בנושא העובדים והלקוחות (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 24-28). ב. התובע החל עבודתו אצל הנתבעת ביום 25.7.07 ובפועל עבד עד יום 15.7.08. ג. התובע עבד בימים א'- ה' וכן עבד לעיתים בימי שישי. כפי שיפורט להלן, העבודה בימי שישי עומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים, שכן לטענת הנתבעת התובע היה אמור לעבוד בימי שישי לסירוגין (שני ימי שישי בחודש) ואילו התובע טען שנקרא לעבוד בימי שישי מעת לעת, לשם תגבור, והדבר לא היה חלק מתנאי עבודתו. ד. ביום 16.7.08 התובע נחבל במהלך משחק טניס, בעקבותיו סבל מקרע במיניסקוס בברך שמאל. התובע נותח בברכו ומאותו יום ועד סיום עבודתו, שהה בחופשת מחלה. ה. הנתבעת שילמה לתובע דמי מחלה עבור שלושה ימים בחודש יולי 2008 (17-19.7.08). לאחריהם, התובע קיבל דמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי, לתקופה שמיום 20.7.08 עד 30.9.08. במהלך חודש אוקטובר 2008, הנתבעת שילמה לתובע 2.25 ימי מחלה נוספים ולאחריהם התובע המשיך להיעדר מהעבודה, על פי אישורי מחלה שהמציא, אך ללא תשלום מהנתבעת. ו. התובע הציג אישורי המחלה עד יום 1.3.09. ז. התובע התייצב לעבודה אצל הנתבעת ביום 1.2.09 והתפטר במועד זה. לטענתו, הוא נדרש לעבוד בימי שישי לסירוגין ודרישה זו מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. 3. לישיבת ההוכחות התייצבו להעיד התובע וחברו, מר אלרואי טרביס, עובד הנתבעת בעבר. מטעם הנתבעת העידו מנהליה - מר מאיר לוי ומר יחיאל לוי. בטרם נדון ברכיבי התביעה נציין כי איננו סבורים שיש לתת משקל לעדותו של מר טרביס, מטעם התובע. ראשית, מדובר בחברו של התובע, אשר הגיש תביעה כנגד הנתבעת והפסיד (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 5-12). בנוסף, תצהירו של מר טרביס ניתן רק לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעת ולמעלה משנה לאחר התקופה הרלוונטית. גם תוכן העדות מעורר סימני שאלה ביחס למשקל שיש לתת לה, וזו בלשון זהירה. כך, למשל, העד העיד שלא עבד במקביל לתובע בימי שישי ובכל זאת התיימר להעיד על תנאי עבודת התובע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 6 ואילך, עמוד 7, שורות 8-18). בנוסף, כאשר העד נשאל לגבי עובד אחר שעבד במקביל אליו, בתקופה הרלוונטית, לא ידע להעיד על תנאי עבודתו (עמוד 8, שורות 1-7). לא שמענו הסבר מניח את הדעת, כיצד העד ידע לתאר את תנאי עבודתו של התובע ואת אשר ארע בעניינו, בניגוד לעובד אחר שעבד עימו במקביל, באותה תקופה. נסיבות הפסקת עבודתו של התובע 4. לטענת התובע (סעיפים 9-12 לתצהיר התובע), ביום 1.2.09 הוא התייצב במקום העבודה, לבקשת מאיר לוי (להלן - מאיר), למרות שהחזיק אישורי מחלה עד יום 1.3.09. יחיאל לוי (להלן - יחיאל) דרש ממנו להתחיל לעבוד בימי שישי לסירוגין ומדובר היה בשינוי בתנאי עבודתו, שלא הסכים לו, אלא ראה בכך הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. משאמר זאת ליחיאל, נענה שאם אינו מעוניין להמשיך לעבוד, עליו לתת הודעה מוקדמת בת חודש ימים. 5. לטענת הנתבעת, ביום 1.2.09 התובע התייצב בעבודה על דעת עצמו. באותו יום, התובע שוחח עם יחיאל, שהזכיר לו שעליו לעבוד בימי שישי לסירוגין. בעניין זה, גרסת הנתבעת היא שהתובע מלכתחילה היה אמור לעבוד כך, אולם עשה זאת רק בחודשים הראשונים לעבודתו ולמרות שהנתבעת העירה לו על כך מספר פעמים, התובע הגיע רק לסירוגין. ביום 1.2.09 התובע חזר על סרובו לעבוד בימי שישי באופן קבוע, כפי שהתבקש, קם ועזב את המקום ולא שב עוד לעבודה. 6. לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים ואת עדויותיהם, לא מצאנו מקום לקבל את גרסת התובע, שעליו מוטל נטל השכנוע. בשאלה אם התובע היה אמור לעבוד בימי שישי לסירוגין, לא מצאנו תימוכין לגרסת התובע לפיה העבודה בימי שישי היתה לעתים נדירות, רק כאשר התבקש לתגבר את העבודה במקום. מעיון בכרטיסי הנוכחות שהוגשו, עולה כי בתחילת העבודה, התובע עבד "כל שישי שני", כגרסת הנתבעת. כך עבד במשך מעל חמישה חודשים, עד דצמבר 2007. מחודש דצמבר 2007 ועד אפריל 2008 הגיע לעבודה רק ביום שישי אחד בחודש ובשלושת החודשים לאחר מכן לא הופיע כלל. נתונים אלה אינם מתיישבים עם גרסת התובע, לפיה התבקש לעזור מעת לעת. הם מתיישבים עם גרסת הנתבעת לפיה התובע היה אמור לעבוד בימי שישי לסירוגין, אך במהלך הזמן נעדר יותר ויותר. הדבר עולה מכרטיסי הנוכחות - תחילה עבד כמוסכם, לאחר מכן הגיע רק פעם בחודש ולאחר מכן לא הגיע כלל (ר' עדויות הנתבעת עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 10-14, שורה 18, עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 3-7, עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 11-13). על רקע זה, העובדה שיחיאל הזכיר לתובע את הדרישה לעבודה בימי שישי, אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, אלא רענון של תנאי העבודה, לאחר שהתובע לא הקפיד לקיימם עוד טרם פציעתו ומשנעדר כחצי שנה מהעבודה (עדות יחיאל, עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 25 עד עמוד 13 שורה 2; עמוד 13, שורות 11-15). 7. זאת ועוד, בגרסת התובע נפלו אי דיוקים שיש בהם להשליך על הערכת כלל עדותו. כך, למשל, בעוד שהתובע הצהיר שהגיע ביום 1.2.09 לעבודה בעקבות בקשה של מאיר (עובדה שמאיר הכחיש), הוא העיד בחקירה נגדית שנהג להגיע מעת לעת למקום העבודה, גם בתקופה בה היו לו אישורי מחלה (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 27-28, עמוד 3, שורה 7). בנוסף ובניגוד לעדות זו, בחקירתו הנגדית העיד גם שמאיר נהג להתקשר אליו ולשאול מתי יגיע לעבודה (למשל עמוד 2 שורות 16-21), עדות שאינה מתיישבת עם עדותו לפיה היה מגיע לבקר במקום העבודה. 8. לא מצאנו, כטענת התובע, שלא לקבל את עדויות הנתבעת. התובע הפנה בסיכומיו לקטעים מעדויות הנתבעת בחקירה נגדית, אולם אלה אינם מצביעים על סתירות או על הסתרת פרטיים מהותיים באופן מכוון, כפי שטען. ניכר מעדויות אלה כי עדי הנתבעת עסקו בניהול שוטף של העסק, כל אחד בתחומו וכי הנושאים החשבונאיים והמשפטיים נותרו לטיפול אנשי המקצוע. זאת ותו לא. 9. לסיכום האמור לעיל, התובע התפטר לאחר שהנתבעת עמדה על כך שיעבוד בימי שישי לסירוגין, כפי שהוסכם עימו מלכתחילה. בנוסף, אין חולק שהתובע לא נתן לנתבעת הזדמנות לשנות את החלטתה ולא התריע על כוונתו להתפטר בשל הרעת תנאים (עדות התובע בעמוד 5 לפרוטוקול, שורות 7-21) ואף נמנע ליצור איתה קשר לאחר התפטרותו (עמוד 13, שורות 22-23). בנסיבות אלה, איננו סבורים כי מדובר בהרעת תנאים מוחשית המזכה בפיצויי פיטורים. למעלה מהצריך נציין, כי גם אם היה מדובר בהרעת תנאים, מאחר שהתובע התפטר לאלתר ולא איפשר לנתבעת לשנות את החלטתה, לא היה זכאי לפיצויי פיטורים. מאחר שהתובע התפטר, אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. 10. הנתבעת טענה שהיא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת. אכן, מאחר שהתובע התפטר, היא היתה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, אולם מאחר שמועד ההתפטרות היה ביום 1.2.09, כאשר התובע הציג אישורי מחלה עד יום 1.3.09, הרי שלמעשה, גם אם היתה ניתנת הודעה מוקדמת, היא היתה מתקזזת כנגד זכותו של התובע לנצל את אישורי המחלה שבידו (ר' גם עדות יחיאל בעמוד 12, שורות 22-23). על כן, אין לחייב את התובע בתשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. רכיבי תביעה נוספים 11. דמי מחלה - התובע טען שהוא זכאי ל - 13 ימי מחלה, מאחר שהנתבעת שילמה לו רק 3 ימי מחלה. לתיק המוצגים של התובע צורף נספח ת/5, שהוא מסמך מיום 17.8.08, בו נרשמו הדברים הבאים על ידי הנתבעת - "להלן אישור ע"פ בקשתך: הריני לאשר כי יניב שמש בעל ת.ז. .... עובד בחברתנו מיום 25.7.2007. העובד הנ"ל ניצל את 18 ימי המחלה המגיעים לו עד עתה. יתרת ימי מחלה לניצול = 0" מסמך זה מהווה הודאת בעל דין. הוא לא נסתר על ידי התובע וכפי שנרשם בו, הוא ניתן לתובע לבקשתו (לאור התאריך, יש להניח שלצרכי התביעה למוסד לביטוח לאומי). יש להזכיר כי החל מיום התאונה, התובע לא שב לעבודה בפועל אצל הנתבעת. בשולי הדברים נעיר, כי התביעה לדמי מחלה עומדת בסתירה לעדות התובע שהתייצב לעבוד ביום 1.2.09, וזאת ולאור סעיף 10 לחוק דמי מחלה, תשל"ו - 1976. בנסיבות אלה, התביעה לדמי מחלה נוספים נדחית. 12. פדיון הבראה - מתלושי השכר עולה כי לתובע לא שולמו דמי הבראה. הנתבעת טענה טענת קיזוז כנגד תמורת הודעה מוקדמת - טענה שנדחתה לעיל. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע אינו זכאי לפדיון הבראה בגין תקופת ההעדרות שלא היתה בתשלום. בעניין זה הדין עם הנתבעת. בסעיף 6 לצו ההרחבה בנושא תשלום הבראה, נקבע (פסטרנק, "הסכמים קיבוציים", כרך חמישי, 991.7 עמוד 25)- "לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחשבון העדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל העדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. למניעת ספק מובהר כי לקביעת תקופת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה על פי חוק". במהלך התקופה שמיום 20.7.08, בה התובע קיבל דמי תאונה מהמוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן נעדר מהעבודה ללא תשלום, מאחר שניצל את מכסת ימי המחלה (נספח ת/5 לתיק מוצגים של התובע), התקיים בין הצדדים קשר משפטי, אולם אין מדובר בתקופת עבודה בפועל ועל כן יש לראות בתקופה זו כחופשה ללא תשלום. מסקנה זו מתחזקת נוכח הסיפא לסעיף, הקובע חריג לכלל והוא תקופת חופשת לידה על פי חוק (השוו: דמ (ת"א) 2397/03 אור - צוברי, (16.3.04)). לסיכום האמור לעיל, התובע זכאי לפדיון הבראה בגין שנת העבודה הראשונה בסך 1,655 ₪, כפי הודאת הנתבעת בסיכומיה (סעיף 20). 13. פדיון חופשה - על פי תלושי השכר של התובע ודו"ח העדרויות שנתי שצורף לתצהירי הנתבעת, הוא ניצל 5 ימי חופשה. טענת התובע היא כי בהתחשב בתקופת העבודה, הוא זכאי לפדיון 14 ימי חופשה נוספים. על פי הוראות סעיפים 3(ב) ו - (ג) לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, בחישוב תקופת העבודה המזכה בימי חופשה, ימנו תקופות עבודה בפועל ולא ימי העדרות ללא תשלום. על כן, תקופת ההעדרות שמיום 20.7.08 אינה מזכה את התובע בימי חופשה. כלומר, יש לחשב את פדיון החופשה לתובע רק בגין עבודתו בפועל, במשך שנה אחת. מאחר שהתובע היה אמור לעבוד שני ימי שישי בחודש, פרק זמן של 14 ימי חופשה קלנדריים מהווה חופשה בת 11 ימי עבודה. התובע ניצל 5 ימים, על כן נותרה לזכותו יתרה של ששה ימי חופשה לפדיון. מתלושי השכר שצורפו לתיק, עולה כי שכרו היומי של התובע היה 268 ₪. על כן התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 1,608 ₪ (268 X 6). 14. דמי גמולים - התביעה ברכיב זה מתייחסת לתקופה שמיום התאונה - 16.7.08 ועד ניתוק יחסי עובד - מעביד. כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין, התובע לא עבד בפועל בתקופה זו ולא שולם לו שכר. התובע אף לא הצביע על מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לשלם דמי גמולים בתקופה בה אינה נושאת בשכרו. בנסיבות אלה דין התביעה ברכיב זה להידחות. אולם, מאחר שהנתבעת שילמה לתובע דמי מחלה בחודש אוקטובר 2008 ועל פי הדין, דמי מחלה כמוהם כשכר (סעיף 7 לחוק דמי מחלה, תשל"ו - 1976), היה עליה לשלם דמי גמולים בגין חודש זה. מאחר שדמי המחלה ששולמו לתובע באותו חודש היו 625 ₪ (כעולה מתלוש השכר), התובע זכאי לחלק המעביד בדמי הגמולים, על פי האמור בת/6 (תעודת פנסיה של התובע בגין עבודתו אצל הנתבעת), בסך 5 ₪ (0.833% X 625 ₪). 15. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים - א. פדיון הבראה בסך 1,655 ₪; ב. פדיון חופשה בסך 1,608 ₪ ג. דמי גמולים בסך 5 ₪. כל הסכומים לעיל ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לאור התוצאה - כל צד ישא בהוצאותיו. עבודה בשבת / חג